"תינוק המריבה" ראיון עם האבא שבנו נמסר לאימוץ ללא ידיעתו
משרד הרווחה סוחר בילדים. מדובר בבני זוג צעירים בני 18 ו- 19 שנים. האם הצעירה בת 19 שנים, נכנסה להיריון, ונפרדה מבן זוגה. היא לא סיפרה לבן זוגה שהיא בהיריון, וכשילדה את התינוק משרד הרווחה מיהר למסור אותו לאימוץ, בלי שהם עושים מאמץ לנסות לאתר את האבא.
כעבור 4 חודשים מגלה האבא (18) שנולד לו תינוק, והוא יוצא למלחמת חייו: להשיב את בנו בכורו אליו.
חדשות ערוץ 2
כשהיה בן 18, פגש יואב את אהבת חייו. "הכרתי את שרית דרך חברים משותפים, הייתה לנו זוגיות חזקה ואהבה גדולה. זה המשיך והתפתח, חלמנו להקים משפחה", הוא מספר. אולם תוך שנה גם אביה שלה ושלו נפטרו ושניהם עברו משבר נפשי קשה ונפרדו. מה שיואב לא ידע הוא ששרית כבר הייתה בהיריון.
יואב גילה על כך רק לפני חצי שנה, דרך אחותו ודר מכרים משותפים. "התקשרתי אליה (לשרית) והיא גילתה לי הכל", היא מספרת. יואב לא האמין בתחילה, אולם בהמשך השתכנע. אז גם גילה שרק בחודש שמיני הבינה שרית שהיא בהיריון, כשכבר היה מאוחר מדי להפסיק אותו, ולכן החליטה למסור את הילד שנולד לאימוץ.
אחרי המשבר העמוק, התפייסו שרית ויואב וחזרו להיות זוג. למרות היותם בני פחות מ-20, בתמיכת משפחתו פנה יואב לבית המשפט לבקש לבטל את האימוץ. בבית המשפט מתברר שחודשיים אחרי אימוץ כבר לא ניתן לבטלו שכן התינוק כבר נקשר להוריו המאמצים. יואב אמנם לא ידע על האימוץ, אולם שרית כן – אך נראה כי האמינה שיש לה חצי שנה לחזור בה, לא חודשיים.
"למדינה אכפת רק מתיקי אימוץ עתידיים"
על פי חוק, על מנת למסור ילד לאימוץ יש צורך בהסכמת האב, ואם האם מסרבת למסור את זהותו על הרשויות לפעול לאתרו. יואב זועם על כך שלא נעשו מאמצים למצוא אותו: "העובדת הסוציאלית הייתה יכולה לדבר עם אמא שרית, עם השכנים – אם קצת היו מתאמצים היו מוצאים אותי". ואכן, לאחר דיונים רבים, בחודש שעבר פסק בית המשפט לענייני משפחה שהתינוק יחזור ליואב ושרית, בדיוק בגלל עניין זה.
כשהיה בן 18, פגש יואב את אהבת חייו. "הכרתי את שרית דרך חברים משותפים, הייתה לנו זוגיות חזקה ואהבה גדולה. זה המשיך והתפתח, חלמנו להקים משפחה", הוא מספר. אולם תוך שנה גם אביה שלה ושלו נפטרוושניהם עברו משבר נפשי קשה ונפרדו. מה שיואב לא ידע הוא ששרית כבר הייתה בהיריון.
יואב גילה על כך רק לפני חצי שנה, דרך אחותו ודר מכרים משותפים. "התקשרתי אליה (לשרית) והיא גילתה לי הכל", היא מספרת. יואב לא האמין בתחילה, אולם בהמשך השתכנע. אז גם גילה שרק בחודש שמיני הבינה שרית שהיא בהיריון, כשכבר היה מאוחר מדי להפסיק אותו, ולכן החליטה למסור את הילד שנולד לאימוץ.
אחרי המשבר העמוק, התפייסו שרית ויואב וחזרו להיות זוג. למרות היותם בני פחות מ-20, בתמיכת משפחתו פנה יואב לבית המשפט לבקש לבטל את האימוץ. בבית המשפט מתברר שחודשיים אחרי אימוץ כבר לא ניתן לבטלו שכן התינוק כבר נקשר להוריו המאמצים. יואב אמנם לא ידע על האימוץ, אולם שרית כן – אך נראה כי האמינה שיש לה חצי שנה לחזור בה, לא חודשיים.
"למדינה אכפת רק מתיקי אימוץ עתידיים"
על פי חוק, על מנת למסור ילד לאימוץ יש צורך בהסכמת האב, ואם האם מסרבת למסור את זהותו על הרשויות לפעול לאתרו. יואב זועם על כך שלא נעשו מאמצים למצוא אותו: "העובדת הסוציאלית הייתה יכולה לדבר עם אמא שרית, עם השכנים – אם קצת היו מתאמצים היו מוצאים אותי". ואכן, לאחר דיונים רבים, בחודש שעבר פסק בית המשפט לענייני משפחה שהתינוק יחזור ליואב ושרית, בדיוק בגלל עניין זה.
"שמחתי, אבל ידעתי שיגיע הערעור", מדגיש יואב. "זה תחושות ייאוש, זה הוצאות כספיות, הרבה עצב". המשפחה כבר פתחה עמוד פייסבוק על מנת לגייס כספים, אולם לשני הצדדים ברור שהתיק הזה ייגמר רק בבית המשפט העליון. "מעניין אותם רק תיקי האימוץ העתידיים – לא אנחנו, לא ההורים המאמצים ולא התינוק", טוענת אחותו של יואב.
במשפחה הביולוגית יודעים שגם ההורים המאמצים נלחמים מסיבה מוצדקת. "אני יודע שקשה להם, הבנתי שהם לא יכולים להביא ילדים לעולם", מספר יואב, "אני מבין אותם. אבל אני חושב שהוא צריך להיות איתנו. אני רואה בגני שעשועים ילדים ואבות משחקים יחד, ומתחיל לבכות". אחותו מוסיפה: "מה אם בגיל 18 הילד יפתח את תיק האימוץ ויגלה שההורים הביולוגיים שלו נלחמו עליו ורק בגלל המדינה הוא נשאר בבית שלו? 'טובת הילד' היא לאו דווקא בגיל 10 חודשים, אלא גם קדימה".
"מה התינוק היה מבקש שנעשה?"
ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "אין שחר לטענות ששירותי הרווחה פעלו שלא כדין. מסירתו של הילד למשפחה המיועדת לאמצו נעשתה לפי החלטת בית המשפט. החוק קובע לתהליך האימוץ לוחות זמנים ברורים כדי להגן על הילדים ולמנוע מצב של אי יציבות וחוסר ודאות לאורך זמן. עמדת משרד הרווחה הייתה ועודנה שטובת ילדים לגדול בבית הוריהם הביולוגים כאשר הם ידועים, מוכנים ומסוגלים לגדלם. ברגע שאין הורה כזה בנמצא, נדרשות הרשויות למצוא משפחה שתדאג לשלומו של הילד ולמצוא משפחה שתגדל אותו"
מהאפוטרופסיות המייצגות את התינוק מטעם משרד המשפטים, עורכות הדין מאיה חונגר ולידיה רבינוביץ', נמסר בתגובה: "אנו מונחות רק על ידי השאלה מה הלקוח שלנו, פעוט בן עשרה חודשים, היה מבקש מאיתנו לעשות אם יכול היה לדבר? אנו סבורות שהיה מבקש שנדאג לעתידו, ושתערך בדיקה יסודית ואחראית היכן ידאגו לו ויאהבו אותו – ומעל לכל, היכן לא יפגעו בו או ינטשו אותו שוב. החלטת בית המשפט לענייני משפחה לא נהגה בלקוח שלנו בכבוד מינימלי, עסקה רק בסוגיות משפטיות, ולא התייחסה אליו ולו במילה, לכן לא היה מנוס מהגשת ערעור. כדי לגבש עמדה, אנו מבקשות מבית המשפט לאפשר לנו לבצע בדיקת 'מסוגלות הורית' להורים הביולוגיים, ולבדוק מידע חשוב שהגיע אלינו ובית המשפט לא התייחס אליו".
ההורים המאמצים: "מבינים את הכאב"
"קיבלנו את הילד המתוק הזה כחוק", אמרו ההורים המאמצים. "לאחר בדיקות קפדניות של שירותי הרווחה שמצאו אותנו ראויים להיות הורים מאמצים. חיכינו שנים רבות לילד, וכשהודיעו לנו שיש תינוק, כל כך שמחנו וחיכינו לרגע המיוחל. מרגע שהגיע התינוק לביתנו הוא ספג כמויות עצומות של חום ואהבה שהתנקזו אליו משנים רבות של השתוקקות וכמיהה לילד.
"כבר תשעה חודשים, מאז שהיה בן חודש ימים, רואה ומכיר התינוק אותנו כהוריו. תינוק הוא לא חפץ שמעבירים ממקום למקום – גם חפץ עלול להיסדק ולהישבר כשמטלטלים אותו, קל וחומר ילד שיכול להיגרם לו משבר. לכן צריך לשקול היטב מה עלול לקרות למתוק הזה אם יטלטלו אותו פתאום למקום אחר.
"אנחנו מאוד מבינים את כאבו של האב הביולוגי שלא ידע על קיומו של בנו, וברגע שנודע לו, החליט שהוא רוצה לגדלו, וזו בהחלט נקודה לזכותו. אבל אם הוא באמת רוצה בטובתו, הוא צריך לשאול את עצמו, עם יד על הלב, מה עלול לקרות לילד הזה אם יטלטלו אותו, איך זה ישפיע עליו בהמשך חייו, והאם הוא מסוגל להעניק לילד את היציבות והביטחון שהוא מקבל עתה".
