סירוב לאשר קצבת שירותים מיוחדים לבודד – מדוח נת"צ 38 לשנת 2011
במסגרת בדיקת זכאותו לשר"מ התברר למחלקת נכות כללית במוסד כי המתלונן מתגורר עם אישה המסייעת לו בביצוע הפעולות המתוארות לעיל. נוכח זאת קבע המוסד כי המתלונן אינו נכה "בודד" כהגדרתו בנוהל והפסיק לשלם לו את קצבת השר"מ. המתלונן והאישה טענו כי הם אינם בני זוג וכי המתלונן משלם לאישה עבור הסיוע שהיא מעניקה לו.
מאחר שהמתלונן והאישה אינם נשואים זה לזו, זכאותו של המתלונן לשר"מ הייתה תלויה אפוא בשאלה אם הם ידועים בציבור.
לפי נוהלי המוסד[2], מי שאמור לקבוע, ככלל, את מעמדם של בני זוג כ"ידועים בציבור", כמשמעות מונח זה בנוהלי המוסד, הם פקידי ביטוח וגבייה שהוכשרו והוסמכו לקבל החלטות בנושא זה[3]. אולם בירור התלונה העלה כי לא פקיד ביטוח וגבייה החליט שהמתלונן והאישה הם בגדר ידועים בציבור, אלא פקיד התביעות במחלקת נכות כללית במוסד, שבדק את תביעת המתלונן לשר"מ.
לפיכך התבקשה מחלקת הגבייה במוסד לבחון את מעמדם של המתלונן והאישה. לאחר שבוצעה חקירה בעניין קבעה מחלקת הגבייה כי מעמדם של המתלונן והאישה אינו של "ידועים בציבור", אף שהם חיים תחת קורת גג משותפת.
נוכח הקביעות הסותרות של מחלקת נכות כללית ושל מחלקת הגבייה במוסד לעניין מעמדו של המתלונן, ביקשה הנציבות לקבל את עמדת היועץ המשפטי של המוסד בסוגיה.
היועץ המשפטי לא חלק על כך שהנוהל קובע כי מי שאינו מתגורר עם קרוב משפחה זכאי לשר"מ בעילה של "בודד". הוא גם לא חלק על כך שמחלקת הגבייה קבעה שהמתלונן והאישה אינם בגדר "ידועים בציבור". ואולם לטענתו, שר"מ נועד למי שחי בפועל בגפו, ומאחר שפקיד התביעות במחלקת נכות כללית ואחות שביקרה בבית המתלונן שוכנעו שהמתלונן מנהל עם האישה משק בית משותף ויש ביניהם יחסי קרבה, הוא אינו יכול להיחשב כ"בודד", ולכן אינו זכאי לשר"מ.
נוסף על כך טען היועץ המשפטי כי הנוהל בעניין נכה בודד הוצא בשנת 1990 ומאז לא עודכן, ולכן אין להסתמך עליו; וכי ביקש מהאגף הנוגע בדבר במוסד "לעדכן את ההנחיות ולתקן את ניסוחן כך שיביאו לידי ביטוי את התפיסה האמיתית שבבסיסן".
לאחר שנציב תלונות הציבור בחן את עמדת המוסד הוא קבע כי התלונה מוצדקת:
1. מי שמוסמך לקבוע עובדתית מהי מערכת היחסים בין המתלונן לאישה שעמה הוא מתגורר הוא פקיד הגבייה. אשר על כן, יש לאמץ את קביעתה העובדתית של מחלקת הגבייה בדבר מעמדם של המתלונן והאישה, ובהתאם לכך יש לקבוע אם המתלונן זכאי לשר"מ.
2. המתלונן נחשב כ"בודד" לפי הנוהל, שכן מחלקת הגבייה של המוסד קבעה שהוא והאישה אינם בגדר ידועים בציבור. העובדה שהחוזר הוצא בשנת 1990 ואינו מעודכן, אין בה כדי להצדיק את ההחלטה שלא לפעול על פיו במקרה הנדון, כל עוד הנוהל עומד בעינו ולא שונה.
3. הנוהל הכיר במפורש באדם שגר עם מי שאינו בן משפחה כ"בודד". ואמנם, אין לשלול את האפשרות שאדם יתגורר עם אדם אחר, שאינו בן זוגו, וישלם לו בכסף או בשווה כסף תמורת סיוע פיזי-סיעודי או כל סיוע אחר שהוא מעניק לו.
נוכח כל האמור לעיל קבע הנציב כי על המוסד להכיר במתלונן כ"בודד", וכפועל יוצא מכך לאשר את זכאותו לשר"מ מהמועד שבו הופסק התשלום.
המוסד קיים את החלטת הנציב.
(504702)
[1] חוזר נכות מס' 1188/90 מ-19.11.90.
[2] חוזר כללי מס' 135/09 מ-9.9.09 בנושא "קביעת מעמדם של בני זוג כ'ידועים בציבור'", שהוציאו מינהל הגמלאות ומינהל הביטוח והגבייה במוסד. יצוין כי לפי החוזר גם פקידי תביעות הבטחת הכנסה רשאים לקבוע מעמד זה, אבל הדבר אינו רלוונטי לתלונה.
[3] יצוין שלקביעת מעמדם של בני זוג כ"ידועים בציבור" יש השפעות הן לעניין הזכות לגמלאות הנקבעות על פי מעמד זה והן לעניין החיוב בתשלום דמי ביטוח.
