חננאל שרעבי (מח' חיפה) גבר ישלם מזונות גם כשהילדים במשמורתו רמ"ש 46702-06-15

קישור מקוצר לפסק הדין: http://wp.me/pxMec-3ts

כך נראה פסק דין מעוול מגדרי נגד אב גרוש. פשיעה נגד האנושות. כתוב פה שזו משמורת משותפת אבל הילדים אצל האבא 9 חודשים. והוא צריך לשלם מזונות לגרושתו?

האב ביקש להפחית מזונות בעקבות משמורת משותפת. ביהמ"ש סרב

לאחרונה הותרה לפרסום החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, שאישרה את החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה לפיה אין להפחית את מזונות הקטינה מעבר לסכום המינימאלי שנקבע, אף שבפועל היא גרה אצל אביה.

בתחילת הדיונים בתביעת המזונות שהגישה האם, החליט בית המשפט לענייני משפחה בחיפה לחייב את האב לשלם לכל אחד משני ילדיו מזונות זמניים בשיעור של 5000 שקל. כעבור זמן מה, אף שביהמ"ש קבע כי ההורים יחלקו משמורת משותפת, הוא לא שינה את חלוקת המזונות, והאב פנה לביהמ"ש המחוזי.

בביהמ"ש המחוזי קבע השופט חננאל שרעבי כי ביהמ"ש למשפחה צריך לדון מחדש בשאלת הפחתת המזונות, שכן ההחלטה בעניין המשמורת משנה ומשפיעה על הוצאות האב. בית המשפט פעל בהתאם אך קבע כי רק שיעור המזונות של הקטינה יופחת ב-25% (השיעור המינימאלי לפי הפסיקה), כך שבפועל ירד סכום המזונות מ-5000 ל-3750 שקל לחודש.

האב ביקש לערער על ההחלטה לביהמ"ש המחוזי. לדעתו זה לא הגיוני שהוא ישלם סכום כה גבוה של מזונות, כשלמעשה הקטינה מתגוררת איתו כבר תשעה חודשים. עוד הוא טען שביהמ"ש התעלם מבקשתו להפחית את מזונות הקטין.

האב הדגיש שאינו מבקש שלא לשלם בכלל מזונות, אלא להפחיתם ב-50%.

האם לעומתו טענה כי ההחלטה מושכלת ומנומקת וכי אין להתערב בה. לטענתה למעשה לא חל שינוי ממשי בהסדרי הביקור של הקטינים, המצדיק שינוי במזונות הזמניים שנקבעו. הקטין עדיין מתגורר עמה, ולגבי הקטינה אמרה, כי היא מעוניינת שהיא תשוב לגור עמה בחלק מהזמן.

האם הסבירה גם שהחלטת ביהמ"ש התחשבה בכך שהיא לא עובדת, ושמשכורתו של האב גבוהה.

אין מקום להתערב

אלא שהפעם, השופט שרעבי דחה את בקשת האב.

השופט הסביר כי ביהמ"ש למשפחה נימק את החלטתו להפחית את מזונות הקטינה ב-25% בלבד, בהתאם לפערי ההשתכרות בין הצדדים ותוך התחשבות במשמורת המשותפת. בדרך כלל, ציין השופט, המצבים בהם ביהמ"ש נוטה להפחית את שיעור המזונות לכדי 50% הם כשפערי ההשתכרות בין הצדדים קטנים יותר.

עוד קבע השופט כי לאחר עיון מוקפד בהחלטה נראה שביהמ"ש לא התעלם מטענות האב להפחתת מזונות בנו, אלא החליט באופן מודע להפחית רק את מזונות בתו. באשר לכך שהיא מתגוררת אצל האב ציין השופט, כי ההחלטה על ההפחתה המסוימת נלקחה במטרה להביא לשינוי המצב ובשאיפה שהקטינה תבקר יותר אצל אמה, ותישאר לישון בביתה לפחות מספר ימים בשבוע. האב ישלם לאם הוצאות משפט בסך 3,000 שקל.

רמ"ש
בית המשפט המחוזי חיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 46702-06-15
29/09/2015
בפני השופט:
חננאל שרעבי

– נגד –
מבקש:
פלוני
משיבה:
1. פלונית
2. קטינה – ילידת 2003
3. קטין – יליד 2004

החלטה

עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת שושנה ברגר) מיום 9.6.15, במסגרתה הורתה על הפחתת המזונות הזמניים שנפסקו בעבור הקטינה בסכום של 1250 ₪, כך שכיום מזונותיה הועמדו ע"ס של 3750 ₪.

רקע בקצרה והחלטת בית המשפט קמא

שאלת המזונות הזמניים של הקטינים מגיעה לפתחי בשנית. הפעם הראשונה היתה במסגרת רמ"ש 16093-03-15 (להלן: "רמ"ש א'") שעסק גם בשאלה, האם יש מקום להפחית מהמזונות הזמניים שהושתו על המבקש בגין מזונות שני הקטינים הנ"ל בעקבות החלטה על משמורת משותפת, שניתנה לאחר פסיקת המזונות הזמניים.

בפסק דיני מיום 27.4.15 ברמ"ש א' קבעתי, בין היתר, כדלקמן:

" 8. דין הערעור להתקבל בחלקו, בכל הקשור לשאלת הפחתת המזונות הזמניים עקב שינוי נסיבות מהותי אשר הוא המשמורת המשותפת על שני הילדים הקטינים, במובן זה שיש להחזיר סוגייה זו לפתחה של השופטת קמא שתכריע בה בהקדם, ואף טרם שמיעת ראיות בתיק בכללותו".

אני מסכים עם האמור בתגובת המשיבה כי ערכאת הערעור נמנעת ברגיל להתערב בהחלטות ביניים, בפרט בסוגיית מזונות, ובמיוחד במזונות זמניים.

הפסיקה פורטה בתגובת המשיבה, בסעיפים 29 עד 33 ונפנה לשם.

.

.

יחד עם זאת, כשחל שינוי נסיבות מהותי לאחר פסיקת המזונות הזמניים, המחייב לפחות בחינה ו/או שיקול דעת נוסף בשאלת גובה של המזונות הזמניים, ובהקדם, על ידי ביהמ"ש קמא, ולא כך נעשה, תתערב ערכאת הערעור בנדון, בכדי לתקן את מצב הדברים.

נציין את שציין המבקש בבקשתו כי החלטת המזונות הזמניים מיום 24.7.2013, לא ניתנה לאחר שמיעת הוכחות וראיות אלא בהסתמך על החומר שעמד בפני ביהמ"ש.
מכאן, כי אם חל שינוי נסיבות מהותי, על ביהמ"ש קמא לדון בו בהקדם, ולא להמתין לישיבת ההוכחות שמדרך הטבע נקבעת חודשים ארוכים לאחר הגשת הבקשה, תוך יצירת אפשרות לתשלום סכום מזונות גבוה מדי.

במקרה דנן, ישיבת ההוכחות נקבעה לחודש דצמבר 2015, כ- 10 חודשים לאחר מתן ההחלטה בבקשה להפחתת המזונות עקב המשמורת המשותפת (נשוא בקשת רשות הערעור הנדונה).

ברור כי פסק הדין יינתן לאחר שמיעת הראיות והגשת סיכומים, והצפי הוא כי יינתן למעלה משנה מיום מתן ההחלטה נשוא הבקשה דנן.

לשון אחרת, ככל שצודק המבקש בבקשתו להפחתת המזונות עקב המשמורת המשותפת, עלול הוא למצוא עצמו משלם סכום מזונות גבוה מהנדרש, במשך תקופה ארוכה, ולא כך צריך להיות מצב הדברים.

מסכים אנוכי עם המבקש כי החלטת המשמורת המשותפת מיום 28.9.14, שניתנה לאחר ההחלטה על המזונות הזמניים מיום 24.7.13, מהווה שינוי נסיבות מהותי.
בתי המשפט עסקו בעת אחרונה לא מעט בסוגיית המשמורת המשותפת כמצדיקה הפחתת סכום המזונות (וחלק מפסקי הדין אף הפחיתו את הוצאות המדור והחזקתו), שכן חלק מתשלום המזונות ניתן על ידי האב בעת שהקטין או הקטינים מצויים אצלו, ובמסגרת המשמורת המשותפת.

ראה לעניין זה פסק דין מהעת האחרונה שסבורני כי מסכם את העניין:

עמ"ש (ת"א) 1180-05-14 א.א. נגד מ.א. (פסק דין מיום 26.3.2015 (פורסם במאגר "נבו").

(ראה גם בע"מ (חיפה) 318/05 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגר "נבו").

משכך, סבורני כי על ביהמ"ש קמא היה להחליט לאלתר בבקשה להפחתת המזונות הזמניים הנוגעים לשני הקטינים, לנוכח המשמורת המשותפת, ולא להשאיר זאת עד למתן פסק דין בתיק לאחר שמיעת ההוכחות.

על כן, אני מקבל הערעור בנקודה זו ומורה כי שאלת הפחתת המזונות הזמניים אודות שני הקטינים בעקבות המשמורת המשותפת תוחזר לפתחו של ביהמ"ש קמא, שיחליט בה בתקופה הקרובה, ללא קשר או המתנה לשלב ההוכחות ולמתן פס"ד סופי בתיק.
בית המשפט קמא יחליט האם יש לו צורך לשמוע את שני הצדדים בנושא זה, או להסתפק בתגובות שהוגשו במסגרת בקשה 12."

בית המשפט קמא אכן קיים דיון במעמד הצדדים בשאלת הפחתת המזונות הזמניים של הקטינים ונתן החלטתו בנדון ביום 9.6.15, על אודותיה הוגשה הבקשה דנן.

במסגרת החלטתו התייחס בית המשפט קמא לכאורה למזונות הקטינה בלבד והפחיתם בשיעור של 25% (מסכום של 5000 ₪ הפחיתם לסך של 3750 ₪), תוך התעלמות מהשאלות הבאות:

הפחתת מזונות הקטין בגין המשמורת המשותפת.

הפחתת הוצאות המדור והחזקתו בגין המשמורת המשותפת (במיוחד אצל הקטינה המתגוררת עם המבקש כבר תקופה של כ-9 חודשים).

תמצית טענות המבקש בבקשת רשות הערעור

במסגרת בקשתו הנדונה טוען המבקש כדלקמן:

א. טעה בית המשפט קמא כשהתייחס בהחלטת ההפחתה למזונות הקטינה בלבד ולא התייחס גם למזונות הקטין, ולא הפחית את מזונותיו באותו שיעור.

ב. טעה בית המשפט קמא כשלא התייחס גם לשאלת הפחתת סכום המדור והחזקתו, במיוחד לגבי הקטינה, לגביה קבע בהחלטתו כממצא פוזיטיבי כי כל צרכיה ממומנים ע"י המבקש בהיותה מתגוררת עימו.

בכל אופן אי-הפחתת חלקה של הקטינה מסכום המדור שנפסק, על אף שמתגוררת עם האב וכל צרכיה מסופקים על-ידו מהווה טעות המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

ג. אין די בהפחתת סכום המזונות שנקבע בהחלטה בשיעור של 1250 ₪, הנובע מהתנגדותה העקרונית של השופטת קמא להפחתת מזונות במשמורת משותפת. במיוחד נכון הדבר אצל הבת הקטינה המתגוררת אצל המבקש כבר כ-9 חודשים וכל צרכיה ממומנים ע"י המבקש, כקביעת השופטת קמא בהחלטתה נשוא הבקשה.

תמצית תשובת המשיבה לבקשה

ביקשתי, וקיבלתי, את תשובת המשיבה לבקשה, ותמציתה כדלקמן:

א. על אף ההחלטה על המשמורת המשותפת בפועל לא חל כל שינוי בהסדרי הביקור של הקטינים. לכן למעשה לא חל שינוי נסיבות המצדיק שינוי במזונות הזמניים כלל.

ב. מטרת הבקשה לערער על החלטת המזונות הזמניים שניתנה בתאריך 24.7.13, והפכה לחלוטה.

ג. ערכאת הערעור נמנעת ברגיל מהתערבות בהחלטת מזונות זמניים, וכך ראוי כי ייעשה גם במקרה דנן.

ד. אין מקום לעשות חישוב אריתמטי בין זמניי השהות של הקטינים אצל כל אחד מההורים לבין סכום המזונות.

ה. אין הצדקה במקרה דנן להפחית מעבר להפחתת השופטת קמא בהחלטתה נשוא הבקשה דנן מסכום המזונות הזמניים, לנוכח רמת השתכרותו הגבוהה של המשיב, לעומת הכנסתה של המשיבה המבוססת ברובה על מזונותיה ומזונות הקטינים.

תשובת המבקש לתשובת המשיבה

לבקשתי השיב המבקש לתשובת המשיבה, ותמצית תשובתו כדלקמן:

א. בימ"ש זה קבע ברמ"ש א' כי החלטת המשמורת המשותפת, שניתנה לאחר פסיקת המזונות הזמניים, מהווה שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחדש של סכום המזונות. משכך, לא ניתן לחלוק על נתון זה בעקיפין בטיעון כי לא חל שינוי בהסדרי הביקור.

ב. אכן ברגיל ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות ביניים, לרבות החלטת מזונות זמניים. יחד עם זאת במקרה דנן בית המשפט קמא לא מילא אחר הוראות ערכאת הערעור ברמ"ש א', בכך שלא התייחס לשאלת הפחתת סכום המזונות של הקטין, ולשאלת הפחתת סכום המדור והחזקתו ביחס לקטינים, ובמיוחד ביחס לבת הקטינה, המתגוררת בלעדית אצל המבקש כבר כתשעה חודשים, הדואג לכל מחסורה.

ג. במסגרת בקשת רשות ערעור זאת אין המבקש רוצה לבטל כליל את מזונותיה של הבת הקטינה, אלא רוצה להפחית את סכומי מזונות הקטינים והוצאות מדורם כדי 50% מהחיוב המקורי.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתשובה לתשובה על נספחיהן, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור, ולהלן אפרט את נימוקיי.

שלוש נקודות הדורשות הכרעה עלו במסגרת הבקשה הנדונה:

א. סכום הפחתת מזונות הקטינה.

ב. העדר התייחסות לכאורה של השופטת קמא בהחלטתה לשאלת הפחתת מזונות הבן הקטין עקב המשמורת המשותפת.

ג. העדר התייחסות לכאורה של השופטת קמא בהחלטתה לשאלת ההפחתה בסכום המדור והוצאות החזקתו לנוכח המשמורת המשותפת, ובמיוחד בנוגע לבת, המתגוררת עם אביה כבר כתשעה חודשים, והוא זה שדואג לכל צרכיה (כקביעת השופטת קמא בהחלטתה הנדונה).

להלן נדון בשלוש נקודות אלה, ונכריע בהן.

נקודה א' – סכום הפחתת מזונות הקטינה

בהחלטת המזונות הזמניים פסקה השופטת קמא מזונות זמניים בעבור כל אחד מהקטינים, בשיעור של 5000 ₪. בעקבות ההחלטה ברמש א' החליטה השופטת קמא להפחית את סכום המזונות של הבת בלבד ב25%, קרי בסכום של 1250 ₪, תוך שהיא מנמקת החלטתה, בין היתר, במילים הבאות:

יחד עם זאת, בענייננו, לאור העובדה כי הקטינה מתגוררת עם הנתבע, יש הצדקה להפחית את נטל החיוב במזונותיה, בשיעור המינימאלי בנקבע בפסיקה, קרי –25% (סך של 1,250 ₪) כך שאלו יעמדו על הסך, 3,750 ₪ לחודש, החל מחודש אוקטובר 2014.
.

.

…… ואולם, משאין חולק כי הנתבע נושא במלוא צרכיה השוטפים של הקטינה, ביום יום, יש הצדקה להפחתת דמי המזונות הזמניים ולו בשיעור מינימאלי. יוער כי על פסק דין של כב' הש' שרעבי נדחתה עתירת הנתבע לביטול מזונותיה של הקטינה. החלטתי זו באה לשקף איפוא את חלוקת נטל פרנסתה של הקטינה בין ההורים, זאת לאור ההחלטה השיפוטית בדבר היותה במשמורת משותפת. נוכח הפער המשמעותי בין יכולות הצדדים ובפרט מש(ה)תובעת אינה עובדת, לא מצאתי לנכון להורות על הפחתה מעבר לשיעור המינימאלי, כאמור לעיל."

לא ניתן לומר כי החלטה זו של כב' השופטת קמא אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הקיימת, הנותנת דגש לכל מקרה ונסיבותיו, תוך התחשבות בפערי ההשתכרות בין הצדדים.

ראה לענין זה:

עמ"ש(חי') 54256-09-14 א.כ.(קטין) נ' ב.כ. (פס"ד מיום 8.2.15, פורסם בנבו).

עמ(חי')318/05 פלוני נ' פלונית (פס"ד מיום 30.1.06).

הדגישה השופטת קמא בהחלטה הנ"ל את פערי ההכנסה שבין הצדדים ואת העובדה כי המשיבה אינה עובדת, כמצדיקים הפחתה מינימלית המוכרת בפסיקה (25%) בסכום המזונות של הבת הקטינה לנוכח המשמורת המשותפת והתגוררותה עם המבקש.

הפסיקה הכירה בהפחתה גדולה יותר בסכום המזונות, עד כדי 50%, כשפערי ההשתכרות בין הצדדים מצומצמים יותר, עד כדי שוויון (ראה לענין זה – עמ"ש(חי') 54256-09-14 א.כ.(קטין) נ' ב.כ. המוזכר לעיל, עמ' 14 סע' 7).

אין זה כאמור המקרה דנן , לפחות לפי קביעת השופטת קמא בהחלטתה הנדונה בשלב זה של מזונות זמניים, שאין מקום להתערב בה.

נדגיש, עסקינן בהחלטת מזונות זמניים בהם התערבות ערכאת הערעור נעשית במשורה ובצמצום, ורק במקרים בהם ניתנה ההחלטה על יסוד שיקולים מופרכים והתעלמות משיקולים שהיה מקום ליתן עליהם את הדעת.
הוא הדין גם בהחלטות לשינוי מזונות זמניים שנפסקו עקב שינוי נסיבות.

(ראה לענין זה – רמ"ש(ת"א) 39708-09-14 ל' נ' נ' ל' ואח', החלטה מיום 19.11.14, פורסמה בנבו).

זאת ועוד – כפי שאף התייחסנו לכך בהרחבה להלן (ראה סע' 27) – המטרה והשאיפה היא, כעולה מתסקירים עדכניים של חודש יולי 2015 (צורפו לתשובת המשיבה), כי הבת תחדש (וכנראה אף חידשה) הקשר עם אימה (המשיבה), ואף תלון בביתה מספר ימים בשבוע. משאלה פני הדברים אין מקום בשלב זה, שהוא דינמי, להורות על הפחתה גדולה יותר של מזונות הבת.

לסיכום נקודת ערעור א' ייאמר – כי בנסיבות המקרה דנן, כפי שפורטו ונומקו ע"י השופטת קמא, שאינם מוטעים על-פניהם, אין בהם התעלמות מנתונים רלוונטיים ואף נתמכים בהלכה הפסוקה, ולאור העובדה כי מדובר במזונות זמניים בלבד, שוכנעתי כי אין מקום להתערב בסכום ההפחתה של סכום המזונות הזמניים לבת, ולדחות נקודת ערעור זאת.

נקודה ב' – העדר התייחסות לכאורה בהחלטה להפחתת מזונות הבן

לכאורה בהחלטת השופטת קמא נשוא בקשה זאת אין התייחסות להפחתת המזונות הזמניים שפסקו לבן בסכום של 5000 ש”ח, הגם שבהחלטתי ברמ"ש א' החזרתי את שאלת הפחתת המזונות שני הקטינים חזרה לפתחו של ביהמ"ש קמא, ולא רק את עניינה של הבת (ראה ציטוט חלק החלטתי ברמ"ש א' בסעיף 3 לעיל).

לא בכדי נקטתי במילה "לכאורה", שכן השאלה היא – האם אכן מדובר בהעדר התייחסות לשאלת הפחתת מזונות הבן, או שמא בהחלטה מודעת של השופטת קמא. היינו- לאחר ששקלה את עניינם של שני הקטינים, החליטה השופטת קמא להפחית את מזונות הבת בלבד בעקבות המשמורת המשותפת והמגורים בבית האב, תוך שלמעשה דחתה הבקשה להפחתת מזונות הבן.

לאחר שעיינתי היטב בהחלטת השופטת קמא נשוא הבקשה שוכנעתי כי האפשרות השניה היא הנכונה. היינו – בעקבות החלטתי ברמ"ש א' ושמיעת הצדדים, החליטה השופטת כי יש הצדקה להפחתת מזונות הבת בלבד, תוך הותרת מזונות הבן (5000 ₪) על כנם, למרות המשמורת המשותפת.

אם נתבונן היטב בהחלטת השופטת קמא נשוא הבקשה ניווכח כדלקמן:

א. היא מודעת כי בעקבות ההחלטה ברמ"ש א' היא צריכה לבחון את שאלת הפחתת המזונות של שני הקטינים (סעיף 28 להחלטה).

ב. היא שמעה את טענות הצדדים בשאלת הפחתת מזונות שני הקטינים (סע' 31 להחלטה).

ג. בנסיבות המקרה דנן החליטה לקבל את בקשת ההפחתה רק לגבי הבת מהטעם כי היא מתגוררת עם המבקש (אביה), שדואג לצרכיה השוטפים (סע' 33-34 להחלטה, כשהקטעים הרלוונטיים מצוטטים גם בסע' 10 לעיל).

ודוק – ההפחתה במזונות הבת נבעו לא רק מהמשמורת המשותפת כשלעצמה, אלא בעיקר לנוכח העובדה שמתגוררת עם אביה הדואג במסגרת זאת לכל צרכיה.

נתונים אלה של התגוררות מלאה או לפחות לינה מספר ימים בשבוע אצל המבקש (האב) ודאגה לכל צרכיו אינם קיימים במסגרת היחסים של המבקש עם הבן.

לכן, למרות המשמורת המשותפת לא ראתה השופטת קמא להפחית בשלב זה של מזונות זמניים את מזונות הבן.

השופטת קמא אמנם לא רשמה זאת במפורש בהחלטתה "ברחל ביתך הקטנה", אך הדבר עולה ברורות מלשונה בהחלטתה ובנימוקה מדוע החליטה להפחית רק את מזונות הבת. בבחינת "מכלל הן נשמע לאו".

לא ראיתי לנכון להתערב בהחלטה זו של השופטת קמא, בהיותה סבירה בנסיבות המקרה דנן בשלב זה של מזונות זמניים, בו כאמור ממעטת ערכאת הערעור להתערב. המקרה דנן אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשלב ביניים זה.

נקודה ג' – העדר התייחסות לכאורה לשאלת הפחתת סכום המדור והוצאות החזקתו

בסוגיית סכום המדור והוצאות החזקתו טוען כאמור המבקש כי החלטת השופטת קמא נעדרת התייחסות לשאלת ההפחתה עקב המשמורת המשותפת, ובמיוחד בכל הקשור להפחתת חלקה של הבת באלה, בהיותה מתגוררת בלעדית אצל המבקש כבר כתשעה חודשים.

תחילה אבהיר כי לטעמי נקודה זו נוגעת יותר לבת ולא לבן, שבשלב זה אף אינו לן אצל אביו (המבקש). לכן לגביו, למרות המשמורת המשותפת, אין מקום להפחתת השתתפות המבקש בסכום המדור והוצאות החזקתו.

כעת נבחן – האם אכן התעלמה השופטת קמא בהחלטתה נשוא הבקשה משאלת ההפחתה בהוצאות המדור בכל הקשור לבת?
לטעמי התשובה שלילית, ואבהיר דבריי.

בסעיף 27 להחלטה ציינה השופטת קמא כדלקמן:

"יוער כי, עובר להגשת הבקשה הנ"ל להפחתת המזונות הזמניים

הגיש הנתבע בקשה דומה בהתייחס לחיובו בהוצאות החזקת הבית

אשר נדחתה על ידי, בהחלטתי מיום 21.5.14 במסגרתה אף חויב הנתבע

בהוצאות…"

בהחלטה זו כבר פסקה השופטת קמא, למרות טענות המבקשת על צמצום מספר הנפשות המתגוררות בבית, כי אין מקום להפחתת הוצאות מדור והחזקתו המוטלים על המבקש.

מאזכור החלטה זו של השופטת קמא בהחלטה נשוא בקשה זו, עולה ומוסק כי מעבר להפחתת סכום המזונות של הבת, לא סברה השופטת קמא כי יש מקום הפחתת הוצאות המדור והחזקתו בכל הקשור לבת, למרות המשמורת המשותפת.

לכן יש לומר כי אין מדובר בהעדר התייחסות לשאלת הפחתת חלקה של הבת מסכום המדור והוצאות החזקתו, למרות שהדבר לא צוין במפורש בהחלטה, אלא זו ההסקה המסתברת מהחלטת השופטת קמא, העולה גם מאזכור ההחלטה מיום 21.5.14.

לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת השופטת שלא להפחית את חלקה של הבת מסכום המדור והוצאות החזקתו מהטעמים הבאים:

א. כעולה מהתסקירים האחרונים מחודש יולי 2015, שצורפו כנספחים ב'-ג' לתשובת המשיבה, המטרה והרצון הוא כי הקטינה תבקר יותר אצל אימה ואף תלון בביתה לפחות מספר ימים בשבוע. כך שאין טעם והצדקה בשלב זה של המזונות הזמניים, להורות על הפחתת הוצאות המדור והחזקתו בכל הקשור לחלקה של הבת, למרות המשמורת המשותפת והתגוררות בשלב זה בבית המבקש. מצב זה עשוי להשתנות בתקופה הקרובה.

ב. כהמשך לנימוק א', ולנוכח המטרה (כעולה מהתסקירים האחרונים) כי המשמורת המשותפת תכלול אף לינה של הבת בבית האם (המשיבה) מספר ימים בשבוע, נזכיר את שנקבע בעמ(חי')318/05 המוזכר לעיל כי:

ראוי להדגיש כי על אף האמור בעניין הפחתת שיעור המזונות במקרים של משמורת משותפת, הרי שהוצאות המדור החלות על האב אינן פוחתות אך בשל העובדה שהקטינים נמצאים במשמורת משותפת. עיקר ההוצאה בגין מדור – שכר דירה וארנונה – אינו תלוי במספר הימים בהם מתגוררים הקטינים בדירת האם. לפיכך, אין להפחית חלק זה של מזונות הקטינים מחלקו של האב, על אף שמדובר במשמורת משותפת."

סבורני כי הדברים מדברים בעד עצמם, ומצדיקים את המסקנה כי אין מקום להורות, בשלב זה, על הפחתת הוצאות המדור והחזקתו בכל הקשור לחלקה של הבת.

ג. גם החלטה זו של השופטת קמא, שלא להפחית את חלקה של הקטינה מסכום המדור והחזקתו, קשור לשלב זה של מזונות זמניים, בו ערכאת הערעור מתערבת בצמצום. המקרה הנדון על נסיבותיו, אינו מצדיק התערבות כאמור.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור הנדונה.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בבקשה זו בסכום של 3000 ₪, שישולמו לה, באמצעות
בא-כוחה, מתוך הערבון שהופקד, והיתרה תוחזר למבקש באמצעות באת כוחו.

המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.

החלטה זו מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"ו, 29 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.