מדוע סמים פסיכיאטריים תמיד רעים

אני כבר לא ממליץ על תרופות פסיכיאטריות לאף אחד.זה נראה קיצוני במדינה הזו (ארה"ב) כי אנחנו בעיצומה של "המהפכה הביולוגית". נראה שכולם מניחים שתרופות יעילות במיוחד עבור מחלות נפש שונות אשר לפחות בחלקן עקב בעיות כימיות או גנטיות. אני מאמין שהמדע מאחורי זה פגום באופן רציני. הוא מבוסס על הנחות מוטעות שהובילו להנצחת מיתולוגיה עצמית (ועל רווחים עצומים לחברות התרופות).

אני לראשונה ויתרתי על כדורי הרגעה, לאחר מכן על תרופות נוגדות דיכאון, ולאחר מכן על כל התרופות הפסיכיאטריות. למדתי שיש כמה עקרונות כלליים אשר חלים על כל החומרים פסיכואקטיביים וטיפולים ביולוגיים.

עקרונות כלליים:

(1) "מחלות נפש" אפילו החמורות, הן יחסיות (הייתי אומר גם רוחנית). פסיכיאטריה, על ידי התמקדות כמעט בלעדית על ביולוגיה (טיפול תרופתי), עושה עצמה לא רלוונטית יותר ויותר.

(2) חומרים פסיכוטיים מספקים במקרה הטוב הקלה זמנית, אבל תמיד מחמירים את המצב בטווח הארוך. הם עושים דברים גרועים באופן ישיר (כימי) או בעקיפין על ידי הסחה מן הבעיות האמתיות.

(3) לכל החומרים הפסיכואקטיביים יש חזרה על הסימפטומים ובעיות הקשורות בנסיגה (גמילה). שיעור ה"שקיעה" באופן כללי, במהלך הנסיגה (גמילה) מתרופות פסיכיאטריות, חמור פי 10 יותר מאשר אם התרופה לא הייתה נלקחת.

(4) "לכל הטיפולים הפסיכיאטריים יש מכנה משותף בפעולתם – שיבוש תפקוד המוח הנורמלי" (ד"ר פיטר ברגן, מספרו "השבתת המוח בטיפולים פסיכיאטרים", שפרינגר פאב. ושות ', 1997, עמ' 3).
סמים פסיכיאטריים לעולם אינם משפרים חוסר איזון במוח. הם אף פעם לא משפרים את המוח. הם "עובדים" על ידי פגיעה במוח וריסון רגשות בדרכים שונות.

המחבר, ד"ר דאגלס ג 'סמית, בוגר אוניברסיטת אינדיאנה (1982 – Phi Beta Kappa) ובית הספר לרפואה של אוניברסיטת אינדיאנה (1986). סיים הכשרה בפסיכיאטריה בשנת 1990 מוסמך בפסיכיאטריה. קיבל הדרכה נוספת בפסיכואנליזה. כיום חי בג 'ונו שבאלסקה. במועצת המנהלים של האגודה הלאומית של זכויות הגנה ותמיכה והמרכז הבינלאומי לחקר פסיכיאטריה ופסיכולוגיה.