מני מזוז: “אבא שנגמר לו הכסף לשלם מזונות מן הראוי שירכוש מצבה ויתפגר” בע”מ 8414/15

החלטה המעוררת גועל נפש של השופט מני מזוז מבית המשפט העליון. מני מזוז אומר מפורשות בהחלטה זו שהדין בישראל מאוד פשוט: אם לאבא בהליכי גירושין נגמר הכסף, ואין לו איך לממן את תשלומי המזונות המופקעים שהטילו עליו בבית המשפט למשפחה, שיהיה לו ברור שכדאי להשקיע את הכסף ברכישת מצבה ופשוט למות. זה עדיף מלעשות ערעור, כי לערעור אין סיכוי. במילים אחרות מודיע מני מזוז שמדינת ישראל מעדיפה לראות אבות בקבר, מאשר כמערערים בבתי המשפט.

הפרשה מתחילה אצל מירב אליהו, כשהייתה רשמת הוצאה לפועל, והוציאה להורג לא מעט גברים בהחלטותיה המרושעות. הגבר ערער וזה הגיע אל פאני גילת כהן. הערעור לא עזר. מכאן האבא ערער לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. שם אמרו לו שמדובר בגלגול שלישי, ולכן אין כל טעם בערעור, כי ההלכה היא שאין גלגולים שלישיים. מזוז עשה לעצמו חיים קלים. קבע שמדובר בערעור בגלגול על גלגול,  וזרק את האבא מכל מדרגות בית המשפט העליון, היישר לקבר.

לכל הגברים יש מסר חד משמעי מבית המשפט העליון: אם נגמר לכם הכסף למזונות, אל תטרחו לערער. פשוט תמותו. זה רצונה של מדינת ישראל. יש לזה גם סימוכין היסטוריים. ראו אי שם בשנות ה- 40 באירופה. כעת ממשיכים את האג’נדה של אז. פה בארץ. ומזוז בכלל לא אשכנזי.

בשם המבקש:                        עו”ד ישראל מרק

1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב’ סגנית הנשיא ש’ דברת) מיום 26.10.2015 ברמ”ש 4622-03-15, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת (כב’ השופטת פ’ גילת כהן) מיום 23.1.2015 בע”ר 49007-02-14 וע”ר 27573-01-14, בו נדחו באופן חלקי ערעוריו של המבקש על החלטות ראש ההוצאה לפועל (כב’ הרשמת (כתוארה אז) מ’ אליהו) מיום 30.12.2013 ומיום 9.2.2014 בתיק 01-00367-13-5.

2. המבקש והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 2002, ומנישואין אלה נולדו שני ילדיהם, ילידי 2005 ו- 2007 (להלן: הקטינים). ביום 21.9.2010 אושר הסכם גירושין בין בני הזוג וניתן לו תוקף של פסק דין, ובמסגרתו הוסכם בין היתר כי המבקש ישלם את מזונות הקטינים בסך של 3,500 ש”ח לחודש. בתביעה להפחתת מזונות שהגיש המבקש ביום 10.6.2012 הוסכם כי המזונות יופחתו ל- 3,000 ש”ח לחודש למשך שנה אחת בלבד (2012), ולאחר מכן ישובו המזונות לגובהם המקורי (3,500 ש”ח לחודש), בתוספת החזר חודשי בגין ההפחתה הזמנית במזונות.

3. המבקש לא שילם את המזונות במלואם בתקופה שבין יום 1.6.2010 עד יום 1.1.2013, ולכן נקטה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש, במסגרתם הוטלו על האחרון הגבלות ועיקולים שונים. ביום 3.9.2013 עתר המבקש לביטול חלקי של העיקולים והסרת ההגבלות שהוטלו עליו, וכן הגיש בקשה בטענת “פרעתי”. בקשות אלו נדחו על ידי ראש ההוצאה לפועל ביום 30.12.2013 וביום 9.2.2014.

4. המבקש ערער על החלטות ראש ההוצאה לפועל בבית המשפט לענייני משפחה בקרית גת. ביום 23.1.2015 דחה בית המשפט את מרבית חלקי הערעור, תוך שקבע כי החלטות ראש ההוצאה לפועל הן מפורטות, מנומקות וברורות, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית, ואין מקום להתערב בהן. באשר לערעור על ההחלטה שלא לבטל את העיקולים וההגבלות שהוטלו על המבקש, נקבע כי עסקינן בחוב גבוה אשר נוצר לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, ועל כן הוא מחייב משנה זהירות וקביעת בטוחות להבטחת מזונותיהם העתידיים של הקטינים. זאת ועוד, נקבע כי שעה שהמערער עצמו טען כי הוא מצוי במצוקה כלכלית קשה, מנוע הוא מלטעון, מבלי שהניח תשתית עובדתית בדבר שיפור ניכר במצבו, כי אין צורך בעיקולים והגבלות אשר יבטיחו את מלוא ביצוע פסק הדין, בעיקר מקום בו נותרו למבקש עוד שנים רבות לתשלום המזונות לקטינים. באשר לערעור על דחיית טענת “פרעתי”, נקבע כי לא חל כל שיהוי בנקיטת הליכי הוצאה לפועל על ידי המשיבה, הגם שהאחרונה לא ביצעה כל פעולה בתיק ההוצאה לפועל נגד המבקש במשך תקופה של כ- 3 שנים, שכן במהלך כל התקופה הנ”ל היא דרשה מהמבקש לפרוע את חובו, ונאלצה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לגביית המזונות רק כאשר המבקש חדל לחלוטין מתשלום דמי המזונות. כמו כן, נקבע שהמבקש לא שינה את מצבו לרעה במהלך כל תקופת ה”שיהוי”. בנוסף, בית המשפט דחה את טענתו של המבקש לענין תחולת סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט-1959 (להלן: חוק המזונות). בית המשפט לא מצא להתערב גם בהחלטת ראש ההוצאה לפועל לפיה אין מקום לקיזוז כספים ששילם המבקש לפני מועד פסק הדין למזונות, וקבע כי לא ניתן לקזז מדמי המזונות סכומים ששילם המבקש ישירות לצרכים שונים של הקטינים, שכן לא הוכח כי הכספים שולמו דווקא על חשבון חוב המזונות העתידי של המבקש או כי המשיבה הסכימה לתשלום באופן זה. עם זאת, נקבע כי אין לחייב את המבקש בגין הפרשי הצמדה לתקופה שבין יום 1.1.2012 ליום 31.12.2012.

5. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. ביום 26.10.2015 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את הבקשה, לאחר שקבע כי בקשתו של המבקש אינה עומדת בתנאים למתן רשות ערעור ב”גלגול שלישי”, כפי שנקבעו בהלכת חניון חיפה (ר”ע 103/82 חניון חיפה בע”מ נ’ מצת אור (הדר חיפה) בע”מ, פ”ד לו(3) 123 (1982)), אף לא בגרסתם “המרוככת במקצת” בכל הנוגע לבקשות למתן רשות ערעור ב”גלגול שלישי” שראשיתן בהחלטות של רשם ההוצאה לפועל (וראו בענין זה: רע”א 411/13 מפעלי מתכת ש. כהן בע”מ נ’ מנורה מבטחים ביטוח בע”מ (20.5.2013)). בית המשפט עמד על כך שרבות מטענות המבקש הן טענות עובדתיות, אשר ערכאת הערעור, ולא כל שכן ערכאת ערעור ב”גלגול שלישי”, לא תטה להתערב בהן. גם לגופו של ענין, קבע בית המשפט, אין מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, ולפיכך יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

6. עתה מונחת לפני בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט קמא, בה הוא מעלה שתי טענות עיקריות אשר יש בהן לדעתו כדי להצדיק את התערבות בית משפט זה. ראשית, המבקש טוען כי קביעותיהן של הערכאות קמא כי אין להחיל על עניינו של המבקש את סעיף 11(ב) לחוק המזונות היא שגויה, באשר היא “מנוגדת לפסיקות של בתי המשפט המחוזיים ולענייני משפחה בעשורים האחרונים, מנוגדת למהות הוראת הדין הפרוצדורלי, לאופיין וטיבן של תביעות חוב מזונות עבר בלשכות ההוצל”פ שהוראת דין זו חלה עליהן ולרציונלים העומדים ביסוד הדין הזה לאור מעמדה של הזכות לשוויון כזכות-בת לזכות החוקתית לכבוד האדם וחירותו”. שנית, המבקש טוען כי “בניגוד לכללי היסוד של שיטתנו המשפטית”, מנע בית המשפט לענייני משפחה מהמבקש להגיש “עשרות אסמכתאות בנקאיות” שבידו, שיש בהן כדי להוכיח את טענתו כי שילם את דמי המזונות השוטפים של ילדיו.

7. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8. באשר למתן רשות ערעור על ידי בית משפט זה ב”גלגול רביעי”, הלכה היא כי “צריכות לשרור נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש, כדי שערכאה שיפוטית רביעית תידרש לאותה מחלוקת” (רע”א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע”מ נ’ בנק לאומי לישראל בע”מ, פסקה ד(3) (18.3.2007), ההדגשה במקור; ראו גם: רע”א 2226/14 נגר נ’ בנק הפועלים בע”מ – משכן‏, פסקה 8 (29.10.2014); בע”מ 920/16 פלוני נ’ פלונית, פסקה 9 (1.5.2016)). נסיבות המקרה דנן אינן חריגות, ובוודאי שאינן “נדירות שבנדירות” או “קיצוניות ממש”, ולכן אין כל הצדקה למתן רשות ערעור ב”גלגול רביעי”, לאחר שכבר נדרשו למחלוקת שבין הצדדים ראש ההוצאה לפועל, בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי. יוער כי הבקשה אף אינה מעלה כל שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, אשר עשויה הייתה לזכות את המבקש במתן רשות ערעור ב”גלגול שלישי”.

9. אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏י”ח בתמוז התשע”ו (‏24.7.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   15084140_B01.doc   גר

מרכז מידע, טל’ 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il