אליעזר ריבלין עובר על החוק! עובד כנציב תלונות הציבור על שופטים ובמקביל עובד כמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים – בניגוד לחוק הקובע “הנציב ועובדי הנציבות לא יהיו רשאים לשמש בכל משרה אחרת או לעסוק במישרין או בעקיפין בעיסוק אחר”

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p84aBG-25K

החוק שווה לכולם? לא. חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, תשס”ב-2002 – ייחוד משרה והיתר לעסוק בפעילות, קובע:

“הנציב ועובדי הנציבות לא יהיו רשאים –

(1) לשמש בכל משרה אחרת או לעסוק, במישרין או בעקיפין, בעיסוק אחר;

(2) להיות חברים בכנסת, בממשלה, במועצה של רשות מקומית, בגוף בוחר של מפלגה, או מועמדים לחברות כאמור;

(3) להיות חברים בהנהלה של חבר בני אדם המנהל עסקים לשם השגת רווחים.”

אליעזר ריבלין משמש כנציב תלונות הציבור על שופטים, ובמקביל לעיסוקו הוא ממשיך לעבוד באוניברסיטה העברית בירושלים כמרצה בחוג “חופש הביטוי”. כמה אירוני, ששופט זה שסותם פיות, ומטייח את כל התלונות על שופטים שמגיעות לידיו, מרצה על חופש הביטוי. מה כבר יש להקשיב לחטיאר ממסדי מושחת, שמקבל משכורתו מהשלטון. האם אחד כזה יצא נגד המערכת בה הוא עובד. ברור שלא.

לדברי הנתל”ש, מאז מינויו של ריבלין לנציב הוא לא מקבל שכר מהאוניברסיטה. אנחנו לא מאמינים לכך. מדובר באדם חולה כסף, שאין סיכוי שיתן הרצאה בחינם. הנציב לא מסביר מדוע ממשיך ומועסק אליעזר ריבלין בעבודה נוספת, בניגוד לחוק, כשאין חולק על כך שהאוניברסיטה העברית מתנהלת כעסק כלכלי מניב רווחים לכל דבר ועניין.

לדברי המזכירה במחלקה המשפטית באוניברסיטה העברית בירושלים – אליעזר ריבלין מתוגמל ומקבל תלוש שכר מהאוניברסיטה. אז מי משקר האוניברסיטה, או הנתל”ש? ברור שאליעזר ריבלין הנוכל.

[youtube=http://youtu.be/qXHIRBJAYUc]

אין זה משנה אם אליעזר ריבלין מקבל שכר אם לאו. החוק ברור וקובע כי אסור לנציב תלונות הציבור לעבוד בעבודה נוספת, ומשכך אין מקום להתחכמות בתשובתה הבלתי הגיונית של רונית שופרן. עושה רושם כי בנתל”ש מעסיקים טייחנים ולא אנשי מקצוע מיומנים שיכולים לתת מענה לאזרחים.

אליעזר ריבלין המשמש כנציב תלונות הציבור על שופטים – מרשה לעצמו להפר את החוק, עובדה המבהירה היטב מדוע השופטים במערכת המשפט מרשים לעצמם לזלזל באזרחים, תוך ירידת אמון הציבור במערכת הצדק של בית המשפט.

‘צדק צדק תרדוף’ – הנתל”ש נועד להבטיח משטר שיפוטי תקין, המגן על זכויות אדם תוך הבטחת שקיפות ביחס לפעולתן של המערכות השלטוניות. בפועל, הביקורת הציבורית על המתרחש במערכת המשפט ופעילות הנתל”ש לא מאפשרת איתור ותיקון ליקויים הנחשפים, שכן הנתל”ש באורח קבע מוצא תלונות המגובות במסמכים ראיתיים כמוצדקות נגד שופטים – כבלתי מוצדקות. בכך אנו נחשפים לחוסר ההגינות של ההליך השיפוטי וחוסר ההגינות של הממונה על ההליך השיפוטי.

ומה חלקה של האוניברסיטה העברית בירושלים?

האוניברסיטה מבצעת פרסומת אסורה לריבלין, ומתהדרת בעובדה שאליעזר ריבלין המשמש כנציב תלונות הציבור על שופטים – מונה בפקולטה כמרצה. על תפקידה המרכזי של התקשורת וחשיבותה בחברה הדמוקרטית הישראלית כבר נאמר רבות:

“העיתונות היא גם זרועו הארוכה של הציבור, המופעלת לצורך איסוף המידע שידיעתו ופרסומו חיוניים לציבור, לצורך קיום משטר חברתי מתוקן, חירות ביטוי וממשל תקין.”

כותבת שורות אלו, הגישה בקשה לשרת המשפטים, ועדה לביקורת המדינה, ועדת חוקה חוק ומשפט – לפטר לאלתר את אליעזר ריבלין מעבודתו כנציב תלונות הציבור על שופטים, על מנת להשיב לציבור האזרחים את האמון במוסד נציבות תלונות הציבור על שופטים. בקשתה זכתה להתעלמות מופגנת, כיאה לשלטון מושחת.