אי-תשלום תוספת תלויים למי שזכאי לכך – מדוח נת"צ 38 לשנת 2011
המתלונן התגרש מאשתו, וילדיהם נמצאים בחזקתו משנת 2004. ביוני 2009 נודע לו כי מינואר 2008 משלם המוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) לגרושתו קצבת נכות כללית וכן תוספת תלויים עבור הילדים (להלן – התוספת). בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה, הזכאות לקבלת התוספת מוקנית רק לילדים עצמם או למי שהילדים נמצאים בחזקתו[1].
המתלונן פנה למוסד וטען כי מאחר שהילדים נמצאים בחזקתו והוא נושא בהוצאותיהם, הוא זכאי לתוספת. טענתו התקבלה, ומיולי 2009 החל המוסד לשלם לו את התוספת. אולם המוסד דחה את דרישת המתלונן לקבל את התוספת למפרע מהמועד שבו החלה להשתלם לגרושתו.
בתלונתו טען המתלונן כי העובדה שהילדים נמצאים בחזקתו הייתה ידועה למוסד בעת שהחל לשלם לגרושתו את התוספת, שכן משנת 2004 המוסד משלם לו את קצבת הילדים ולא לגרושתו. לפיכך, כלל לא היה מקום שהמוסד ישלם את התוספת לגרושתו.
המוסד טען בתגובה כי מקום הימצאם של הילדים לא היה ידוע למחלקת הנכות במוסד בעת שאישרה בינואר 2008 את תשלום קצבת הנכות ואת תוספת התלויים לאם, ומיד כשנודע לה על כך, בעקבות פניית המתלונן, החל המוסד לשלם לו את התוספת. המוסד הסביר כי מאחר שאין קשר בין המערכות הממוכנות השונות במוסד, לא ידעה מחלקת הנכות שקצבת הילדים משולמת למתלונן ולא לאמם של הילדים. המוסד הוסיף כי אם יאשר למתלונן את תשלום התוספת למפרע, הוא ייאלץ לנכות סכום זה מקצבת הנכות שמקבלת גרושתו של המתלונן, והדבר יביא להיווצרות חוב שלה למוסד.
הנציבות ביקשה מהמוסד להמציא לה את כל המסמכים הנוגעים לתביעת האם לקבלת קצבת נכות, ומהמסמכים עלה כי האם הצהירה מפורשות בטופס התביעה כי הילדים נמצאים בחזקתו של המתלונן.
הנציבות הצביעה על כך לפני המוסד, ובעקבות זאת החליט המוסד לשלם למתלונן את תוספת התלויים למפרע מינואר 2008 בתוספת פיצויי הלנה. הטיפול בחוב שנוצר לגרושתו בגין גמלת היתר שקיבלה הועבר לוועדה לביטול חובות של המוסד.
(509732)
[1] ראו לדוגמה דב"ע נה/0-196 המוסד לביטוח לאומי נ. אבנר אשואל, תקדין.
