השופט יוסי ברכיה: מה המדד לפיצוי בגין סבל אנושי? מור בראון שקיבלה הודעת ספאם מ"גרופר" תפוצה ב 20,000 ש"ח ת"ק 42161-11-15

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/pxMec-59g

שופט בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה כתב פסק דין ארוך של 10 עמודים על מור בראון שקיבלה הודעת ספאם מחב' גרופר (קופונים להנחה), והוא החליט להעניק לה פרס בסך 20,000 ש"ח, כי ה"מסכנה" קיבלה הודעות ספאם. ואנו שואלים, לאיזה שפל מוסרי התדרדרו השופטים בישראל, אם שופט חושב שעל קבלת הודעת ספאם הפיצוי הוא 20,000 ש"ח, אבל על עוולות אחרות שחמורות הרבה יותר, שהמדינה מבצעת כמו כליאת שווא, מעצרי שווא, הגשת כתבי אישום הזויים, עידוד הורה לניכור הורי של ההורה האחר, הכנסת הורים למכלאות קשר שלא לצורך, הכנסת ילדים למעונות חירום שלא לצורך, רשלנות שוטרים, רשלנות שופטים, רשלנות ההוצל"פ, רשלנות העובדים הסוציאלים, וכל אלה מקרים שעלולים להוביל אנשים להתאבדות ומוות (דיני נפשות), והשופטים פוסקים שבכל המקרים הללו האזרח לא יקבל כל פיצוי, וגם מחטיפים לאזרח הוצאות.

מה יש בתביעה לפיצויים על דואר ספאם שהשופט חושב שהתובעת כל כך מסכנה שמגיע לה לקבל פיצוי של 20,000 ש"ח, אבל ילדים שנאנסו במוסדות הרווחה לא מקבלים אגורה שחוקה, הורים שפקידות הסעד התרשלו כלפיהם לא מקבלים אגורה שחוקה. גברים ששוטרים זרקו אותם מהבית או השאירו אותם במעצר מיותר בתחנה, לא מקבלים שום פיצוי, וכל התביעות הללו נמחקות כהרף עין?

איך שופט יכול לשקול ולאזן בין שני תיקים, ולהגיע למסקנה שפיצוי על ספאם שווה הרבה יותר מ- 48 שעות במעצר שווא בתחנת משטרה? באחד יש "מסכנה" שפתחה תיבת דואר ומצאה שם הטבה למינוי לבריכת שחיה, ובשני יש אמא או אבא שנותקו מהילדים למשך שנים ע"י עובדי ציבור רשלנים וסוררים, ואין לאותו שופט שום בעיה מצפונית לתת ל"מסכנה" הראשונה 20,000 ש"ח, ונגד התובעים מהסוג השני, לפסוק להם אפס פיצויים, במקרה הטוב, או לפסוק נגדם עשרות אלפי שקלים כהוצאות במקרה הרע?

מה הוא אם כן המדד לסבל האנושי שבגינו מקבלים פיצוי בבתי משפט ישראלים? אם בכלל אפשר להשתמש ב"זכייה" בתיק הזה כמדד לפיצויים בגין הדוגמאות האחרות שהבאנו? משהו מאוד עקום בהיגיון של שופטי מדינת ישראל. הכל עקום, והכל כל כך עקום, שגם אין סיכוי לתקומה.

פסק דין, ביהמ"ש לתביעות קטנות הרצליה שופט יוסי ברכיה, ת"ק 42161-11-15 מור בראון נ' גרופר קניות חברתיות בע"מ, קובץ pdf