השופט ניל הנדל: הפללה עצמית על סמך הודאה נקודות שבירה בחקירה
קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p84aBG-2au
הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם: גורמים ופתרונות – בעקבות ספרו החדש של פרופ’ בועז סנג’רו
המרכז האקדמי למשפט ולעסקים החטיבה למשפט פלילי ולקרימינולוגיה
כנס ה- 22 של החטיבה
כנס במרכז האקדמי 16 ביוני 2014
“אני מתנצל על האיחור. התירוץ שלי שהייתי בבית המשפט שמענו תיק פלילי”. רציתי לדבר קצת על הפללה עצמית. אני חושב שאפשר לחלק את המחקר לשני סוגים. יש באקדמיה מחקר שמאופיין בדברים אנליטיים, ויש מחקר שבודק את הסביבה ומה קורה בפועל במשפט.
הנושא בעיני מתקשר לדבר הכי מעניין במשפט הפליליף העיקרון הקובע: הספק הסביר. זה אומר משהו על המהות של המשפט הפלילי ומדוע זה שונה מכל שיטות המשפט האחרות, כשהתשובה היא למנוע טעויות.
אם ניקח לדוגמא את דיני קניין לפתור את הסכסוך ולהגיע לתוצאה, במשפט הפלילי יש חשש שמא מישהו שלא אשם יקבע שהוא כן אשם, וזה דבר נורא.
אם אנחנו מדברים על התוצאה שמישהו לא אשם ונקבעה אשמתו והוא הולך לבית סוהר, אז יוצא שהרשויות גרמו לעוול במשפט. לא מתוך כוונה, אבל זה לא משנה לאותו אדם שיושב בכלא על לא עוול בכפו. אני לא יודע עד כמה זה קורה ומה הם הסטטיסטיקות.
הפללה עצמית – אני רוצה לומר ששיטות החקירה בכל העולם, יש ביסוס אשמה על סמך הודאה.
ניקח לדוגמא באיזור שיש הרבה פריצות, מבחינת ייעוד מאוד קשה לתפוס את הפורץ, אם תופסים אנשים עם עבר פלילי בתחום, בודקים אותם ויש להם עבר וחוקרים אותם, אז יש יותר סיכוי להגיע למי שעבר את העבירה.
הודאות נאשמים – בתיק 4179/09 מדינת ישראל נ’ בורוכוב, באותו עניין השופטת עדנה ארבל היתה בדעת מיעוט שצריך להרשיע את הנאשם, אני וגרוניס היינו בדעה אחרת.
הנשיא שמגר אמר בעניין רצח דני כץ, שיש ניסיון חיים שמלמד שאדם לא יודה בעבירה חמורה, אם הוא לא ביצע אותו. תרשו לי לחלוק. אני מישהו שמכיר את הנשיא שמגר. אני מתרשם שהיה מאוד מאוד קשה לשבור אותו, ומשהו בחקירה הוא היה במצב כזה, והאפשרות שהוא יודה בדבר שהוא לא עשה לא גדול, לעומת זאת השופט מישל דאגלס מארה”ב אמר שלכל אדם יש נקודת שבירה, וארשה לעצמי לומר שבתקופות שונות בחיים שלי שאם היה מצב שאני ואשתי היינו ביחד בחקירה, והחוקרים היו אומרים לי תשמע, אנחנו יודעים שזה אחד מכם, וזה לא אני ולא אשתי, אבל היו אומרים לי, אם אנחנו חייבים להחזיק את שניכם, אשתי לצורך הדוגמא בהיריון בחודש התשיעי, ואומרים לי: “תשמע, אם אחד מכם יודה, אנחנו לא צריכים להחזיק את שניכם”, אני לא יודע מה הייתי עושה במצב כזה. זה לא כתוצאה ממכות, זה לא כתוצאה מאיומים. מצב כזה, יכול להיות שהשיקולים שלי היו מדריכים אותי להתייחס לשאלה אם צריך להודות או לא בצורה אחרת, ומכאן נגיע לעצם השאלה.
במשפט העברי בהלכה יש בתלמוד גישה מאוד מפתיעה. הגישה בהלכה מאוד מפתיעה, “שאין אדם משים עצמו רשע”. דהיינו שאדם לא יכול להודות. שוב, לא שהוא לא חייב להודות, לא שהוא לא יכול לשמור על זכות השתיקה, אלא שההלכה אומרת שגם אם אתה רוצה להודות, ההלכה לא נותנת לאדם.
יש כלל במשפט האזרחי שאומר: “הודאת בעל דין כמאה עדים”, זאת אומרת שבמשפט האזרחי, אם אדם אחד מודה זה יותר טוב ממאה עדים.
