הילדים שלכם הם אך ורק שלכם ולאף אדם בעולם הזה אין זכות עליהם | עופרה ענקרי
את אמא שלי עליה השלום חיתנו בגיל 15 ובגיל 16 הפכה לראשונה להיות אמא. מאז עברו שישים שנה.
הזמן ההוא היה קשה ודל אמצעים. לא היה שפע של מזון והפרוטה למחייה רצויה לא הייתה מצויה בכיסם של האנשים.
אבל עובדה היא שאנשים התחתנו מאוד צעירים והקימו משפחה עניפה מגיל מאוד מאוד צעיר ואף אחד לא איים לקחת להם את הילדים מהבית לשום מקום.
אני נולדתי ב 1965. גם אז המצב הכלכלי היה קשה ולא היה דיי כסף לרכישת בגדים ונעליים, שלא נדבר על צעצועים, ספרים,או חוגים. לא היה כסף ואת המעט שהיה השקיעו במזון ובתשלומים שוטפים כגון: חשמל,מים,גז…וכו'…
גדלתי בעיירת פיתוח ששמה מגדיאל. חור נידח שכוח אל שאיש לא שמע עליו.
מגדיאל? איפה זה???
מגדיאל שלי הייתה יפה וירוקה ועמוסה בפרדסים ושדות ומלאה שפע פרי העץ ופרי האדמה שמהם נהגתי לאכול לשובע. טרי טרי מהעץ ומהאדמה.
גדלתי וחייתי חיי צנע ומעולם לא חשתי רעב או צמא או קינאה תהומית כלפיי משפחות שחיו טיפונת טוב יותר מאיתנו. החיים היו הרבה יותר שקטים ובילתי מאיימים.
רוב המשפחות בשכונה היו משפחות מרובות ילדים,שזה אומר משפחות מרובות שמחה וצהלה. עם כל כמה שהיה קשה ודחוק בכיס, אבל הלב…הלב היה שמח. כי ילדים זה שמחה ומשפחה גדולה זה אושר גדול.
בגדים ונעליים נהגו להעביר מהגדול לקטן…כל פריט לבוש נוצל עד תום,ומעולם לא העירו לנו על כך,ומעולם לא נרשמנו בפנקס שחור של פקידת סעד שאנו ילדים עניים הלובשים בגדים ישנים ונועלים נעליים מעט מרופטות.
וכך גדלנו לתפארת המשפחה והשכונה ולתפארת המדינה. ילדים עניים אומנם אך מלאי חיוך ובריאים פיזית ונפשית.
וראו זה פלא. אחי הבכור שנולד לעוני וחיי קוצים ודרדרים…מחזיק בתואר עורך דין. אותו כנ'ל אחי הצעיר שמחזיק בשניי תארים, עיתונאי ועורך דין. עוני עוני…והעגלה נוסעת באין מפריע.
והיום מה? היום החיים הם גיהנום. בני אדם הפכו להיות הגיהנום בהתגלמותו.
בני אדם בעליי מקצוע שהשתן עלה להם לראש,הפכו להיות אויבי העם, אויבי האימהות הגרושות והחד הוריות,והשתן עלה להם כל כך חזק למח שנדמה להם שהם ורק הם מכירים את התורה והם ורק הם המציאו את הגלגל.
הלווו הלוווו אני קוראת לכם מכאן,להוריד מהר את הרגל מהגז ואת האצבע השלופה מההדק. עם כל הכבוד לתואר אקדמאי…זה עדיין ובשום פנים ואופן לא נותן לכם את הלגיטימציה לחטוף ילדים ותינוקות מהוריהם ומשפחתם.
כדי להיות הורה למופת,לא נידרש שום תואר וגם לא קורס מזורז.
הורות/אימהות קיימת במהות שלנו. מהות של נתינה ודאגה. אימהות נוצרת מהרחם המפעפע,ומהנשמה הרכה והאוהבת.
כל זה לא שייך למזון ולא שייך לביגוד והנעלה ולא לחוגים או טיולים ברחביי המדינה. להזכירכם…גדלנו בלי כל התופינים הללו וגדלנו מצוין.
תסתכלו עליי. ילדת עוני מעיירת פיתוח 1965. מה חסר לי? וגם אם חסר משהו,זה נורא כל כך? הקשיבו לי, קיראו אותי. אני נשמעת או נקראת כילדה עשוקת ילדות ומוכה עד עפר? ואגב מכות…להזכירכם שפעם נהגו לחנך ע'י מכות. כנאמר: חוסך שבטו שונא בנו. כשלימדו תורה בחדר, הרבי נהג להפליק לילד בכדיי שיתרכז ויהיה ממושמע. אז שלא יובן שלא כהלכה כאילו שאני תומכת בלהחטיף חלעות לילדים, אבל היום אבוי להורה שיחשוק להחטיף חלעה לילד שעלה לו על העצבים וזה קורה לכל הורה שהילד מעצבן ומוציא את הדעת לריצפה, מייד תקפוץ פקידת הסעד ותתייג את ההורה כהורה מכה ומתעלל וכמובן כמובן תיפתח להורה תלונה במשטרה,והדרך לבית המשפט כל כך קצרה עם תסקיר של סרט אימה ובהמלצה דחופה להוצאת הילד מהבית עד להודעה לא חדשה.
ועכשיו לכו תתמודדו עם הסטנדרטים החדשים/ישנים שהמציאו פקידות הסעד כשעל כל זה מדובר בילדיכם הפרטיים שלכם, יציר רקמותיכם ודמכם, מתנת האלוהים שניתנה רק לכם ועל המתנה הבלעדית הזו קמה פקידת הסעד ומאיימת.
לי נמאס מהמצב הקטסטרופלי הזה.
לי נמאסה הידיעה שחוטפים בכח ילדים מאימם ומשפחתם.
לי נמאס שתולשים תינוקות יונקים משד אימם.
מי לעזאזל נתן לכן פקידות הסעד את הזכות לעקור ילד/תינוק מחיק אימו יולדתו?
מי לעזאזל נתן לכן את הזכות להשתלט לאנשים על החיים ולחדור להם לפרטיות האינטימית והמשפחתית שלהם?
מי אתן בכלל שתקבעו מה הם הסטנדרטים הנכונים לגדל ילד? על פי אלו אמות מידה נקבעו הסטנדרטים הללו?
תינוק אשר גדל ברחם אימו תשעה חודשים דם מדמה בשר מבשרה.
גבירותיי ורבותיי…
הילדים שלכם הם אך ורק שלכם ולאף אדם בעולם הזה אין זכות עליו. זכות היוצרים הינו שלכם ושל בורא העולם בלבד!
חטיפת ילדים הינו פשע נתעב שעליו יש לתת את הדין!!!
ילדים נולדו להוריהם ושייכים אך ורק להוריהם ולא למדינת ישראל!!!
ולעתיד טוב יותר וחזק יותר, חזקו את האימהות והמשפחות בתוך הקהילה ולא מחוצה לה.
הילדים של היום הם ההורים של המחר. אז תנו לגדול בשקט!
