“תינוק המריבה” ראיון עם האבא שבנו נמסר לאימוץ ללא ידיעתו

כשהיה בן 18, פגש יואב את אהבת חייו. “הכרתי את שרית דרך חברים משותפים, הייתה לנו זוגיות חזקה ואהבה גדולה. זה המשיך והתפתח, חלמנו להקים משפחה”, הוא מספר. אולם תוך שנה גם אביה שלה ושלו נפטרוושניהם עברו משבר נפשי קשה ונפרדו. מה שיואב לא ידע הוא ששרית כבר הייתה בהיריון.

יואב גילה על כך רק לפני חצי שנה, דרך אחותו ודר מכרים משותפים. “התקשרתי אליה (לשרית) והיא גילתה לי הכל”, היא מספרת. יואב לא האמין בתחילה, אולם בהמשך השתכנע. אז גם גילה שרק בחודש שמיני הבינה שרית שהיא בהיריון, כשכבר היה מאוחר מדי להפסיק אותו, ולכן החליטה למסור את הילד שנולד לאימוץ.

אחרי המשבר העמוק, התפייסו שרית ויואב וחזרו להיות זוג. למרות היותם בני פחות מ-20, בתמיכת משפחתו פנה יואב לבית המשפט לבקש לבטל את האימוץ. בבית המשפט מתברר שחודשיים אחרי אימוץ כבר לא ניתן לבטלו שכן התינוק כבר נקשר להוריו המאמצים. יואב אמנם לא ידע על האימוץ, אולם שרית כן – אך נראה כי האמינה שיש לה חצי שנה לחזור בה, לא חודשיים.

“למדינה אכפת רק מתיקי אימוץ עתידיים”

על פי חוק, על מנת למסור ילד לאימוץ יש צורך בהסכמת האב, ואם האם מסרבת למסור את זהותו על הרשויות לפעול לאתרו. יואב זועם על כך שלא נעשו מאמצים למצוא אותו: “העובדת הסוציאלית הייתה יכולה לדבר עם אמא שרית, עם השכנים – אם קצת היו מתאמצים היו מוצאים אותי”. ואכן, לאחר דיונים רבים, בחודש שעבר פסק בית המשפט לענייני משפחה שהתינוק יחזור ליואב ושרית, בדיוק בגלל עניין זה.

“שמחתי, אבל ידעתי שיגיע הערעור”, מדגיש יואב. “זה תחושות ייאוש, זה הוצאות כספיות, הרבה עצב”. המשפחה כבר פתחה עמוד פייסבוק על מנת לגייס כספים, אולם לשני הצדדים ברור שהתיק הזה ייגמר רק בבית המשפט העליון. “מעניין אותם רק תיקי האימוץ העתידיים – לא אנחנו, לא ההורים המאמצים ולא התינוק”, טוענת אחותו של יואב.

במשפחה הביולוגית יודעים שגם ההורים המאמצים נלחמים מסיבה מוצדקת. “אני יודע שקשה להם, הבנתי שהם לא יכולים להביא ילדים לעולם”, מספר יואב, “אני מבין אותם. אבל אני חושב שהוא צריך להיות איתנו. אני רואה בגני שעשועים ילדים ואבות משחקים יחד, ומתחיל לבכות”. אחותו מוסיפה: “מה אם בגיל 18 הילד יפתח את תיק האימוץ ויגלה שההורים הביולוגיים שלו נלחמו עליו ורק בגלל המדינה הוא נשאר בבית שלו? ‘טובת הילד’ היא לאו דווקא בגיל 10 חודשים, אלא גם קדימה”.

“מה התינוק היה מבקש שנעשה?”

ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: “אין שחר לטענות ששירותי הרווחה פעלו שלא כדין. מסירתו של הילד למשפחה המיועדת לאמצו נעשתה לפי החלטת בית המשפט. החוק קובע לתהליך האימוץ לוחות זמנים ברורים כדי להגן על הילדים ולמנוע מצב של אי יציבות וחוסר ודאות לאורך זמן. עמדת משרד הרווחה הייתה ועודנה שטובת ילדים לגדול בבית הוריהם הביולוגים כאשר הם ידועים, מוכנים ומסוגלים לגדלם. ברגע שאין הורה כזה בנמצא, נדרשות הרשויות למצוא משפחה שתדאג לשלומו של הילד ולמצוא משפחה שתגדל אותו”