דמעות התנין של משפחות האומנה: כתבת תדמית של תלם יהב מידיעות עבור “אור שלום” שבכיריה חולבים את עטיני משרד הרווחה
עוד כתבת שטיפת מוח של ידיעות אחרונות. הפעם תדמיתן הרווחה תלם יהב Telem Yahav מייחצן את עמותת אור שלום ללא בושה. כתבה שפרסם בתאריך 8/12/2016 בידיעות, היא העתק מילה במילה של הודעת יחצנות שהפיצה עמותת אור שלום לכל הכתבים, והוא פשוט שם עליה חתימתו, ללא חקירה אובייקטיבית, וללא תלונות של הורים שילדיהם נלקחו מהם נפגעי האומנה. בכתבה נטען שמשרד הרווחה דופק את “הורי האומנה” ולא מעביר אליהם כסף. מה שהוא לא מספר זה שמי שדופק את הורי האומנה זה העמותות שמוסמכות ע”י משרד הרווחה לאתר ולשבץ הורי אומנה. עמותות אלה כמו אור שלום חולבות את התקציבים ומעבירים אותם למשכורות הפרטיות שלהם, ולמי לא נשאר? לאומנים. הצצה לתעשיית האומנה סחר בילדים: “אור שלום” …
אי אפשר לקרוא לאומנים “הורים”. אלו לא הורים. אלה אנשים המאפסנים ילדים שנחטפו מהוריהם הטבעיים, ועושים עליהם כסף. במיוחד מדובר באנשי ההתנחלויות ומשפחות דתיות מרובות ילדים, שאינם יכולים למצוא עבודה נורמלית, ולכן הם מפתחים מקצוע חדש “הורי אומנה”. מהכסף שהם מקבלים עבור ילדי האומנה, הם מממנים את הילדים שלהם.
הם טוענים שהם פותחים את הלב והנשמה. אם זה היה נכון, למה הם משתפים פעולה עם מדיניות הרווחה לנתק את ילדי האומנה מההורים הטבעיים, להאכיל את ילדי האומנה ברעל שההורים הטבעיים לא רוצים אותם, אינן מאפשרים להורים הטבעיים קשר עם ילדיהם החטופים וביקורים? אלה לא הורי אומנה, אלו משת”פים של חטיפת ילדים.
כאמור, הסיבה העיקרית להיותם “משפחת אומנה” היא לא אלטרואיזם או “ואהבת לרעך כמוך”, אלא הכסף שבאמצעותו הם מממנים את הילדים שלהם. התנחלויות שלמות בגבעות יהודה ושומרון מבוססות כלכלית על כספי ילדי האומנה. בלעדיהם, ההתנחלויות יתרוקנו, וזאת מהסיבה הפשוטה שבהתנחלויות אין עבודה ייצרנית, אין מפעלים, והעבודות היחידות שיש שם זה עבור המועצות המקומיות או עובדי מדינה.
אלו ישובים לא יצרניים, זוללי כסף, ורוב הזוגות שמשריצים שם ילדים, לא באמת יכולים לצאת לעבוד ולכלכל את ילדיהם. לכן הם זקוקים לילדי האומנה, כדי שיוכלו להמשיך ולממן את הישארותם על גבעות הפלסטינים, בהם שורצים המתנחלים בהמוניהם, וזקוקים לזרם של ילדים חטופים כדי לפרנס את עצמם.
לגבי הכתבה עצמה, הכתב תלם יהב לא טרח לראיין את ההורים הביולוגים שילדיהם החטופים מתארחים בבתי מתנחלי האומנה.
לא ראיין את כל הילדים שבורחים מבתי האומנה, ומה קורה להם (תיק פלילי על בריחה ממשמורת). תלם יהב לא מפרט מה הנזקים לילדים האלה כתוצאה ממגורים אצל הורים שאין להם קשר דם איתם, ומספרים להם שקרים על הסיבה ל”אירוח”. והמחדל הגדול הוא שתלם יהב לא ניגש לתקציבי עמותת אור שלום, כדי לבדוק איך קורה שהמדינה מזרימה הון תופעות לתעשיית האומנה, מי גורף את השמנת, ומי מקבל את שאריות מי הגבינה המיובשים?
הורי האומנה צריכים להבין שהילדים שמגיעים אליהם, הם לא הילדים שלהם. אם כבר פתחו את הדלת לילדים, אל להם לסגור את הדלת להורים שנלחמים כדי להחזיר אותם הביתה.
זהו עוד סיפור על כסף, ורק על כסף. אילו המדינה הייתה נותנת להורים הביולוגים את הכסף הזה, באמצעות הגדלת קצבאות המל”ל. תופעת משפחות האומנה הייתה נעלמת, וההתנחלויות היו מתייבשות כלכלית.
הביטו בנתונים: 62.5 מיליון ש”ח בשנה ל- 1,300 ילדים
אז הביטו בנתונים: בחל”צ הזו זורמים לא פחות מ 62.5 מיליון ש”ח בשנה! כל זה בשביל לטפל ב- 1,300 ילדים. בעצם ממשפחה ממוצעת נחטפים 3-4 ולפעמים גם 6 ו- 8 ילדים בבת אחת. פירושו של דבר 48,000 ש”ח על כל ילד שזורם לאור שלום בשנה (4,000 לחודש). ומה עושה אור שלום עם הכסף? 28 מיליון ש”ח הולכים למשכורות! עוד 3 מיליון ש”ח הולכים לאדמיניסטרציה
.אור שלום למען “ילדים ונוער בסיכון” בע”מ חל”צ דוחות כספיים ליום 31.12.2013, קובץ pdf
כלומר 45% מהכסף הולך למשכורות של המנגנון, ולא מדובר על השכר של משפחות האומנה. מדובר על השכר של העובדים וההנהלה. משפחות האומנה הטיפוליות מקבלות רק כ- 5 מיליון ש”ח. בל נשכח שאור שלום מקבלת עבודה בחינם מבנות השירות הלאומי שהמדינה מקציבה לעמותה זו. כך זורקים פירורים למשפחות האומנה, והבהמות המפוטמות בהנהלה זוללות את הכסף.
שימו לב שיותר מ 8.5 מיליון ש”ח מגיע מתרומות שנאספות בחו”ל. לצורך זה מפעילים את כל הטריקים הידועים: מצלצלים ילדים בוכים, מספרים לאמריקאים שבגלל צוק איתן הילדים בטראומה מהסירנות, אז הם צריכים יותר טיפולים. אומרים להם שצריך לסייד, וצריך צעצועים. אבל לאן הולך רוב הכסף הזה? 2.25 מיליון ש”ח משולם למגייסי התרומות. כן 2 מיליון ורבע ש”ח משולמים למגייסי תרומות שמביאים 8.5 מיליון ש”ח (26%). זהו יחס לא נורמלי של עלויות גיוס כספים. מי שרוב הכסף זורם אליו הוא טיפוס בשם מייקל פישר שמייצר עלוני הסברה בכיינים וסרטים של ילדים בוכים.
מייקל פישר מספר שההצלחה נמדדת בשיעור ה”מסירה” לצה”ל, כלומר כמה מבוגריהם נמסרו לצה”ל: 70% מתגייסים לצה”ל או שירות לאומי והשאר 30% לטענתו משובצים בעבודות או בקורסים להכשרה של משרד העבודה. אבל האם באמת בזה נמדדת ההצלחה? למה ההצלחה לא נמדדת בשיעור החזרת הילדים למשפחות שמהם נחטפו? במילים אחרות למה המיליונים האלה לא מנותבים אל המשפחות מהן נחטפים הילדים?
ומה לגבי הנתון ש- 1,300 ילדים מטופלים באור שלום?
אז ככה 20 משפחתונים טיפוליים, עם זוג צעיר שבדרך כלל הם בוגרי אור שלום בעצמם שמשחקים בכאילו אבא ואמא חלופיים לקבוצת ילדים חטופים, 2 מעונות נעולים “רעות” לבנים ובית גולדשמיט לבנות, 600 משפחות אומנה ובהם 840 ילדים חטופים, 65 בתי אומנה טיפולית עם 130 ילדים עם צרכים מיוחדים, ומעון לילדים שעברו את גיל 18 ואין להם איפה לגור. על זה מבזבזת המדינה 62.5 מיליון ש”ח, שמתוכו רבע הולך למשכורות של ההנהלה והעובדים. יש להניח שכמו בכל עמותה שכזו, בהנהלה לוקחים כ- 300-400 אלף ש”ח משכורת לשנה, והשאר מקבלים 4-5 אלף ש”ח לחודש.
כמה עובדים יש באור שלום, לא כולל את ההורים האומנים? 550 עובדים ו- 150 מתנדבים
עכשיו נבקש להבין, איך על 1,300 ילדים יושב מנגנון המורכב מ- 550 עובדים, בעיקר עו”סים ופסיכולוגים, 150 מתנדבים, פלוס בנות שירות לאומי חינמיות שאנחנו לא יודעים כמה כאלה יש, וכל אלה “מטפלים” ב- 1,300 ילדים? למעשה על כל 2 ילדים יש עובד אחד שגובה משרה מלאה. במילים אחרות, על כל ילד באור שלום, יש עובד אחד שלוקח הביתה חצי משרה.
נניח שאור שלום חטפו 2 ילדים מאמא אחת, האם לא היה יותר פשוט לשים את העובד הזה במשכורת מלאה אצל האמא בבית במשרה מלאה? ואז לא צריך להתבזות בחו”ל להוציא כסף מאמריקאים, ולא צריך תעמולה ולובינג הרסני על כמות הילדים בסיכון. לפי החישוב הזה, כל ילד באומנה מקבל חצי יום מלא של טיפולי עו”ס ופסיכולוגים “אחד על אחד”. האם הילדים הללו הם ספוג שיכול לסבול את כמויות הטיפולים הללו?
סודיות חשאיות וכספים המוסתרים בויסקונסין
אור שלום לא מפרטת בפומבי את המשכורות של בעלי השכר הגבוה. למרות זאת הם עדיין מקבלים תו ניהול תקין. לאור שלום יש מנגנון שמנוני של העלמת כספים בויסקונסין. שם מחביאים בעלי המשכורות הבכירים סכומי עתק. אלה שמות מקבלי השכר הגדולים: לאה גולן מנכ”לית, רון גרפילד סמנכ”ל כספים, מיכאל פישר סמנ”כל משאבים, חמוטל גורדון שמיר מנהלת מעונות משפחתיים, איריס ליברמן פסיכולוגית ראשית, מרים אילוז עו”ס ראשית ורחל צמח מנהלת מבואה.
מעורבים אחרים בחגיגת המשכורות על הילדים: חיים פיינגולד מנכ”ל שפרש, ענת דונוביץ, מנהלת אומנות, רון גרפילד מתרים כספים. אורן פלוטקין הוא יו”ר הדירקטריון. אודי נחתומי הוא חבר שלו. שלי בן אליעזר עובדת סוציאלית בבית הבוגרים, ענבר אבירם עובדת סוציאלית בבית גולדשמידט – מכלאת הבנות.
בתמונה חיים פיינגולד, הפסיכולג הראשי האחראי למדיניות ניתוק ההורים מילדהם באמצעי שטיפת מוח אינטנסיבית.
9,000 ש”ח בחודש עלות הטיפולים הפסיכולגים והפסיכו-סוציאלים לילד אחד!
שימו לב איך אור שלום מציגה לתורמים בחו”ל את הצורך בתרומות. זו טבלה המוצגת לעלויות קיטנה לילדים במצב חירום, כלומר חטופים טריים. :
החישוב למעלה הוא דוגמא לעלויות 21 יום בקייטנת קיץ לילדים חטופים זה מקרוב: ילד אחד עולה 7,770 ש”ח ל- 21 יום או 11,000 ש”ח לחודש. עלות האפסון בחדר עם אוכל היא 1,150 ש”ח ל- 21 יום או 1,600 ש”ח בחודש. מה שמחריד הוא עלות הטיפולים הפסיכיים והפסיכיאטריים ע”י עו”סים ופסיכולוגים לילד אחד ל- 21 יום 6,250 ש”ח, או 9,000 ש”ח בחודש.
עכשיו הסבירו לנו, מה כבר יש לטפל בילדים בעלויות של 9,000 ש”ח בחודש? כמה טיפולים הם מקבלים? מה האפקטיביות של זה? איך ילד בן 7 או ילדה בת 12 אמורה לספוג בחודש אחד 9,000 ש”ח של טיפולים פסיכולוגיים ולא להתפוצץ??? אחרי כזו קייטנה מי הילד או הילדה שלא ירצה לברוח משם?
היחס בין העלויות של האיפסון הפיסי של הילדים החטופים לעלויות הטיפולים הפסיכו-סוציאלים הוא 1:6. נראה בעליל שהפסיכולוגים והעו”סים מצאו להם בור בלי תחתית, ילדים שתוייגו בסיכון, ולכן מפציצים אותם ב”טיפולים”, כי “צריך שיקום”.
לאחר “רצח בהתאבדות במגרש הטניס” של אליעזר יבלון ניתן לאמוד את הסכנות מסטלין כץ, כל מי שמנסה לעמוד בדרכו מחוסל, עצור, יבלון סירב להמשיך את “שיטות” הרווחה בעניין חטיפות ילדים מהבית – מעניין שברגע שביקש להעביר את חוות דעתו להורים שתבעו בהא”ג הוא חוסל?…! ולכן אם לא סוגרים בכוח את הרווחה לנו אין זכות קיום והרבה קורבנות יצטרפו למעגל.