מרדכי שרי עבריין מין בעל מכון שלם קובע מסוגלות הורית מטעם משרד הרווחה: כיצד הפך עבריין מין לגורו של בתי המשפט?
ועדת המשמעת של איגוד הפסיכולוגים קבעה, כי הפסיכולוג ד"ר מרדכי שרי, בעלים של מכון שלם בע"מ בראשון לציון, הפועל מטעם משרד הרווחה, נהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע, בחוסר אחריות ורשלנות חמורה. באופן מפתיע, למרות קביעות קשות שנקבעו נגד סוטה המין מרדכי שרי, משרד הרווחה שולח הורים לבצע אבחונים שונים ומשונים אצל מכון שלם בבעלותו, ובית משפט לנוער וענייני משפחה, מקבל את חוות הדעת השקריות הללו כהמלצות סופיות החורצות גורל ילדים והורים. המשמעות היא, בזבוז זמן של ההורים וילדיהם על חוות דעת פסיכיטאריות ופסיכולוגיות שלא שוות את הנייר עליו הם כתובות, שכן התוצאות נכתבות מראש על ידי פקידות הסעד. בכל המקרים, ללא יוצא מהכלל, גם כשיש הנחיה של בית המשפט לא להעביר חומר למרדכי שרי, פקידות הסעד מצפצפות על ההחלטה ומעבירות לסוטה המין את החומר על המשפחה, משוחחות עם שרי ואומרות לו מה הן מצפות ממנו לכתוב.
1995 – ועדת המשמעת של איגוד הפסיכולוגים קבעה, כי הפסיכולוג מרדכי שרי נהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע, בחוסר אחריות ורשלנות חמורה, מרדכי שרי ערער לבית משפט עליון אך העליון דחה את הערעור.
להלן קטע ממגזין "סיעוד ומשפט" – קשר מיני בין מטפל מטופל על אירוע חמור של התנהגות שאינה הולמת את המקצוע בחוסר אחריות ורשלמות חמורה בעניינו של הפסיכולוג מרדכי שרי. רשיונו של מרדכי שרי נשלל ב-1996 לשלוש שנים בגלל קיום קשר מיני עם מטופלת; בתקופת ההשעיה הוא המשיך לעבוד במכון שלם, בתפקיד אדמיניסטרטיבי.
פסק דין שרי מרדכי
ענינו של הפסיכולוג שרי מרדכי נדון לאחרונה. שופטי בית המשפט העליון שדנו בסוגיה הביעו עמדה נחרצת וחד משמעית השוללת כל קשר מיני בין מטפל ומטופל. מפאת חשיבותו הרבה של פסק דין זה יפורטו להלן בתמצית עובדות, המקרה ועיקרי ההלכה שנקבעה :
כנגד שרי מרדכי, פסיכולוג קליני, הוגשה קובלנה לועדת המשמעת על-פי חוק הפסיכולוגים והוא הורשע בקיום ״קשר מיני״ עם אישה שהייתה מטופלת על ידו בתקופת הטיפול, ותוך כדי הטיפול. גרסת המתלוננת, אותה הכחיש הפסיכולוג, לפיה קיים עמה הפסיכולוג יחסי מין מלאים בכל אחד מביקוריה הרבים אצלו נדחתה ע״י ועדת המשמעת בהעדר סיוע. עם זאת הפסיכולוג הורשע, עפ״י גרסתו, לפיה התנהלו המפגשים בינו לבין המתלוננת באווירה ארוטית כבדה שכללה ״גירויים מיניים הדדיים, מתמשכים וחוזרים על עצמם״.
ועדת המשמעת קבעה כי הפסיכולוג נהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע, בחוסר אחריות ורשלנות חמורה, תוך הפרה של הוראות סעיפים 33)1( ו- 33)3( לחוק הפסיכולוגים.
ערעורו של הפסיכולוג נדחה ע״י בית המשפט המחוזי בת״א ועל פסק דין זה הגיש הפסיכולוג ערעור לבית המשפט העליון אשר דן בערעור ופסק, בין היתר:
- ״ברגע שמרגיש פסיכולוג כי הוא נמשך אל מטופלת במשיכה מינית במידה כזו שהדבר משפיע על התנהגותו הפיזית כלפיה, אפילו אין הדברים מגיעים עד ליחסי מיו מלאים… הרי נוצר מצב של ניגוד עניינים בין תפקידו המקצועי של הפסיכולוג ותחושותיו האישיות, והדבר מחייב את הפסקת הטיפול הפסיכולוגי באותה מטופלת לאלתר.״ (שם בעמ׳ 181 מול האות ו׳).
- ״התלות של מטופלים בפסיכולוג המטפל הינה עמוקה ביותר, ורבים המקרים בהם נוצרת מעורבות אמוציונלית מרחיקת לכת, בעיקר מצד מטופלת כלפי הפסיכולוג המטפל. אין ספק כי מצבים כאלה מביאים איתם גם קשיים עבור הפסיכולוג, ונדרשת מידה רבה של ריסון עצמי… כדי לעמוד בסטנדרטים האתיים.״ (שם בעמ׳ 183 מול האות א׳).
לאור הלכה זו דחה בית המשפט העליון את הערעור וקבע כי אין להקל בסנקציה המשמעתית וכי העונש שהוטל על הפסיכולוג ־ איסור לשמש כפסיכולוג למשך שלוש שנים – הינו סביר.
