שופטת בלהה גילאור תרבות הראש הקטן, התנערות מאחריות ותאוות בצע – פרשת דודו דהאן

בלהה גילאור שופטת בימ”ש מחוזי – פסק דין אנטי חברתי מופרך ונוגד את כבוד האדם וחירותו – דודו דהן נגד משרד הרווחה

עשיית הצדק חשובה לאין ערוך מכל שיקול משפטי. לכן, מאותו רגע שבו ידעה השופטת גילאור, כי דודו דהן נכלא במוסד למפגרים מקי”ם, למרות שהוא אינו מפגר, לא ניתן להתעלם בגין פגיעה זו. לשיטתה של השופטת גילאור, היא נמצאת בהיכל המשפט, לא בהיכל הצדק.

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מדבר בעקרון על אשר חובה על בית המשפט לפעול על פיו. חשיפת האמת הינה נשמת אפה של מערכת המשפט. היא בסיס הלגיטימזציה האזרחית, הציבורית והמשפטית, אשר לאורם פועלת מערכת בתי המשפט. השופטת גילאור דחתה את תביעתו של דודו דהן נגד משרד הרווחה. תביעה המגובה בראיות עובדתיות, כשהיא מתנערת מכל טענה ומסקנה של דודו דהן.

אוטם שריר הלב, יגאל סרנה, 10.1.14, ידיעות אחרונות

“הדבר הנורא שבעולם הוא צדק מנותק מן החסד” (פרנסואה מוריאק).

באולמה של נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, השופטת בלהה גילאור, עמד איש גבוה, דל ואביון, ותבע את המדינה. שמו דודו דהן, והוא מהישראלים החלשים שהושלכו לצידי הדרך במרוץ לניצחון ולמיליון. עם היוולדו נלקח מאמו, טולטל ונמסר, אומץ ונעקר, עד שהוחלט, בלי אבחון, שהוא מפגר, וכך הגיע “למנוחה ולנחלה” במוסד פרטי תחת פיקוח המדינה.

להלן, הגיהינום.

מי שקרא בעבר את פרטי חיי החוסים במקום ברמלה שנקרא “מקים“, נמלא אימה. כי עד שפרצה לשם המשטרה, הוכו משך שנים רבות החוסים, נאנסו, חוו חיל ורעדה תחת פיקודה של מנהלת אכזרית. כתבי אישום ועיתונים כבר תיארו את התופת בה שרד דהאן 23 שנים עד שוועדת אבחון ראשונה שראתה אותו, “הוכתה תדהמה” ושיחררה אותו.

חיי אדם זה הגיעו אל אולמה של גילאור. משך כארבע שנים עבר אצלה מצעד בלהות. גילאור הביטה מדוכנה, נישאת וידענית, מוכרת כלוחמנית בקרב שלה בשופט אחר, נשואה לפרקליט אמיד וידידתם הקרובה של רבי השפעה כעמיתה הנשיא לפניה לינדנשטראוס ואחרים. מחוברת.

משך 14 ישיבות האזינה למצעד המרוסקים, המוכים והעובדים הסוציאליים. עבר אצלה פקיד סעד ראשי שניהל הוסטלים פרטיים והושעה, אפוטרופוס שמעל בתפקידו. עלתה צחנת מדינת הרווחה שהתפרקה מכל חובויה והייתה למקור רווחה רק לטייקוניה. חוקים שנועדו להגן על האזרח משרירות לב, כמו חוק ועדות האבחון, שהם לבדם יכלו להציל את דהאן, נותרו מילה מתה. מופקר לרוע נותר החלש.

תשעה חוסי “מקים” הישן העידו בפני הנשיאה ובהם שתלי נאנסות במוסד. אחת, בת 13, הרתה שם, ספק למדריך ראשי שנאסר אחר כך, ועברה הפלה שחורה בחסות המוסד.

מצעד כאב שאין לו שיעור עבר מול השופטת: כליאה ושבועיים בחדר חושך, כריעת ברך ופלפל חריף בפה. הצלפות. סטאלג “מקים”.

מול דוכנה עמד דודו דהן, איש-ילד ענק בן 43, שני מטרים וחמישה ס”מ גובהו. מי שמכירו, מתאר הר געש של רגש. כלל לא מפגר כפי שנרשם וטופל כל השנים. איטי בשל פגם קל מלידה ובעיקר בשל 23 שנות מוסד שהיו גורמות גם לשייקספיר להצטייר כמפגר. בעזרת עורכי דין מסורים תבע דהן פיצוי הוגן על חיים שנבזזו באחריות המדינה.

“נפל פגם”, תימצתה הנשיאה גילאור ברגש את מצעד הזוועות.

היא הוסיפה מילים רבות בשבח המדינה ומוסדותיה שבהן שיחררה אותה ב- 7 בנובמבר האחרון מאחריות ומפיצוי. “הנתבעים עשו כמיטב יכולתם”, היללה את הרשויות, ועל הגיהינום כתבה כי שם זכה דהן ל”נגיעות של חסד”. ליבה הנמכר סלח לדהן על תביעתו המחוצפת ולכן כתבה ש”בגלל שיש לו יכולת ורבלית מרתקת, והוא ענה בכנות גם לשאלות לא נוחות”, לא הטילה עליו הוצאות הנתבע, להלן המדינה. חוק, חסד ורחמים.

ביולי השנה פרשה גילאור לפנסיה שעל פי טבלת הפנסיות של דיינים ושופטים בכירים נעה סביב 55 אלף ש”ח לחודש. בנובמבר הוטרדה וחזרה לסגור שני פסקי דין, האחד על רשלנות רפואית של בית חולים גדול והאחר של דהן. בשני המקרים חסכה למדינה הון בדחותה את הטרחנים.

ביררתי מה דוחף חלק מהשופטים הישראלים לאוטם שריר לב, שבא לידי ביטוי בהפניית עורף לחלש ובדאגה לחזק. נאמר לי את שאינו נאמר בקול גם אחרי המחאה: שיש שופטים שחשים מחוברים לפטמת השלטון דרך שכרם ומינויים על ידי הוועדה, ולכן יש להם נטייה מובהקת להגן על קופת האוצר, ממנה הם חיים ברוחב יד, יותר מאשר על זכויותיו של אזרח חלש.

אחרי פסק הדין ניחם דהן הטוב את פרקליטיו, והוחלט לערער לעליון. אולי שם תימצא מידת האומץ והרחמים על מי שהושלך לצידי הדרך.

במשפטו זה של דהן נגד המדינה אני מוצא את תמצית חוליי הארץ בינואר 2014, ובהם רמיסת הערבות ההדדית תחת משא החמדנות.