עמותת עוצמה ו- 52 חברות המתפרנסות מפגועי נפש הגישו עתירה לביטול מכרז של משרד הבריאות בטענה: "אלפי עובדים בתחום השיקום עלולים להיות מפוטרים באופן מיידי" – משרד הבריאות התקפל ופגועי הנפש הפסידו – עת"מ 4923-12-14
עמותת עוצמה בצירוף 52 חברות ועמותות שונות הגישו עתירה מנהלית לביטול מכרז של משרד הבריאות לרכש שירותי שיקום בדיור לנכי נפש בקהילה, ודרשו מבית המשפט שיבטל את המכרז ויורה על תפירת מכרז חדש המותאם למידותיהם של העותרים, שכן לטענתם, בעקבות המכרז שהפיץ משרד הבריאות עשויים להיות מפוטרים עשרות אלפי עובדים בתחום השיקום ופרנסתם תיפגע.
החוצפה של העתירה, מעבר להיותה מקוממת, מעידה על אובדן הבושה, כמו גם אובדן ערכים והמוסריות המפוקפקת של העמותות והחברות שבטוחות שפגועי הנפש הם כיסים מניבי פרנסה שלהם, ושבמקום לטפל בתועלתם של הפגועים לתקופה מוגבלת, הם מנציחים לעד את הפגיעה של אותם מוכי גורל, כדי שלאלפי פרזיטים תהיה פרנסה ותעסוקה. ה ממחיש היטב את הביטוי: "מייצרים יש מאין". ממה יתפרנסו החברות והעמותות לאחר מותם של 12,500 אלף פגועי נפש?
מדובר באלפי עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטריים ובעלי מקצוע שמייצרים עבודה מלאכותית. ושאלתנו היא מדוע שהעמותות והחברות יחשבו שבית המשפט אמור לחייב את משרד הבריאות לפרנס ולכלכל את אותם חברות ועמותות? מי הבטיח להם פרנסה נצחית ושהעבודה שלהם תהיה תעודת ביטוח לפנסיה והתגמולים שלהם?
משרד הבריאות אמור לדאוג לפגועי הנפש ולא לתעסוקה של העמותות והחברות. אף אחד לא הבטיח להם שהכסף יזרום לנצח. כמו שבכל גוף עסקי אין הבטחה לכלכל אנשים שלא תורמים לרווחיות העסק, כך אותו דבר לגבי העמותות והחברות בעתירה זו. צריך לראות את הרשימה של העמותות והחברות. רובן טוענות שהן ללא כוונת רווח – מלכ"ר או עמותות המתוקצבות על ידי המדינה. אז למה צריך להמשיך ולהעסיק את הפרזיטים הללו? בעתירה מצויין כי העמותות פועלות למען רווחתם וזכויותיהם של נכי הנפש. בשביל לדאוג לזכויות או לרווחה, אין צורך בעמותות. מספיק לאנשים הללו המשפחה שלהם שדואגת להם, ובוודאי שאין צורך להעסיק גדוד של פרזיטים למלא טפסים. אפשר לבקש מבנות שירות לאומי שימלאו טפסים למען הפגועים.
דוגמא נוספת לחוצפה: העותרים טוענים בסעיף 10: "כל העותרים, ללא יוצא מן הכלל, הינם בפועל בני ערובה בידי משרד הבריאות: נכי הנפש אינם יכולים להמשיך לקבל את השירותים, אלא מהגופים שיגשו למכרז. משרד הבריאות מדיר במכרז מראש חלק מן הספקים הקיימים, ולגבי יתר הספקים לא ניתנת אפשרות אמיתית שלא לגשת למכרז, שהרי אז ימודרו מהשוק, לא יוכלו להמשיך להפעיל המסגרות המופעלות על ידם, ועמל חייהם יירד לטמיון. מאידך, כפי שיפורט להלן, השתתפות במכרז בתנאים והתעריפים הנוכחיים משמעה "גזר דין מוות" איטי וממושך לספקי השירותים לנוכח ההפסדים הצפויים להם". יצא המרצע מהשק. העמותות והחברות, רוצות כולן להמשיך ולאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה. הם רוצים שמשרד הבריאות ימשיך ויתן פרנסה לעלוקות מוצצי הדם של פגועי נפש. מדובר ב- 12,500 אלף פגועי נפש, כשמהם מתפרנסים 52 עמותות וחברות ענק, המעסיקים אלפי עובדים, כ- 3 עובדים על כל פגוע נפש. אם מצבם של פגועי הנפש היה מיטיב ומשתפר, ניחא, אבל פגועי הנפש מצבם מידרדר ומחמיר, כך שה"טיפול" שהם מקבלים מזיק להם, אז למה להמשיך ולהעסיק פרזיטים?
העמותות והחברות דורשות ממשרד הבריאות ש"יתפור" להם מכרזים תפורים, ובלי בושה הם גם מכתיבים את תנאי המכרז, ודורשים שמשרד הבריאות ימשיך לספק את ליטרת הבשר אליה הורגלו. בעתירה המנהלית ההזויה הם תובעים מבית המשפט שיחייב את משרד הבריאות להיעתר לדרישותיהם המופרכות.
קראנו את התביעה מתחילתה ועד סופה, ולא ראינו כיצד יפגעו פגועי הנפש כתוצאה מהמכרז. נהפוך הוא. הם רק ירוויחו. פחות טיפולים מזיקים וריווח החדרים שלהם.
העמותות ו-52 החברות מתנגדות לדרישת משרד הבריאות להגדלת מספר החדרים לפגועי נפש. לטענתם תוספת בחדרים תביא לירידה באיכות המבנים. אותם עמותות ו- 52 החברות רוצות להמשיך ולכלוא את פגועי הנפש באותם מכלאות שהם מספקים כיום.
העמותות ו- 52 החברות מתנגדות לסגירת הוסטלים ומעבר פגועי הנפש לקהילה תומכת. הם רוצים להמשיך ולקבע את הנזקקות של אותם מסכנים באותם תנאים ירודים. סעיף 90 לתביעה.
העמותות ו-52 החברות מתלוננים על ששכר חודשי של אחראי אבטחת איכות עומדת על סך 3,200 ש"ח. האחראי על אבטחת איכות, לא עושה מאומה ולכן לא מגיע לו גם לא שקל אחד.
העמותות ו- 52 החברות טוענים שתנאי המכרז פוגעים בחופש העיסוק של ספקי השירותים ועובדיהם (עמ' 23 לעתירה), ושם הם מפרטים על רמיסת זכותם של הספקים להמשך העיסוק בתחומם, וכי המכרז יעמיד את הענף בסכנת קריסה ועשוי לאפשר חדירת גורמים חדשים, בלתי מנוסים ובלתי ראויים לתחום.
העמותות וחבר מרעיהם, חוששים מתחרות ומהוזלת השירותים שהם לא מספקים לנפגעי הנפש.
כל העתירה עוסקת אך ורק בזכויות של העמותות והחברות כשפגועי הנפש לא מעניינים כלל לחברות הללו את קצה הזרת.
קראנו ונגעלנו. אותם עמותות וחברות רוצים לקבע את מצבם של פגועי הנפש, כדי שיוכלו להנות ולהתפרנס על חשבון האומללים בחברה הישראלית. אין מקום להסכים לדרישות אלו.
ומה פסק השופט יגאל מרזל?
כתוצאה מהעתירה, משרד הבריאות התקפל והקפיא את המכרז שהוציא לתועלת ורווחת פגועי הנפש, ולכן השופט מחק את העתירה.
