אבישי פריזדה מנהל 5 פנימיות מזיל דמעות תנין “צריך להקים פנימיות לבוגרי פנימיות מעל גיל 18”

עצוב שבדה מרקר נותנים במה למתפרנסים מסחר וחטיפות ילדים, המזילים דמעות תנין וכתובים בלשון גבוהה ומכבסת מילים כדי להפעיל את מסחטת הדמעות של הציבור. הכותב אבישי פריזדה מבקש שהציבור ירחם על ילדי הפנימיות כי בגיל 18 משרד הרווחה זורק אותם לרחוב, ללא משפחה, ללא בית וללא כישורי הישרדות. אנו התלוננו אין ספור פעמים שזו אחת התוצאות העגומות של מדיניות חטיפת הילדים של משרד הרווחה (במיוחד עו”ס חוה לוי, ובשיתוף פעולה מלא של האחראית על יצוג משפטי להורים, לידיה רבינוביץ’). אנחנו טענו שצריך להפסיק את חטיפות הילדים, ולהשקיע את כספי ההשמה החוץ ביתית בתמיכה בתוך המשפחה.

והנה בא אחד כמו אבישי פריזדה ומציע פיתרון אחר, הפוך לגמרי. הוא רוצה לסחוט מהאוצר עוד כספים כדי להקים פנימיות לבגירים מעל גיל 18, כדי שאלה שיוצאים מהפנימיות בגיל 18 יוכלו להיכנס לפנימיות לבגירים מעל גיל 18, וימשיכו לקבל שעות טיפוליות, שעות של הסתה נגד המשפחה, וכמובן סמים פסיכיאטרים בשפע. ומי יחגוג על זה? אנשים כמוהו מנכ”לים של עמותות למיניהן שחולבות את משרד הרווחה. מצער שזה החזון: עוד פנימיות, עוד מוסדות, עוד שעות טיפוליות, עוד חטיפות, רק רשע ורשע. טהור.

כתבה של אבישי פריזדה, הכותב הוא מנכ”ל רשת פנימיות ג.י.א לטיפול בילדים עם קשיים רגשיים ונפשיים, 4.8.2016 דה מרקר עמוד 30. לדבריו הוא “יזם חברתי השואף לשילוב צעירים בעלי צרכים מיוחדים בחברה. בעל ניסיון רב בפיתוח הקמה וניהול של שירותים חברתיים, תוך יצירה סביבה טיפולית מעצימה ומפתחת. חבר הוועד המנהל של הפורום הישראלי לבריאות הנפש, ושותף פעיל בהובלת תהליכים לרווחתם של צעירים ובוגרים המתמודדים עם צרכים מיוחדים.  אני מאמין : חברה נמדדת ביכולת לפעול ללא הפסק לחיזוק החוליות חלשות שבה, עלינו לפעול כדי להבטיח עתיד טוב יותר לצעירים וצעירות המתמודדים עם קשיים רגשיים ונפשיים”.  http://www.guy.org.il/

אבישי פריזדה – חוגג על חשבון נערי הפנימיות

בתמונה:  דני פריזדה, יושב ראש קבוצת ג.י.א הכוללת את פנימית אורנים, פנימית שבילים, פנימית עדנים, הוסטל בית גיא, ו”דיור נתמך הרים”.

החופש הגדול העצוב של נערי הפנימיות

http://www.themarker.com/opinion/1.3028061

האבסורד הוא כי דווקא 
לחניכים שמצבם השתפר משמעותית במסגרת הטיפול בפנימייה, ואינם זכאים לקבלת הכרה על ידי הביטוח הלאומי, אין אפשרות לספק פתרון –

בתחילת החופש הגדול, בעת שרוב השמיניסטים נהנים מבחירות קשות, כמו באיזה אי יווני לבלות את חופשת הקיץ, באיזו עבודה זמנית לבחור או לאיזו סדרת טלוויזיה להתמכר, נאלצים מאות נערות ונערים שנמצאים בפנימיות פוסט־אשפוזיות ברחבי הארץ – ושסובלים מקשיים נפשיים ורגשיים קשים – לעזוב את המסגרת שבה שהו בשנים האחרונות.

אותם צעירים נהפכים, שוב, ממש כמו ברגע שבו הגיעו לפנימייה, לאנשים ללא פנים שנזרקים על ידי הממסד כמו סחורה אנושית פגומה, פשוט מפני שהמדינה החליטה, בלי סיבה אמיתית, שבגיל 18 אותם נערים כבר אינם צריכים מסגרת תומכת ושיקומית.

הפנימייה הפוסט־אשפוזית מיועדת לילדים ובני נוער עם בעיות נפשיות שאיבחן פסיכיאטר מומחה. במקרים רבים, אלה בני נוער שזקוקים לטיפול תרופתי ולהשגחה פסיכיאטרית, לרבות ילדים עם מחלות נפש במצב מאוזן. בפנימייה הפוסט־אשפוזית נמצאים בין השאר בני נוער שסובלים מבעיות בקשר המשפחתי, תוקפנות, תפקוד חברתי לקוי, דיכאון, חרדה והתנהגות אובדנית, נפגעי התעללות פיזית ונפשית, וגם נפגעי תקיפה מינית.

המסגרת שבה שהו טיפלה בהם ושיקמה אותם בשנות הנעורים. השינוי שחל בהם, כפי שמעידים הם עצמם (וגם כמובן הצוות הטיפולי), הוא אדיר. חלקם הקטן אפילו מגויס לצה”ל – אבל רובם עומדים בפני שוקת שבורה, לאחר שהמדינה החליטה שהם כבר יסתדרו לבד בחיים. תרבות “הסמוך” שהשתלטה על חיינו במובנים רבים, עלולה להיות הרת אסון במקרים אלה. ההתקדמות האדירה שעשו נערים אלה, שחלקם מאסו בעבר בחייהם וניסו לשים להם קץ, נזרקת לפח, ובמקומה הם נאלצים לעמוד בפני אתגר חדש, וכלל לא צפוי.