השופט דוד חשין מחוזי ירושלים קבע: תלונות משמעתיות נגד פקידות סעד יוגשו לראש מינהל משאבי אנוש ברשות המקומית עת"מ 8059-04-15 עו"ד אביטל חורף נגד מחלקה לשירותים חברתיים ירושלים הנהלת האגף, עו"ס צהלה בוקר, עו"ס עידית נתנאל, המורשה לטפל בתלונות בעיריית ירושלים
עו"ד אביטל חורף הגיש עתירה מנהלית נגד לשכת רווחה ירושלים, עו"ס צהלה בוקר, עובדת עיריית ירושלים עידית נתנאל, והמורשה לטפל בתלונות בעיריית ירושלים. עו"ד חורף הלין, כי תלונה נגד עובדת סוציאלית מלשכת רווחה ירושלים, לא טופלה, והגורמים במשרד הרווחה, עיריית ירושלים לרבות נציבות שירות המדינה, אליהם פנה, לא ענו וחלקם השיבו "אנחנו לא מטפלים בזה" בניגוד לנוהל טיפול פניות ציבור בעיריית ירושלים, סעיף 8 שם כתוב במפורש: "בכל מקרה אין להחזיר לפונה את מכתבו בטענה שהנושא אינו בתחום האחריות הישיר של האגף/היחידה". מטעם נציבות שירות המדינה טענו כי העו"סית עליה מלין עו"ד חורף אינה עובדת מדינה והעירייה היא המוסמכת לדון בתלונה.
עו"ד יעל הס יועמ"ש עיריית ירושלים, טענה בתחילה, כי עו"ד חורף, לא מיצה הליכים והיה עליו לפנות לוועדת ערר בהתאם להוראות תע"ס אליהן הפנתה, אולם חזרה מדבריה, לאחר שעו"ד חורף הוכיח כי וועדת הערר, אינה דנה בתלונה נגד עובדת סוציאלית, ותפקידה לדון בערעור על החלטת עו"סית לגבי נקודות ספציפיות: עזרה בשכ"ד, עזרה בגן וכיוצ"ב.
עו"ד הס סירבה למסור לעו"ד אביטל חורף, את שם הגורם המוסמך בעיריית ירושלים להגיש קובלנה נגד עו"ס צהלה בוקר, למרות פניות חוזרות ונשנות שלו.
עמ' 4 מתוך הפרוטוקול חושף את השאלות המביכות של השופט חשין ליועצת המשפטית של עיריית ירושלים ואת תגובתו החריגה לאחר תשובתה:
"בית המשפט לעו"ד הס: מדוע לא מסרתם לו את השם של המוסמך בעיריית ירושלים?
עו"ד הס: לראשונה התחוור לי לראשונה שהוא מבקש לדעת את הגורם המוסמך להגיש תובענות או קובלנות בעיריית ירושלים בבקשה שלו לפרטים נוספים. הוא ביקש לדעת מי הגורם המוסמך כדי לדעת אם לצרפו כצד נוסף לעתירה. השבתי לו שנעשה ככל שיורה לנו בית המשפט.
בית המשפט: כבר בשלב זה ניתן להעיר שהתשובה הזו אינה מניחה את הדעת. ניתן לצפות מב"כ העירייה שימסרו פרט אינפורמטיבי זה."
כל מילה נוספת מיותרת. עו"ד חורף המשיך וטען לגבי עניין השיהוי בהגשת העתירה. הוא הגיש את התלונה נגד העו"סית בספטמבר 2014 ורק ביום 2/12/14 לאחר 4 חודשים הוא קיבל תשובה שלא סיפקה אותו, ובהמשך בתאריך 19.2.15 קיבל תשובה לא מספקת נוספת לתלונתו, ולאחר שלא זכה לקבל תשובה מטעם הממונה על תלונות הציבור בעיריית ירושלים, הגיש את העתירה ביום 6.4.15, ולכן קמה לו הזכות להגשת עתירה. השופט חשין קבע, כי השיהוי של עו"ד חורף מתחיל הרבה לפני חודש פברואר 2015, משום שהמירוץ מתחיל לא מיום קבלת ההחלטה של עיריית ירושלים, אלא מעצם אי מתן התשובה.
והשופט קובע: "חוק ההנמקות שאדוני בצדק מפנה אליו, מורה כי התשובה תינתן בתוך 45 יום. חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים אומר, שהחלטה היא לרבות אי החלטה ברגע שאדוני פונה לרשות והיא לא נותנת תשובה – יש 45 יום. לא נתנה תשובה, זה לא פתוח. זה הזמן להגשת עתירה, אחרת מתעסקים בחלודה ולא בברזל."
שוב פעם, מילים כדורבנות. השופט חשין ביקש מעו"ד הס לומר לבית המשפט "מיהו הגורם המוסמך?" וזו משיבה: "ראש העיר האציל את סמכותו לראש מינהל משאבי אנוש, מר חיים גבאי, אשר במידה וימצא כי הקובלנה מוצדקת – יעביר אותה לתובע המוסמך להגשת תובענה, היא עו"ד ברברה צור, לבירור, ובמידת הצורך הגשת תובענה".
סוף דבר, השופט חשין קבע, כי העתירה תימחק בכפוף לכך, כי עו"ד חורף יגיש תלונה מגובה בראיות נגד העו"סית למר חיים גבאי, ראש מינהל משאבי אנוש, בתוך 30 יום, כשעו"ד חורף ישמור על זכויותיו וטענותיו, במידה ויהיה לכך צורך.
"ב"כ הצדדים: מקבלים את הצעת בית המשפט לפיה העתירה תימחק ללא צו להוצאות, מבלי שיהיה במחיקת העתירה משום ויתור של צד מהצדדים על טענה מטענותיו, וכל צד שומר על זכויותיו וטענותיו.
העותר יהיה רשאי להגיש בתוך 30 יום מהיום, למר חיים גבאי, ראש מינהל משאבי אנוש בעיריית ירושלים, תלונה מגובה בראיות נגד המשיבה 3, גב' עידית נתנאל.
מר גבאי ישיב לעותר על התלונה תוך 45 יום מקבלתה, וזאת בהחלטה מנומקת. ככל שההחלטתו של מר גבאי לא תניח את דעתו של העותר, יהיה רשאי לעתור נגדה בתוך 45 יום מקבלתה. ככל שיחליט מר גבאי להעביר את התלונה לתובעת העירונית המוסמכת להגיש קובלנה לבית הדין למשמעת של עיריית ירושלים, יודיע על כך לעותר במסגרת ההחלטה שצוינה לעיל. החלטת התובעת העירונית המוסמכת תינתן בתוך 45 יום מקבלת החלטתו של מר גבאי, ככל שיחליט להעביר את העניין לבחינתה. ככל שהתובעת העירונית המוסמכת תחליט שלא להגיש קובלנה לבית הדין נגד המשיבה 3 (עידית נתנאל), יהיה העותר רשאי לעתור נגד אותה החלטה בתוך 45 יום מעת קבלתה.
נבקש ליתן תוקף של פסק דין להסכמותינו לעיל.
עו"ד הס: לגבי המכתב מטיפת חלב, אמרתי לעו"ד חורף שלא מצאנו את המסמך כרגע. צריך לעשות חיפוש נוסף. שאלתי את עו"ד חורף אם הוא מחזיק במסמך והוא השיב שלא. הוא נוהג להחזיק ולהקליט הכל. אנחנו נעשה מבחינתנו את הניסיון. בכל מקרה, אני מבקשת לראות את המסמך לפני שהוא יועבר לעותר כדי שאוכל להביע עמדה לגביו. טיפת חלב היא חלק מעיריית ירושלים.
העותר: הוא גוף של עיריית ירושלים סטטוטורית מבחינת הבריאות אבל לא מבחינת הרווחה. שיינתן צו שאני אוכל ללכת לעובדת טיפת חלב ולבקש ממנה את המסמך. אני רוצה לפטור את בית המשפט מעניין זה כי אי אפשר להשאיר את התיק פתוח. אולי נקבל צו ואני וחברתי נלך ביחד לטיפת חלב. חברתי תקבל את המסמך מאותה אחות, ואז כשהמסמך יהיה בידה ואם היא לא תרצה ללכת – ניגש למר גבאי.
עו"ד הס: מקובל עלי שביהמ"ש ייתן צו לטיפת חלב להמציא לי העתק של המסמך על דרך האינטרנט, ככל שהמסמך קיים.
העותר: מקובל עליי שההחלטה אם לאפשר לי את העיון במסמך תהיה בידי מר גבאי.
פסק דין
משקיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט כפי שנרשמה בפרוטוקול לעיל, ניתן לה בזה תוקף של פסק דין. בהתאם לכך, העתירה נמחקת ללא צו להוצאות.
באשר למסמך של טיפת חלב, מורה אני כי הצדדים ינהגו על פי הסכמותיהם שנרשמו אף הן בפרוטוקול לעיל."
דעתנו: על פי הטרטורים, מדיניות ההתשה והסחבת שנקטה הרווחה ועיריית ירושלים, הם יעשו הכל כדי לטייח את התנהגותה של העו"סית נגדה מלין עו"ד חורף. אנו נעקוב ונדווח. הצטערנו מאוד שהשופט לא פסק הוצאות לטובת עו"ד חורף, שכן מדובר בעתירה הראשונה מסוגה בישראל, שבה מובהר העניין – מיהו הגורם המוסמך לטפל בתלונה נגד פקידת סעד / עובדת סוציאלית.
