פסיכיאטרית יקרה: "אנו רואים בך כאחראית להידרדרותו של בננו"
הונאות הפסיכיאטריה – כתבה מעיתון "צפון העיר תל אביב" , אבי מוססקו , 28.01.2010
מכתב שחובה לכל אב ואם לקרוא אותו.
Y (הפסיכיאטרית) שלום,
התלבטנו מאוד כיצד לפתוח מכתב צועק זה אלייך ואל שותפתך לעשייה הבלתי מבורכת לחלוטין! להזכירך, הגענו אלייך עם בננו, לראשונה בעקבות בקשה של X (מטפלת באומנות) – המטפלת באומנות לאבחון נטיות אובדנות. בפברואר 2009 אבחנת כי הוא אינו אובדני.
בשנית הגענו אלייך לאחר הידרדרות קשה במצבו – התמוטטות נפשית, בעקבות הטיפול באומנות שדרדר את מצבו עד מאוד. בפגישה זאת אבחנת אותו כבעל תסמונת כפייתית – OCD.
על פי מחקרים ובירור מעמיק ביותר התברר לנו כי טיפול באומנות מגדיל ומגביר חרדתיות לשמה. אנו שואלים את עצמנו, איך את לכל הרוחות תומכת ומעודדת טיפול זה, כאשר בננו הלך והתדרדר לנו?!
ידוע לנו כי שיטת הטיפול ב- OCD הנה שיטת CBT עליה מחד המלצת ומאידך טענת כי לא צריך להחליף את המטפלת באומנות שכלל לא התמחתה ולא התמקדה בטיפול שכזה לילד, דבר התמוה בעיננו מאוד, הייתכן כי היה פה מעין "מחווה" שלך ל- X (שהפנתה אותנו אלייך)? אגב גם אליה אנו מפנים תלונות רבות וקשות על כך שהתעקשה להמשיך את הטיפול ולשכנע אותנו באמצעותך, כי יש להרחיב את הטיפול לפעמיים בשבוע, בעצתך!!!
מצטערת, אך איני רואה את הקשר. טיפול באומנות אינו מגביר חרדות יותר מטיפולים אחרים. באופן טבעי, בעת טיפול באומנות אדם נחשף למצבים שונים בחייו, ביניהם גם מצבים לא נעימים (אני מתכוונת לטיפול בדרמה, בטיפולי אומנות אחרים הנגיעה בחיים האישיים היא הרבה יותר מינורית), אלא שהטיפול נוגע בדברים הקשים בצורה עדינה. האדם עצמו מחליט עד כמה הוא נחשף, ויכול לעשות זאת בהדרגה. ממחיזים מצבים, לא מדברים עליהם ישירות. בטיפול הפסיכודינמי למשל החשיפה היא הרבה יותר עמוקה, והאדם מציף את הסיפורים והרגשות כפי שהיו ממש. זה מצד שמעורר הרבה יותר חרדה. קשה לי להאמין שהטיפול באומנות דרדר את המצב, וייתכן שיש במצב הילד גם הרבה מעבר לבעיית OCD שהיא אמנם "מטען" קשה, אך רוב האנשים לא מתפרקים ממנה, בוודאי לא בגיל כה צעיר.
קורא אני דברים על בן שהפסיכיטר נתן לו כדורים, והוא לא היה צריך לקחת אותם, כותב אני עכשיו דברים על בני, שהיה גם בגיל קטן, והעובדת הסוציאלית, וכן המחנכת שלו הרסו לו את החיים, המחכנת הלכה לכל המורים שלמדו אותו, ואמרה להם שיגדו ליועצת של בית הספר , שיסלקו אותו מבית הספר, אחרי כמה שנים פגשתי מורה מאותו בית ספר , שהיא לא למדה אותו, אבל שמעה בחדר המורים את השיחה, ואמרה לי מה שעשתה לו המחנכת של הכתה, והוא מסכן היה מסתובב במסדרות והיה בוכה, ואני לא ידעתי מזה, במקום שהיא תעזור לו, וכן גם העובדת הסוציאלית לא רצתה לעזור לו, סילקה אותו, והוא הסתובב ברחובות, ומצבו התדרדר יותר ויותר, תבינו אתם בלי שאני אכתוב למה שהוא הגיע, רק דמעות זולגות לי מעיני. אני בן אדם מאמין באלהים שהוא יעשה עם בני עוד חסד, ויתן לו עוד חיים טובים, כי הוא לא עשה רע לאף אחד.