מנחם מזרחי ביהמ”ש שלום רחובות גזר שנתיים מאסר על כוונה בתחום המחשבה. משה חיים אורבך חיבר והחזיק מסמך שלא הופץ “מלכות הזדון” ת”פ 675-08-15
פסק הדין של השופט מנחם מזרחי, צריך להבהיל כל אזרח שחרד לזכויות האזרח, ועכשיו גם בתחום המחשבה. מסתבר שאפשר להפליל על כוונות נסתרות שבלב. לא צריך ראיות קבילות ולמעשה לא צריך כלום, חוץ מפרקליטות שתפקידה לצבור הרשעות ושופט שעבר התמחות בפרקליטות. כאשר 99% מכתבי האישום הופכים על ידי שופטי ביהמ”ש שלום להרשעות, זו הדרך לקידום למחוזי, על שטיח אדום מדם נאשמים המתבוססים בדמם. צריך כאן להסביר: הציבור חושב שתפקידו של השופט להגיע לחקר האמת, שתפקידו לשמש בלם ורסן למשטרה והפרקליטות הלהוטים לצבור הרשעות בכל מחיר, שכן נעשה נוהג במדינה שהמשטרה והפרקליטות חושבים שתפקידם להפוך את אזרחי ישראל לפושעים אחד אחרי השני, כדי להצדיק תעשיות שלמות שמתפרנסות מהפללות סתמיות של אזרחים. כל מי שחושב אחרת, טועה. מנחם מזרחי בגזר דין זה מסביר לנו שהשופטים תפקידם לשבת כמו דחלילים ולתת לפרקליטות להקיז את דמו של האזרח, ושרק אחרי שהפרקליטות תסיים להתעלל באזרח “ולהציג את הראיות” רק אז תפקידו של השופט הוא להרשיע ולגזור את גזר הדין. כך נוצר מצב שהפרקליטות והמשטרה רואות שהשופטים מאשרים להם את כל מה שהם רוצים, לא מתריעים בהם כאשר הם חורגים או עושים טעויות, או פותחים תיקי אישום סתמיים או מטופשים, ונותנים לפרקליטות ולמשטרה יד חופשית, מה שרק גורם להם להתרשל, לחפף, ולעשות מה שבא להם, כי השופטים בעצמם אומרים שאין להם כל תפקיד שיפוטי עד שלא הסתיים המשפט.
בתיק שלפנינו, השופט מנחם מזרחי, גזר על משה חיים אורבך (עציר), שנתיים מאסר בכלא, על חיבור והחזקת מסמך שלא הופץ הנקרא “מלכות הזדון”. מדובר בהרשעה שבה צריך היה להוכיח כוונה פלילית. מכיוון שכוונה היא בתחום המחשבה, ואין לה תיעוד, הפרקליטות חשבה וצדקה שהשופט מנחם מזרחי ימצא דרך להרשיע ולייחס לאורבך כוונה פלילית. מזרחי הרשיע את אורבך והתעלם מכל ההגנות להם זכאי אורבך.
המסמך עצמו, נראה כמו חיבור של תלמיד תיכון שאם היה מגיש אותו למורה היה מקבל עליו מספיק (בקושי). המסמך כתוב עם שגיאות כתיב מרובות. אין בו הסתה או המרדה. מה ההבדל בין המסמך שהחזיק משה חיים אורבך, לבין מנחם עוז המחבר עלילה על רצח? בשני המקרים יש עלילה, תכנון והסוף הוא על פי הדמיון של המחבר. אלא שהחיבור אותו כתב אורבך לא הופץ, והוא נותר בגדר עלילה רעיונית בתחום המחשבה.
מזרחי כותב: “קבעתי בהכרעת הדין כי מדובר במסמך המכיל מרשם ברור, הנחייה אופרטיבית, מפורטת, צעד אחר צעד כיצד יש לבצע מעשים אלימים. המסמך כולל מטרה ברורה להוציא כמה שיותר פצועים ברמה חמורה. זהו מסמך חריף וקיצוני, שכל כולו הסתה סדורה לפעילות עבריינית, והנחייה ברורה לנקיטה באלימות כלפי רכוש ונפש של האוכלוסיה הערבית במדינה”.
את השופט מנחם מזרחי אין מה להציג. היה עוזר של הפרקליטה המושחתת רות דוד, והתחנך על ברכי תורתה. בדצמבר 2015 הוא זומן להעיד בתיק בו התלונן על העלבת עובד ציבור, כי רפי רותם השאיר לו הודעות במשיבון “מושחת, מקומך בכלא”.
הרשעה על סמך מחשבה – דיקטטורת מחשבות
הצביעות של מנחם מזרחי: “התכלית העומדת אחר העבירות בהן הורשע הנאשם, היא ברורה, השמירה על ערכי המשטר היהודי-דמוקרטי… מניעת ליבוי השנאה והאיבה בין החלקים השונים של העם”. השופט כותב דבר ופוסק היפוכו. בית המשפט אינו רשאי להסתפק בראיות נסיבתיות שמעלות חששות, תמיהות או שאלות באשר להתנהלותו של הנאשם, אלא עליו להיות משוכנע מעל לכל ספק סביר כי הוא ביצע את המיוחס לו. הרשעת אדם על החזקת מסמך שלא הופץ, היא דוגמא לדיקטטורת מחשבות בצורה הכי אנטי דמוקרטית.
עוד כותב מזרחי:
“המסמך חי בתוך סביבתו, והוא אמור היה ליפול על אוזניים קשובות, שיובילו ידיים ורגליים נחרצות, לנקוט באלימות קשה וחמורה כלפי רכוש ואדם.
אמנם המעשה לא נעשה, כלומר המסמך טרם הופץ, אין להוכיח קשר סיבתי ישיר, בין תוכנו לבין מעשה אלים אשר בוצע בעקבותיו, אך עדיין ניתן לקבוע, כי קיימת הסתברות גבוהה שאם היה מופץ, היה מוביל לנקיטה למעשים אלימים מאוד.”
ועל כך אמר מי שאמר “אם לסבתא היו גלגלים…”. אין חולק על כך שבוצע מעשה אלים, שלא קשור כלל למסמך שלא הופץ, אז כיצד גזר השופט את דינו של הנאשם שלא הפיץ שום מסמך לשנתיים מאסר?
השופט מזרחי שמאלני קיצוני
השופט מזרחי, הוא שמאלני קיצוני וזה ניכר מגזר הדין הקשה. זה בסדר. הבעיה שכשהוא כותב פסקי דין כאלה שנועדו להשחיל עוד יהודי לכלא, הטקסט הזה יכול אחר כך לשמש את המשטרה נגד הערבים. תארו לכם שפסק הדין הזה יוגש בתיק שבו אחד הלקוחות של עו”ד ארי שמאי, ייתפס מחזיק מאמר שיטנה?
