עוה”ד איריס ברנד, צבי זר וענבל בר און הביאו לשחרורה של ג’ואל בן סימון מאשפוז פסיכיאטרי כפוי המתואם עם משרד המשפטים בבית חולים איתנים

במשך מספר שנים מנהלת ג’ואל בן סימון הליכים משפטיים על רקע סכסוך גירושין שטרם באו לסיומם בבית הדין הרבני. על רקע ההליך המשפטי, נטען על ידה, כי נגרם לה עוול בפירוק השיתוף ובאיזון משאבים ברכוש המשותף, כשבפיה טענות קשות כנגד אב”ד המטפל בתיק המשפחה.

משכלו כל הקיצין ופתרון בסכסוך לא נראה לעין, פנתה בן סימון לשרת המשפטים באמצעות מיילים וטלפונים, כדי שתבדוק את התנהלות הרבנים בתיק המשפחתי שלה. פניותיה, נותרו ללא מענה, לכן החליטה למחות מול משרד המשפטים בירושלים, עד אשר תואיל שרת המשפטים לשוחח עימה.

במשך 4 ימים, החל מיום 24/7/16 מחתה ג’ואל בן סימון, מול משרד המשפטים, ברח’ צלאח א-דין ירושלים, כשהיא ישנה בתוך מתחם משרד המשפטים ומבקשת לשוחח עם שרת המשפטים. כעבור 4 ימים, ניאותה שרת המשפטים לשוחח עם בן סימון, כשהיא מכניסה אותה לחדר הבטחון והסייבר במתחם משרד המשפטים, היחצן אלישיב עמיצור ועו”ד יעל קוטיק, לקחו את פרטיה של בן סימון. השיחה נערכה מספר דקות, והשרה הבטיחה, כי תבדוק את הנתונים שנמסרו בעל פה על ידי בן סימון.

בתום השיחה 28/7/16 אלישיב עמיצור, יחצ”ן השרה, אמר לג’ואל, כי השרה תהיה בתל-אביב בשעה 18:00 והיא תוכל לשוחח איתה, וביקש מג’ואל לחזור לביתה.

ג’ואל חזרה לקראוון בישוב קידר, בסביבות השעה 16:00 אחר הצהריים, שם המתינה לה עו”ס הדס וויס, ממועצה אזורית גוש עציון, וזו אמרה לה שהיא הופנתה ע”י עו”ד יעל קוטיק, עוזרת שרת המשפטים ושהיא מעוניינת לסייע לה. השיחה נערכה מספר דקות, לאחריהם הגיעו 2 בריונים של בית החולים הפסיכיאטרי איתנים, וביקשו לקחת את ג’ואל לבדיקה כפויה בבית חולים הפסיכיאטרי איתנים בכפר שאול, אז בוצעה הבדיקה הראשונה ע”י ד”ר אליזבטה יובן, בה כתבה:

“מדובר בחולה מוכרת למערכת הפסיכיאטרית, פסיכוטית, איימה על עו”ס, חסרת שיפוט, זקוקה לאשפוז כפוי עקב מסוכנות לאלימות“.

חוות הדעת שקרית! ג’ואל בן סימון, מעולם לא הייתה בטיפול פסיכיאטרי, איננה מוכרת למערכת הפסיכיאטרית, היא לא איימה על עו”ס ובמכתב העו”ס לא נכתב שום דבר על איומים, לא פורט מה הסיכון ומהי האלימות.

ג’ואל נבהלה מאוד מ”חוות הדעת” בה התבקשה להגיע לוועדה פסיכיאטרית ביום 01/8/16, וסירבה להתייצב לוועדה זו.

ביום 3/8/16, לאחר שלא הגיעה לוועדה, הוציאה משטרת ישראל הודעה בה טענהכי ג’ואל נעדרת, והיא מבקשת את עזרת הציבור למצוא אותה. בהודעה נרשם שג’ואל לבושה ברישול.

ביום 4/8/16, נתפסה ג’ואל בעקבות הפרסום, לאחר שהבן של בעלת הדירה הסגיר אותה למשטרה, כי חשב שהיא “מסוכנת”. בעקבות לכידתה של ג’ואל, אושפזה בכפיה בבית החולים הפסיכיאטרי איתנים.

המשטרה הוציאה הודעה ברשת החברתית בה כתבה, כי נמצאה הנעדרת ג’ואל בן סימון. העיתונאים לורי שם טוב ומוטי לייבל, פנו לבית החולים הפסיכיאטרי איתנים, ביקשו לשוחח עם ג’ואל, וביום שישי ביקרו העיתונאים יחד עם עו”ד צבי זר, את ג’ואל בן סימון.

נקבעה ועדת ערר ליום 8/8/16. בוועדה ייצגו את ג’ואל, בהתנדבות 3 עורכי דין: עו”ד איריס ברנד, מטעם תנועת אומ”ץ, עו”ד ענבל בר-און ועו”ד צבי זר.

עו”ד איריס ברנד טענה, כי מדובר באשפוז שלא כדין, הנוגד את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. עו”ד צבי זר, חזר על בקשתה של עו”ד ברנד, לשחרורה של ג’ואל, וטען כי כדורי ריספרדל, אינם יכולים “להעלים מחשבות שווא” במוח, אלא רק טיפול פסיכולוגי יכול לשנות את אופן החשיבה “אישה טוענת שישה לה גירסה משפטית. היו תופעות של שוחד ומתן בסתר. אלו דברים שקורים”. עו”ד זר המשיך ותיאר, כי פגש את ג’ואל למשך 5 שעות ייעוץ, והתוצאה היא שנגרם לה עוול ועשקו אותה. לא ברור מדוע צריכה ג’ואל להיות באשפוז כפוי כדי לקבל כדורי ריספרדל ומה הטיפול בשלילת החירות?

בוועדה הפסיכיאטרית התעקשו, כי לינה ברח’ צלאח א-דין, מעידה על התנהגות מסוכנת ולא הגיונית.

עו”ד ענבל בר-און, חידדה את הדברים וטענה, כי אשפוז כפוי מצריך לפי סעיף 9 ב’, שלושה תנאים מצטברים. אחד: מחלת נפש. לא שמעתי על מחלה . מצב פסיכוטי יכול להיות לאחר מכה בראש או חום. אבחון פסיכיאטרי צריך לקלוע להוראות החוק. לג’ואל אין סימן של מחלה. תנאי ראשון לא התקיים. תנאי שני, לא הייתה מסוכנות. הדיבור על שהות במקום מסוכן, יש שם גם עורכי דין צעירים שצועדים ברחוב. החוק לא מאפשר לאשפז אותם ולכן אתם נאלצים להתלות על אין מסוכנות. כשהיא לא נמצאת, ממציאים יש מאין. לטעון כי שהות ברח’ צלאח א-דין, מעידה על מסוכנות, היא מגוחכת ואין מסוכנות. כשהעו”ס פנתה לפסיכיאטר המחוזי, לא נאמר מילה על איומים, אבל כתוב שהיא איימה על עו”ס, כי היה צריך לתת בסיס לאשפוז. כתוב שהיא איימה על העו”ס. אין אינדיקציה למסוכנות. לאורך כל האשפוז, ג’ואל שקטה ולא פגעה באיש. כל טענה של מסוכנות היא הזויה.

ג’ואל לא ראתה את המסמכים ולא ידעה למה אושפזה, והשאלה של הוועדה את ג’ואל למה היא אושפזה, לא במקומה. 

עוד אמרה עו”ד בר-און, כי בתחום פסיכיאטריה משפטית, אם מגדירים מחלה לצורך שלילת חרות, ההגדרה צריכה להינתן בצמצום בכל פסקי הדין מהו חולה נפש משפטית, תראו שהפרמטר הוא מצומצם. שלילת חרות כך צריך להגדיר מחלת נפש. אין מסוכנות. אין מחלה. המחלה צריכה להיות מאובחנת. אין קשר סיבתי וההוראה לא מנומקת. איפה ההנמקה מה המחלה?, אין פירוט של מסוכנות כפי הנדרש. אין היום הוראת אשפוז בתוקף. אין כאן שום עילה לאשפוז בכפייה. הטיעון המשפטי מהותי, אין מסוכנות ואין מחלה. היו אנשים שעשו הפגנה מול בית שר הרווחה. כאן, ג’ואל מפגינה מול משרד המשפטים, והשרה מתקשרת לעו”ס ומבקשים לאשפזה. היא הייתה שם תקופה של 4 ימים. היא יצאה להתקלח בביתה, וחזרה לתוך המתחם. עו”ד יעל קוטיק, יצאה לשוחח עם ג’ואל, כדי להשתיק אותה. בנוסף, עו”ד בר-און הגישה מסמך הערות פרוצדורליות ששלחה לוועדה באותו בוקר.

סופו של דבר, הוועדה הפסיכיאטרית סיכמה את הדברים וציינה כי, ג’ואל נראית כפי גילה. מסודרת בהופעתה. בהכרה מלאה. התמצאות תקינה בכל המובנים. מרוכזת בשיחה. עונה לשאלות לעניין. לעיתים בפרטי פרטים ויש צורך לעצור אותה. נשללו מחשבות שווא. טוענת שכל ענייניה מול הרשויות השונות הינן נכונות. אין לה כל כוונות לאובדנות. לא קיימת מסוכנות עצמית. לא מקיימת מסוכנות לאחרים. ההחלטה שניתנה הייתה לשחרר את ג’ואל מאשפוז.

הוועדה ציינה בנימוקי השחרור, שבבדיקה קלינית בוועדה לא נתגלו סימנים פסיכוטיים פעילים אצל ג’ואל והוועדה התרשמה שכיום לא קיימים תנאים להמשך אשפוזה לפי סעיף 9 ב’ ולכן הם מצאו כי יש לשחררה מאשפוז.

ג’ואל בן סימון, שוחררה מהאשפוז הכפוי בתום 4 ימים כשהיא מקבלת לידיה פתקית בה נכתב “תעודת חופש מבית החולים”. הפתקית נכתבה בחופזה וזלזול, ללא שצויין מספר הזהות של ז’ואל, ללא שם הרופא המשחרר וחתימתו וללא חותמת בית החולים.

המערכת מודה מעומק הלב למר איתן זיגלבאום, https://www.facebook.com/eitan.net?fref=ts מייסד קבוצת שוברים קשירה – זכויות אדם באשפוז פסיכיאטרי, https://www.facebook.com/Shovrim.Kshira/?fref=ts על הליווי, המסירות וההדרכה, עד לשחרורה של ג’ואל בן סימון מהאשפוז הכפוי. תודה!