פרופ’ בועז סנג’רו: צריך לדעת גם לזכות – בשבחי השופטת נעה תבור: “מי שזוכה בעבירה המרכזית צריך לזכותו בעבירות הטפלות” הפרעה לשוטר, העלבה, התנגדות למעצר וכו’

פרופ’ בועז סנג’רו כותב על תופעה נוספת בדיני הפלילים הישראלים: אזרחים חפים מפשע נגררים למשפט פלילי ומוגש נגדם כתב אישום מופרך, הזוי, בדיוני ושקרי, שהוא רשימת מכולת של כל מיני עבירות, חלקן עיקריות וחלקן הם אישומי פק”ל אוטומטיים, עבירות טפלות. למשל: שיבוש הליכי חקירה, הדחת עדים, העלבת שוטר, התנגדות למעצר.

במהלך המגע עם המשטרה, במעצר, בחקירה בניידת, או בתחנה, המשטרה או הפרקליטות מדביקים לאזרחים עבירות טפלות, כדי לנעוץ את המסמר כגון שיבוש חקירה, הדחת עדים, העלבת שוטר, התנגדות למעצר, ועוד כל מיני שטויות שרובם ככולם הם המצאות של השוטרים והפרקליטות, אבל השופטים מרשיעים בכל זאת, כי כואב להם הלב לשלוח לחופשי אדם שנפל בציפורניים שלהם.

דבריו של סנג’רו מבוססים על פסק דין חדש של השופטת נעה תבור, שחידשה  חידוש מבורך, וקבעה שיש להרחיב את ה”הגנה מן הצדק”, כך שתחול גם על מקרה כזה: נאשם בהתפרצות לרכב הואשם גם בשוטות המתקראת “הפרעה לשוטר במילוי תפקידו”. הוא זוכה מההתפרצות. השופטת קבעה ש”אם זוּכּה הנאשם מן הגרעין הקשה של כתב האישום, אם ברור לבית המשפט שלא היה מוגש כתב אישום בשל מרכיב הבריחה כשהוא לבדו, לו העריכה התביעה מראש שאין די ראיות לעבירות הרכוש, הרי הרשעתו של הנאשם ב’משהו’ יש בה פגיעה בתחושת הצדק וההגינות“.

כך זיכתה אותו השופטת “זיכוי מלא” כפי שזיכוי נתפס בציבור — מכל העבירות.

צריך לדעת גם לזכות – בועז סנג’רו 8/8/2016

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.3032430

רומן זדורוב הורשע לא רק ברצח, אלא גם בשיבוש מהלכי משפט, משום שלדבריו, זרק זוג מכנסיים שלו. לטענתו — מפני ששמן והם לא הלמו את מידותיו. לפי השערת הפרקליטות — כדי להעלים ראיה. הוא נידון למאסר עולם בגין הרצח ולשנתיים מאסר בגין זריקת המכנסיים. הערכתי המקצועית היא, שלא זו בלבד שאשמתו לא הוכחה מעבר לספק סביר, אלא אף רוב הסיכויים הם שאיננו הרוצח. נניח שבעתיד יזוכה זדורוב במשפט חוזר מעבירת הרצח. האם מתקבל על הדעת להותיר את ההרשעה והעונש של שנתיים מאסר שנגזרו עליו בשל זריקת המכנסיים?

במדינת ישראל כמעט אין זיכויים. ראשית, 80%–90% מהתיקים הפליליים מסתיימים בעסקות טיעון — תעשייה שבמסגרתה כלל לא מבררים את האשמה, אלא הנאשמים מודים בתמורה להקלות. שנית, גם במשפטי ההוכחות שיעור הזיכויים נמוך. השיעור הכולל של הרשעות (לרבות עסקות הטיעון) הגיע לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל–99.9%, פרומיל בודד של זיכויים. רק נאשם אחד מאלף מזוכה לחלוטין.

בשלב זה מצאה הנהלת בתי המשפט את “אבן החכמים” המאפשרת לאלכימאים להפוך הרשעה לזיכוי, וביקשה/דרשה מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנות את פרסומיה (בטענה הלא משכנעת שהם מטעים), כך שגם מקרה שבו הנאשם איננו כשיר לעמוד לדין, נכלל בסטטיסטיקה כזיכוי. יתרה מזו: מרבית מקרי ה”אי־הרשעה” הם מקרים של “הימנעות מהרשעה”, שבהם בית המשפט קובע שהנאשם אמנם עבר את העבירה, אך מסתפק בצו מבחן או שירות לתועלת הציבור, כשהמשמעות המהותית בוודאי איננה זיכוי.

לפרקליטות מנהג מגונה לערוך כתבי אישום כרשימות מכולת ארוכות ולצרף לעבירה המרכזית עבירות טפלות ותפלות כגון שיבוש מהלכי משפט או הטרדת עד. כך, אפילו במקרים הנדירים שבהם הנאשם מזוכה מהעבירה המרכזית, הוא מורשע בעבירה מיותרת.

פסק דין חדש של שופטת בית משפט השלום בתל אביב נעה תבור מציע דרך חדשה. אני מציע לשופטי ישראל — גם בערכאות הגבוהות יותר — ללמוד ממנה. מדובר באדם שהואשם בניסיון פריצה לרכב — על בסיס הימצאותו המחשידה סמוך לרכב שנפרץ; ובעבירה נוספת של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו — משום שניסה לברוח מהשוטרים.

השופטת ניתחה את הראיות שהציגה המשטרה, מצאה שאין בהן די להוכחת עבירת הפריצה ועל כן החליטה לזכות את הנאשם. אלא שלפי הדין הקיים, ייתכן שהיה עליה להרשיע את הנאשם בעבירה הטפלה והתפלה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כאן חידשה השופטת תבור חידוש מבורך, וקבעה שיש להרחיב את ה”הגנה מן הצדק”, כך שתחול גם על מקרה כזה: “אם זוּכּה הנאשם מן הגרעין הקשה של כתב האישום, אם ברור לבית המשפט שלא היה מוגש כתב אישום בשל מרכיב הבריחה כשהוא לבדו, לו העריכה התביעה מראש שאין די ראיות לעבירות הרכוש, הרי הרשעתו של הנאשם ב’משהו’ יש בה פגיעה בתחושת הצדק וההגינות”. כך זיכתה אותו השופטת “זיכוי מלא” כפי שזיכוי נתפס בציבור — מכל העבירות.

בחזרה לפרשת זדורוב. אם אכן רצח, זריקת המכנסיים ממש לא מעניינת. מאסר עולם בגין הרצח הוא די והותר. ההתעמקות בזריקת המכנסיים (שאגב, כלל לא הוכח שאכן התרחשה) היא קטנונית ועלולה לפגוע ברצינות של ההתעמקות בעבירת הרצח. יתרה מזו: יש טונות של התחסדות בציפייה מחשוד לתרום להפללתו. בשיטות משפט אחרות, כגון במשפט הגרמני, זריקת ראיה על ידי חשוד איננה נתפשת כמעשה פלילי. שם מכירים בשאיפתו הלגיטימית של האדם לחירות וביצר ההישרדות הטבעי. ואם, כפי שאני סבור, בסופו של דבר יתברר שזדורוב כלל לא רצח — למי נחוצה ההרשעה המתייחסת לזריקת המכנסיים, וכיצד ניתן להצדיקה?

מוצע לפרקליטות לחדול מצירוף עבירות מיותרות לכתבי האישום. מוצע לשופטי ישראל ללכת בדרך שהתוותה השופטת תבור: בעת זיכוי מהעבירה המרכזית, יש לזכות גם מהעבירה המיותרת שצירפה לה הפרקליטות. צריך לדעת גם לזכות.

פרופ’ סנג’רו מלמד במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן