אסף זגורי שופט לענייני משפחה נצרת אישר שינוי מסגרת חינוכית לקטינה בניגוד לרצון האב מבי"ס אנתרופוסופי לביית הספר אורט בנימינה כפר-סבא על פי המלצת פקידת הסעד תמ”ש 42164-07-14
קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p84aBG-2pb
אב ביקש ליתן צו מניעה האוסר על שינוי מסגרת החינוך של בתו בת 11 שנים שלמדה עד כתה ו’ בבית ספר בשיטת חינוך אנתרופוסופית ואמה מבקשת להעבירה למסגרת חינוך רגיל בבית ספר אורט בנימינה בכפר סבא.
במסגרת הסכם גירושין בין בני הזוג משנת 2012 נקבע שהצדדים יהיו במשמורת ואחריות הורית משותפת שוויונית, וכי לא ייעשה כל שינוי חד צדדי במשמורת או בחינוך הילדים, ובמקרה של אי הסכמה הצדדים יפנו לגורם מקצועי בתחום החינוך שהאב יציע.
למרות ההסכם שנכרת, האם ניכסה את הילדים אליה, ועל פי תסקיר פקידת הסעד מיום 17/3/14 מלשכת רווחה כפר סבא, דווח כי לא מתקיימים הסדרי ראיה בין האב לקטינים (2 ילדים בני 11 ו- 14) מזה 6 שבועות ואין ביניהם כל קשר טלפוני.
בתסקיר נכתב כי האב מאוכזב משירותי הרווחה ותש כוחו במאבק מול האם שניכסה את ילדיה, והוא מוותר על המשמורת המשותפת.
לאחרונה הודיע האב, במסגרת הליכים משפטיים שנקט לחידוש הקשר עם ילדיו כי הוא חש שהתאושש מתקופה קשה שחווה והוא מעוניין לשוב ולממש אחריותו ההורית כלפי ילדיו. לאב טענות רבות כנגד האם וגורמי הרווחה מכפר-סבא. עוד טען האב כי תמיד שררה תמימות דעים בינו לבין האם בנושא חינוך ילדיהם, ואף לאחר הגירושין לא עלתה כל דילמה או מחלוקת בנושא החינוך, ולכן אין טעם המצדיק שינוי מסגרת החינוך של בתו ובוודאי לא באופן חד צדדי.
האם טענה, כי הילדה ביקשה ללמוד בקירבת הבית, וכי האב מנסה להתנגח בה באמצעות שימוש שחוק “בטובת הילדים”.
פקידת הסעד טענה, כי זה רצונה של הילדה (חטיבת ביניים, כתה ז’).
השופט זגורי בהחלטתו התייחס למושג השחוק, חסר הבסיס “טובת הילד” שאין מאחוריו לא כלום, וניתן לשחק עם מושג זה בהתאם לרצון השופט פעם לטובת האם ופעם לטובת האב, הכל על פי האינטרסים של מי שפקידת הסעד חפצה ביקרו, ובמקרה דנן ביקרה – האם.
משמעות החלטה זו, היא ייתור הסכמים שנכרתו בין ההורים בעת הליך הגירושין ואי עמידה בהסכם, הופכת את ההסכם החתום לנייר חסר ערך שאינו מגן על זכויות האב והוא בבחינת “עלה תאנה”. האמא לא מתייחסת בכבוד להסכם עליו היא חתומה, ונקטה בצעד דרסטי, שינוי בית ספר לבת המשותפת, בלי להתייעץ או לבקש את רשותו של האב.
מדובר בחוסר כבוד בוטה כלפי האב ופגיעה חריפה בזכויותיו ההוריות. חמור מאוד שבית המשפט לא נתן דעתו לכך ולא השית כנגד האם הוצאות ולו למראית העין, כדי להרתיע הורים אחרים הנוהגים בילדיהם כאילו הם שייכים לצד אחד בלבד ולצד השני אין זכויות כלל.
חלה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, שכן קולו של האב לא נשמע ולא התייחסו לנזקים שעלולים להיגרם לבתו כתוצאה ממעבר לבית ספר רגיל, למרות שהילדה מוכרת כלקויית למידה ויש לה שעות שילוב עם מורה שמלווה אותה כשלוש שנים.
סוף דבר, השופט זגורי פעל על פי תסקיר פקידת הסעד שתמכה באם משתפת הפעולה עימם ובמעבר הקטינה לבית ספר אורט בנימינה בכפר-סבא ודחה את בקשת האב.
בשיא חוצפתו של זגורי, הוא חייב את הצדדים והילדה לפנות ליחידת הסיוע שליד בית המשפט לשם השתתפות בהליך גישורי ושיקומי של היחסים. מדובר בשיא החוצפה שמעבר להיותה מקוממת, היא מזלזלת ופוגעת באב ובזכויותיו. ביחידת הסיוע יושבות פרזיטיות סוציאליות משועממות, רובן גרושות או רווקות זקנות שלא הלך להן עם המין הגברי, עם שינאת מגדר ידועה ונטיה לטובת האישה באופן מובהק. איזה סיכוי יש לאב לצאת כשידו על העליונה מגישור זה?!
השופט לא הטיל נגד האם הוצאות חרף התנהגותה החד צדדית והפוגענית בזכויות האב. מה חבל.
