המאמר פשעי הרווחה והפסיכיאטריה – מונולוג של נערה נמלטת – חלק ב , חנה איסלר , אוקטובר 2009.
לאחר שאושפזה בכפייה ב"הדרכת הילד", מחלקה פסיכיאטרית סגורה לילדים בביה"ח בנהריה ובפנימייה האנתרופוסופית בהרדוף, והבינה כי לא תוכל לשחרר עצמה מכבליהם אלא על-ידי מנוסה, הצליחה הנערה לצאת אל החופש 
עתה, כל שנותר, הוא השאלות המתמיהות על רמיסת זכויות האדם והילד בישראל
[המשך למונולוג הנערה הנמלטת מפנימיית הרווחה, פנימיית טוביה בהרדוף, זאת לאחר שאושפזה שלא-מרצונה במחלקה פסיכיאטרית סגורה לילדים בבית החולים הממשלתי בנהריה].
אל הפנימייה נשלחים הילדים להשלמת ה"טיפול"; באם טיפולם לא הושלם, הם מוחזרים חזרה ל"הדרכת הילד" בבית החולים בנהריה. להלן חלקו השני של מונולוג הנערה (ציטוט):
"הבנתי שעלי לברוח ולהסתתר. חברים של המשפחה בחיפה עזרו לי לכמה ימים. וסיפרו לי על פרופ' אסתר הרצוג, התקשרתי אליה והיא מצאה לי כמה משפחות שהיו מוכנות להחביא אותי. אצל אחת הייתי שבוע, עשרה ימים, ושלושה חודשים אצל נחמה – מה יש לומר…
"אסתר דיברה במקומי עם איציק [איציק מעוז, פקיד הסעד, מכרמיאל] שרדף אחריי, פחדן חסר חוליות, והוא הפסיק לחפש עם המשטרה… הוא כל הזמן ניסה לפתות את אימא שלי ואותי לבוא להיפגש איתו. אבל היה ברור לי שזאת מלכודת. לא באתי. לא יצאתי מהבית. אימא שלי הלכה לפגישה, והייתה איתו עוד פקידת סעד חדשה שעמדה להחליף אותו, שמעתי שהיא רעה גם כן.
"את שואלת על התרופות? זרקתי אותן במעטפה שנתנו לי לחופש – שיחפשו אותה בזבל! שווה הרבה כסף…
"כל כרמיאל היו בפרויקט מבצע – להחזיר את החוצפנית לפנימייה.
"כתבתי מכתב לשופטת קרוואני – אעביר לך אותו – שתוך חמש דקות הפסיכיאטר החליט שאני חולת נפש, שלא יודע אפילו עברית. שזאת לא בדיקה – זאת בדיחה! השופטת החליטה שהיא אוסרת לתת לי תרופות בכוח, שיעשו לי אבחון מחדש. מי רוצה את האבחונים שלהם? לא האמנתי בחוות הדעת שלהם. נראה לך שהגעתי לשם?
"קיבלתי אישור לבקר את אבא שלי בטורקיה, שלא ראיתי אותו שלוש וחצי שנים. לחופש הגדול. הייתי צריכה לחדש את הדרכונים שלי – גם הטורקי וגם הישראלי, ואימא שלי חתמה. עד הרגע האחרון איציק הטריד אותי, רצה שאבוא לפגישה ביום הטיסה לחתום איתו הסכם, לא יודעת איזה הסכם… התפללתי לאלוהים שתהיה שביתה ברווחה. והוא שמע לי… הייתה שביתה! את זוכרת, עם המשאיות שרצו לחסום כבישים? זה היה ביום הטיסה. אבל היא הסתיימה ב-4… ברווחה… ואני מה זה פחדתי שהוא יבוא לשדה, כל הזמן בדקנו אם אין לי עיכוב יציאה מהארץ… אין לך מושג איזה מתח!
"נחמה וכולם ליוו אותי לשדה והלכו איתי עד ביקורת הגבולות, עד שסוף סוף עברתי… אל תשאלי, היה עיכוב בטיסה של 45 דקות. פחדתי שזה הוא, איציק בא להוריד אותי מהמטוס. איזה רגע של ההמראה… ושל אבא שלי שחיכה לי, בן דוד שלא הכרתי וגם סבתא שלי מצד אבא.
"רציתי להירשם לתיכון, הייתי צריכה תעודת גמר כיתה ח', והייתי רק שבוע בחטיבה, בנהריה יש בית ספר בדיחה ובפנימייה תקעו אותי בכיתה ז', למרות שסיימתי ז' בהצטיינות. הם שלחו בסוף מהחטיבה אישור שלמדתי בכיתה ח' – לא שסיימתי, בהתחלה בלי חותמת, אחר כך שלחו בדואר רגיל… אבל בסוף עשו לי מבחן קבלה. עברתי בקלות. ואני לומדת בתיכון היהודי באיסטנבול. פה הכל שונה, היחס… אני אטרקציה. אין להם ילדים שבאים מישראל, אלא ההפך… הם שואלים אותי הרבה שאלות. בהתחלה שנאתי את ישראל, אבל אני מספרת להם גם דברים טובים.
"יש לי הרבה מסמכים וצילומים מהשנה הזאת וכואב לי שחברות שלי עדיין שם פוחדות לדבר ונורא סובלות. זה מאוד יפה שאת מתעניינת בזה. תודה. אבא שלי מה זה מאושר שאני איתו. יש לנו חופשים של כל הדתות – זה ממש טוב. חג שמח, ביי…".
|
|
| "התרופות הפסיקו לה את המחזור והצמיחה. ישנה עם אורות דלוקים יותר משבועיים. עם יד קפוצה בגלל בדיקות הדם הכוחניות. הייתה בטראומה…" |
|
|
|
|
| ▪ |
"כאילו יצאה ממחנה ריכוז" |
|
ערכתי ראיון עם נחמה, האישה שנתנה לנערה מסתור במשך כמה חודשים. נחמה גוללה בפניי את הדברים הבאים:
"אינני יכולה להירגע מסיפור הזה. הילדה הזאת נכנסה ללבי, נכנסה למשפחה שלי, כולנו אוהבים אותה. אסתר הרצוג פנתה אלי בחודש יוני השנה, ושאלה אם אני מוכנה להסתיר ילדה שברחה מפנימיית רווחה. הגיעה ילדה בת 14, שדופה, עיניים שקועות, עם עיגולים צהובים, מבט מבוהל – משהו נוראי! כמו אחרי מחנה ריכוז. כולה מסוממת. דיברה בווליום נורא גבוה, מכונת ירייה. וזה אחרי עשרה ימים שלא הוציאה הגה אצל הקודמת שהסתירה אותה. אי-אפשר היה להבין אותה. דיברה בנסערות עם כל אחד שנכנס – אבל מאוד מתודית.
"התרופות הפסיקו לה את המחזור והצמיחה. ישנה עם אורות דלוקים יותר משבועיים. עם יד קפוצה בגלל בדיקות הדם הכוחניות. הייתה בטראומה מאיציק הזה. לא יכלה לאכול, התרופות גורמות לאובדן תיאבון, וגם בכלל שהאכילו אותה בכוח. הצלחנו בהמון סבלנות ואהבה לפתוח אותה. את יודעת שאני בשלנית… חנה, אני לא יכולה למצוא מנוחה, כל עוד מלא ילדים נמצאים בסבל כזה…
"מאוד רציתי שיביאו אותי בפני שופט על ההסתרה הזאת, ממש רציתי, ואני מוכנה להסתיר את כל הילדים שיברחו משם. תכתבי את זה! רוצה להביט לשופט בעיניים ולומר לו את מה שאני חושבת, ושיגיד לי שהוא מוכן שהילד או הילדה שלו יקבלו כזה טיפול. אני אלחם עד הסוף לשינוי הזוועה הזאת".
|
|
| ▪ |
קולות ילדים קוראים במדבר |
|
עולות הרבה שאלות נוקבות משני הראיונות הללו שקיימתי. אך הגדולה מכולן והמרכזית:
הכיצד עומדת נערה כזאת חכמה, אמיצה ומדהימה, מיניאטורית, ונאבקת מול מערכת כל-כך אימתנית ל-ב-ד-ה – בישראל של 2009? איך ייתכן שכולם נגדה?
- האימא שלה, חסרת האונים – מול בת מתבגרת מרדנית.
- הרווחה – פקידי הסעד לחוק הנוער – עם סמכויות עוצמתיות כמעט ללא גבול.
- בית הספר שהפקיר אותה ולא פתר את בעייתה החברתית – ודחף אותה לאשפוז, יועצת שלא שמעה על סודיות פסיכולוגית. במי על הילדה להאמין?
- בית החולים – שמפקיע ממנה את זכויות החולה והאדם וממכר אותה לתרופות – באיומים, בקשירות ובאלימות.
- הפנימייה האנתרופוסופית שפועלת בניגוד לכל עקרונות האנתרופוסופיה מבודדת אותה מהעולם – וממשיכה במלאכת הסימום – ענישה בתרופות ובהכפלת מינונים. ומנצלת אותה לעבודות שירותים.
- בתי המשפט לנוער שפועלים בחשאי ונענים בקלות מדהימה לבקשות הרווחה והפסיכיאטריה ללא ייצוג והגנה למשפחות.
- הסיוע המשפטי, שמעסיק עורכי דין מהדרגה הירודה ביותר, שמשתפים פעולה עם המערכת ואינם מגנים באמת על הילדים והוריהם. וזאת בתשלום.
- הפסיכיאטרים המחוזיים שמשמשים כחותמת גומי, וכולם צוחקים עליהם. לא ממש מתעניינים במתרחש במוסדות הבלתי מבוקרים.
שללו לילדה זו ולכל הילדים המאושפזים את הזכות על גופם, על תודעתם, על רצונם – בניגוד לזכויות האדם, לזכויות הילד. גזלו מהם את הבית, את ההורים, ומבקשים מהם להסתגל לזה?!?!?! וגם להיות ילדים טובים ושקטים – בקיצור – זומבים.
|
|
| ▪ |
עת לביטול השערוריה המחרידה |
|
עוד כמה שאלות להעמקת החשיבה:
- מדוע הסיוע, שאינו מסייע, מתנגד להגשת ערעורים על החלטות בית המשפט לנוער? כמה אכן הוגשו?
- האם פסיכיאטר במדינת ישראל אמור לדעת את השפה העברית על בוריה, או שרוסית מספיקה?
- הכיצד פנימיית רווחה, שמקבלת תקציבי ענק כדי לשקם ילדים, הופכת אותם לעבדים?
- מהיכן לקוחות שיטות הכליאה האכזריות והקשירות? מרוסיה? מארגנטינה? או מהאינקוויזיציה?
- מדוע כוח העזר, הגברים, מפשיטים את הילדות והאחות באה להזריק? האם אין זו התעללות מינית במסווה של טיפול?
- מדוע לא בודקים את תופעות הלוואי האיומות הנגרמות מהשימוש הבלתי-אחראי והבלתי-מבוקר בתרופות הפסיכיאטריות? שיניים מרוסקות, עיוותים גופניים – דיס-טוניות, בעיות הורמונליות, אובדן פוריות, רעד בלתי פוסק, בעיות מוחיות ועוד…
- מי אחראי על שיקום הקורבנות? מי משלם עבור זה?
- מדוע הסניגוריה הציבורית לא נותנת הגנה לאסירים הללו – שהם גם במאסר וגם באונס תרופתי?
- מדוע שמים תווית על ילד בגיל ההתבגרות שעובר משבר והורסים לו את החיים?
השופט יצחק עמית, שפסק בערעור על אשפוז כפוי של נער בן 14 ב-12 ליולי 2009 להחזירו לחיק אימו, כשהוא קורא למחוקק לשנות את חוק הנוער בהקדם; ואני, שמשמשת לילדים צינור לזעקתם, קוראת לכל הקוראים להצטרף למאבק לביטול האשפוז הכפוי ולבניית מערך טיפולי חומל, אוהב ומטפל. הן לילדים ולנוער והן לכל אדם באשר הוא אדם.
|
|
תגים: פסיכיאטר ויקטור חזנוב, רחוב גוט לוין 10 חיפה, עמותות הרווחה, בדיקה פסיכיאטרית, פקיד הסעד יצחק (איציק) מעוז, פסיכיאטר ילדים ונוער, בדיקה פסיכיאטרית "ממוחשבת", TOVA, אשפוז כפוי, טיפול פסיכיאטרי, בדיקה פסיכיאטרית של שתי דקות, מרפאת כרמיאל, מרכז רפואי לבריאות הנפש ע"ש פליגלמן (מזרע) כרמיאל, משרד הבריאות, משרד הרווחה, המינהל לשירותי הרווחה כרמיאל, בית חולים נהריה, בית חולים פסיכיאטרי נהריה, "הדרכת הילד" נהריה, עובדת סוציאלית שרית פישל עבאדי, לימור עופרת אוסטרובסקי – יועצת בית ספר הורוביץ – כרמיאל, אילנית כץ – רכזת ועדת החלטה – כרמיאל, סטייסי שוורצגלס – טיפול במשפחה – רווחה כרמיאל, שרונה שטיינברג – עובדת סוציאלית ילדים ונוער – רווחה כרמיאל, מרגריטה סלוב – עובדת סוציאלית כרמיאל, עובדת סוציאלית לנערות – שרית פישל עבאדי – כרמיאל, שולה מנחם – ראש מינהל הרווחה כרמיאל, איליה לוי – פסיכולוג – שירות פסיכולוגי כרמיאל, ויקטור חזנוב – פסיכיאטר מחוזי בגוש משגב, פסיכיאטר ד"ר מרסלו שפיץ – מנהל המחלקה הפסיכיאטרית "הדרכת הילד" נהריה, רותם אלקובי אלבז – פקידת סעד ועובדת סוציאלית – רווחה כרמיאל, צביקה שחורי – צלם של תמונות הילדים "בסיכון" בפנימיית טוביה, שמחה שחורי – אם הבית בפנימיית טוביה, איתי אושינסקי – מדריך בפנימיית טוביה, פסיכיאטר מיכאל קוזולין – מחלקה פסיכיאטרית "הדרכת הילד" נהריה,
ראשית תודה על האומץ. האנשים שנישארו נורמלים בעולם כל כך חולני, מגיעה להם להיתחבר יחד.אני מזמינה ומבקשת לישלוח את כל התלונות אלי: למאיל:colors.jerusalem@gmail.com. אני אמנית ובני עבר טלטלה נוראה , ואני איתו. גנבו לו את החיים , פגעו בכל הטוב שהולדתי אותו איתו.הקמתי עמותה, ואני מעונינת גם בתרומות, כדי שנוכל לצאת לדרך.: התוכנית.:1.הפסקת אישפוזים כפויים,2. הפסקת טיפולים פסיכיאטרים נגד רצון האדם ומישפחתו,3. פתחיחת מרכז שיקומי לאנשים שניפגעו מהנבלה הפסיכיאטרית והמוסדות המשתפות פעולה איתם נגד זכות האדם בשמירתו על גופו מוחו, מחשבותיו נפשו ריגשותיו ורוחניותו.מרכז שיקומי ברמה טהורה להלוטין, בלי זכות להיתערבות פסיכיאטרית.4.קבלת פיצויים מכל הגורמים שפגעו בבריאותו של אדם בדרך פסיכיאטרית, בדרך ישירה או עקיפה, שגם היא הנה דרך ישירה.
בבקשה לישלוח אלי את הסיפורים, את הכתובות והטלפונים, ואת הטרומות. לתרומות נימסור פרטים בשלב הבא. מה שחשוב, זה ההיתחברות, העבודה המשותפת, ההיתחזקות.ברור שיש בארץ עשרות אלפי ניפגעים, והרשימה גודלת. רצוי לישלוח צילומי וידאו, ראיונות וסיפורים אישיים, צילומים של האדם הניפגע ומישפחתו ליפני הפגיעה ואחריה, להזביר את כל הנזקים, כן אני יודעת שזה כואב כל כך.
בתודה
מ-ל. ל.מ.
מי שכתב תתבה הזואת
שיזכה באוסקר וגם בנובל
ויזכה כול השנה בלוטו
שהיה לו הצלחה