כל הכבוד לכוכב העולה איתי הרמלין: הכשרת בתי בושת באמצעות קואופרטיב סרסוריות ללא גברים – בשבח הזכות להתפרנס מסקס חפוז
החלטתו האחרונה של השופט המדהים איתי הרמלין בנושא זכותן של נשים לעסוק בזנות ולהפעיל בתי בושת היא לא פחות ממדהימה. למרות כל הרעש של הפמיניסטיות שזנות זה תועבה וניצול של גוף האישה, ושכל הנשים בזנות הן קורבנות של החברה, השופט האמיץ הרמלין הסכים לשמוע את עדותן של הזונות, והגיע למסקנה המתבקשת שאלה נשים שלעולם לא ישוקמו כקופאיות בסופר או דיילות יופי בסופרפארם. אלה נשים שטעמו את טעמו של הכסף הטוב והמהיר, ושום דבר לא ישנה את דעתן, הן רוצות להמשיך ולהחפיץ את גופן תמורת כסף, שיממן להן את מנעמי החיים. כדי למצוא פשרה בין הפמיניסטיות והזונות, שתהום עמוקה פעורה ביניהן, החליט הרמלין פשוט להוציא את הגברים מהמשוואה, כלומר כל עוד בתי הבושת מנוהלים ע”י נשים, והסחורה מסופקת ע”י נשים, ואין כל גבר בתמונה, אין כל בעיה לתפעל בית בושת. החלטה תקדימית: החזקת בית בושת לא תיחשב עבירה אם הנשים בזנות מפעילות אותו , החלטה תקדימית: כמה נשים יוכלו להפעיל יחד בית בושת באופן חוקי, החלטה דרמטית של ביהמ”ש: נשים יוכלו לנהל בית בושת, החלטה תקדימית: נשים יוכלו לנהל בית בושת
צ”א 02/14/1424, משטרת ישראל נ’ נוי חדד ואח’ / פס”ד, קובץ pdf
החלטה תקדימית: החזקת בית בושת לא תיחשב עבירה אם הנשים בזנות מפעילות אותו
בית המשפט קבע היום (שני) תנאים בהם בית בושת יוכל לפעול מבלי שהדבר ייחשב עבירה. במסגרת תנאים אלו, המדינה התחייבה לראשונה בפני שופט שלא לאכוף את סעיף העבירה “החזקת מקום לשם זנות” – שדינה מאסר של חמש שנים – במידה והעיסוק בזנות הוא בדירה הנשכרת על ידי העוסקות בכך וכי הן מפעילות את בית הבושת.
בדיון שנערך בבית משפט השלום בתל אביב, הוציא השופט איתי הרמלין צו המגביל את השימוש בבית הבושת ברחוב יצחק שדה בעיר. זאת, אך ורק בכפוף להתחייבות המדינה שלא להעמיד לדין נשים העוסקות בזנות אם העיסוק מתקיים בדירת מגוריה של האשה, במקום שנשכר לצורך העיסוק בזנות על ידי מספר נשים במשותף או במקום שנשכר על ידי אשה לצורך עיסוקה בזנות והיא הזמינה לשם נשים נוספות לחלוק אותו עמה. כל זאת, ללא מעורבות סרסור. לדברי השופט, במצב זה “אין פגיעה בכבוד האדם שלהם, ואולי אף תהיה בכך תרומה לכבוד האדם שלהן, כיוון שהאוטונומיה שלהן בבחירת עיסוקן ותנאיו תגדל, ולפחות ניצולן הכספי יצטמצם”. בדרך זו, השופט שם לראשונה את הדגש על חופש העיסוק של הנשים העוסקות בזנות וכן על זכויותיהן.
הרמלין הציע למדינה לעיין מחדש בהסדרי החקיקה הקיימים וכתב: “אני סבור שכל עוד הזנות מותרת בישראל – כל עוד המחוקק לא אסר על גברים לקנות בכסף יחסי מין מנשים זרות להם, חובתה של המדינה היא לצמצם את הפגיעה בנשים העוסקות בזנות”. עוד הוסיף השופט כי “דחיקתן של הנשים שעוסקות בזנות אל הרחוב היא פגיעה בכבוד האדם שלהן שאין להשלים עמה. מכאן שמתן פרשנות לחוק העונשין שלפיה כל עיסוק בזנות בתוך מבנה מוליד עבירה היא פרשנות לא חוקתית, שיש לדחותה”.
השופט ציין בהחלטתו כי את הביקורת המרכזית הפנו הנשים לא כלפי מקום עיסוקן, אותו תיארו כדיסקרטי, נקי ובטוח, אלא כלפי המשטרה. “יחסה של המשטרה אליהן תואר על ידיהן כיחס משפיל ומזיק עד כדי התעללות ברוטאלית”, כתב השופט. “בין היתר חזר התיאור של הוצאת הנשים עירומות לרחוב בעת פשיטה משטרתית על מקום עיסוקן, והתייחסות מילולית מעליבה כלפיהן מצד השוטרים”.
השופט הורה על הוצאת צו הגבלת השימוש על בית הבושת לתקופה של תשעים יום. הצו יכנס לתוקף באמצע ספטמבר, כדי לאפשר לנשים זמן התארגנות בשל הפגיעה בחופש העיסוק שלהן. בסיום דבריו ציין השופט כי הוא מקווה “שהמחוקק והן גורמי אכיפת החוק ישימו לבם להערות המפורטות בגוף ההחלטה, ושקולן של הנשים שעיסוקן בזנות לא יושתק בעת שדנים בעניינן”.
בהחלטתו מתח השופט ביקורת חריפה על התנגדות המדינה לצירופן של 15 נשים שעוסקות בזנות בבית הבושת כצד בבית המשפט. הנשים ביקשו שהשימוש במקום לא יוגבל כיוון שמהלך זה עלול לדחוק אותן לרחוב, בו תנאי העיסוק בזנות קשים בהרבה. “מצאתי עמדה זו שהוצגה מטעם המדינה כעמדה שגויה ופוגענית”, כתב השופט והוסיף כי החשש מכך שהנשים יביעו את עמדת מנהלי המקום אינו מצדיק את השתקתן. “השתקה כזו פוגעת בכבוד האדם של הנשים שכן היא מבוססת על הנחה אפריורית שלא נבחנה, שלפיה הן אינן בריות אוטונומיות ואין הן מבטאות את עמדתן שלהן”.
השופט תיאר את שש הנשים שהעידו בפניו בבית המשפט וציין כי כולן בגירות בשנות ה-20 לשנות ה-40 לחייהן, בעלות רמות השכלה שונות, מרביתן אמהות לילדים. “לפי עדויותיהן ולפי התרשמותי, אף אחת מהן אינה מכורה לסמים או לאלכוהול”, כתב השופט. “חלקן סיפרו שהן עוסקות בזנות כל חייהן הבוגרים או כמעט כל חייהן הבוגרים ואצל חלקן החליף העיסוק בזנות עיסוק קודם”.
מפרקליטות מחוז תל אביב נמסר: “אנו מביעים סיפוק מקבלת עמדת המדינה על ידי בית המשפט. הפרקליטות תמשיך להיאבק בתופעות בתחום זה, שיש בהן משום פגיעה בכבוד האדם, הכל לפי החוק, הפסיקה והנחיות פרקליט המדינה”.
הפרשניות של “הארץ” והעורך אלוף בן כמובן רותחים על איתי הרמלין. ורד לי כתבה כך: “השופט בחר לדמיין שבישראל יש זנות עצמאית”. “הפסיקה, לפיה הפעלת בית בושת אינה עבירה אם הנשים העוסקות בזנות הן המפעילות אותו, מנותקת מהשטח. את הסרסורים מחליפות נשים שבעברן היו זונות, שמאחוריהן מסתתר העולם העברייני הגברי.
ההחלטה של השופט איתי הרמלין בנוגע לסגירת בית הבושת ברחוב יצחק שדה בתל אביב, הנחשב לאחד המוסדות הגדולים והוותיקים הפועלים בתחום הזנות בעיר, מנסה לבצע הפיכה בחקיקה הקיימת בזנות בישראל — לייתר את החקיקה הקיימת, לנסחה מחדש, ולקבוע את אופי אכיפת הזנות בארץ, משל היה שופט בבית המשפט העליון.
בהחלטתו הכיר השופט הרמלין בכך שעל אף עדויותן של הנשים בזנות שהצהירו בדיונים בבית המשפט כי הן “שוכרות חדרים באופן עצמאי”, למעשה מדובר בבית בושת לכל דבר.
ובכל זאת, אף שנגלה ולו קמצוץ מהגיהינום של תעשיית הזנות, שכולה מתבססת על סרסרות (הנשים משלמות על מגבות, מים חמים, וכמובן מפרישות למפעילי המקום מחצית מהסכום אחרי כל אקט מיני), בחר השופט לאטום את עיניו ולדמיין שבישראל יכולה להתבסס זנות עצמאית. החלטתו שהחזקת בית בושת לא תיחשב עבירה אם נשים בזנות מפעילות אותו מנותקת מהנעשה בשטח.
את “מקצוע” הסרסור שמילאו גברים הולכות ותופסות בשנים האחרונות עוד ועוד נשים שרובן היו בעברן נשים בזנות, ושמאחוריהן מסתתר העולם העברייני הגברי. עולם הפשיעה מעדיף להציב אותן בחזית כדי שהן יספגו את כתבי האישום, ומאחר שרובן אמהות לילדים, אם ייתפסו — המערכת המשפטית עשויה לחמול עליהן ולא לשלוח אותן למאסר ארוך.
בנוסף, הסרסוריות מצליחות לתעתע במשטרה — בעת פשיטה משטרתית הן מסירות את בגדיהן וטוענות כי הן נשים בזנות. כך ממשיך העולם העברייני הגברי לגרוף את הכספים הגדולים לכיסו, והנשים ממשיכות להיות מנוצלות. נשים ספורות העוסקות בזנות עובדות בצורה עצמאית בביתן, והן חשופות לאלימות לקוחות ולמקרי אונס ושוד. ההחלטה של הרמלין לא תצליח להגן עליהן ולמנוע את מצבי הסיכון שהן נחשפות אליהם. נשים אלה לא מדווחות למשטרה על דמי חסות שהן נדרשות לשלם לעולם העברייני ולא על אלימות לקוחות.
הרמלין מסתמך בדבריו על טענה מנותקת מהמציאות ולפיה אשה שנסגר בית הבושת שבו עבדה נזרקת לרחוב. אך בישראל 2016 נשים בזנות אינן מושלכות לרחוב כשנסגר בית בושת. בתל אביב לבדה פועלים כ–300 בתי בושת. כשנסגר מקום אחד, נשים בזנות עוברות למקום חדש. כך, למשל, נשים בזנות שעבדו בבית בושת ברחוב הירקון 98 עברו למקום חדש שפתח המפעיל בדרום תל אביב, חלקן פנו לשיקום. מצב שבו הגיעו נשים לרחוב בעקבות סגירת בית בושת הלם את תעשיית הזנות בשנות ה–70, אז היה מיעוט של בתי בושת, אך הוא לא מאפיין את המצב כיום.
ואם לדייק, אלה שהודפים את הנשים לרחוב הם דווקא הסרסורים עצמם. באחת הגיחות שלי למטרת ראיון בבית בושת שניהלה הסרסורית עינת הראל, שהוגש נגדה באחרונה כתב אישום חמור, פגשתי אשה בזנות שלנה במקום במשך כחודש ועבדה בו בזנות. היא היתה מעורפלת מהרואין, מצבה הנפשי היה רעוע והיא נקלעה לסערת רגשות. הפקידה בבית הבושת לא אהבה את ההפסקה הארוכה שהיא לקחה ורבה עמה בגלוי שהיא אינה עומדת ב”יעדים” של 14 שעות עבודה. היא העירה לה על השימוש בסמים וטענה ש”זה מפריע ללקוחות שמשלמים הרבה כדי לזכות באשליה שהאשה שהם שוכבים אתה היא אשה רגילה, לא נרקומנית”. כעבור כמה ימים נזרקה האשה על ידי הראל לרחוב. האשה נאספה מהתחנה המרכזית על ידי צוות מרפאת לוינסקי, הועברה לדירת חירום בסלעית והחלה בתהליך שיקום שנמשך עד היום.
האם ההחלטה של הרמלין תשנה את פני תעשיית הזנות? בימים שבהם מדינות כמו שוודיה, נורווגיה, קנדה וצרפת מאמצות חקיקה מהפכנית של הפללת לקוחות ואיסור הזנות, הרמלין מנסה לשכלל את מוסד עבדות המין שבו לכודות הנשים בזנות בישראל. בעיוורון מוסרי הוא מכיר בין השורות ב”זנות מבחירה”, השופט רואה רק את הצורך הכלכלי שהודף את הנשים לזנות, אך לא את הפגיעות המיניות, ההתמכרות לסמים וטיבם של הסרסורים המפעילים את תעשיית הזנות בישראל. החדשות הטובות: למרות ההחלטה השערוריתית — עוד מוסד זנות מוכר וידוע נסגר.
