הילה גרסטל נציבת הנבת”מ “אני מאשימה” על פשעי פרקליטות המדינה שי ניצן לא ראוי להיות פרקליט המדינה באמות המידה שלי

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p84aBG-9tl

קרדיט: http://www.mako.co.il/tv-ilana_dayan/2017/Article-91bc5bf9a5cc951006.htm

הילה גרסטל המבקרת הראשונה של הפרקליטות, הגוף החזק והמוגן של המדינה שאנשיו חורצים גורלות של אנשים קטנים וראשי ממשלה, אבל מעולם לא עמדו בעצמם תחת ביקורת.

”
התנפצות של בועה, שחייתי ב- 24 שנים כשהאמנתי שיש מערכות שעובדות נכון וטוב במדינה, וגיליתי שהמערכת הספציפית הזאת שהופקדתי לבקר אותה, לא מתנהלת נכון וטוב.

חשבתי על הפרקליטות שזה גוף של אנשים חרוצים, ישרים שרואים את האינטרס הציבורי לנגד עיניהם, שלא יהיו מוכנים לעגל פינות ולא יהיו מוכנים לעשות שום דבר רק כדי להצליח בתיק. שהלקוח שלהם הוא המדינה, אני ואתה, ושלא צריך לחשוב אפילו פעם שניה על דברים שהם אומרים, כי הם אומרים רק אמת. חבריי השופטים הזהירו אותי ברמה שאני לא יודעת לאן אני נכנסת. אמרו לי שאני נאיבית, זה גוף מאוד כוחני שלא יתן לי לעבוד. אמרתי, לא יכול להיות, אלו אנשים ששומרים על החוק.

מגיעים אליה הורים של קטינה שהותקפה מינית, הטוענים שבפרקליטות מתעלמים תקופה ארוכה מפניותיהם לגבי גורל תיק החקירה של נער החשוד בתקיפת בתם. יש קטינה שלא יכולה לחזור לחיים שלה בגלל קטין אחר, שבמשך תשעה חודשים הורחק בצווי הרחקה שבית משפט מצא שיש ממש בטענות האמא להרחיקו מבתה, וכל שביקשנו שיתנו תשובה לנפגעת עבירה, איפה היא עומדת, איפה התיק עומד, מתי יוגש כתב אישום, אם יוגש כתב אישום, כדי שהאמא תדע, זה משהו שאתה מרגיש שאזרח הולך לאיבוד ולא מוצא את דרכו, בגלל סוג של אטימות. תשובה ראשונה שקיבלנו מהפרקליטות זה שאי אפשר לבדוק בגלל עיצומי הפרקליטים, אחרי שפנינו עוד פעם, הסתבר שסוגרים את התיק מחמת התיישנות.

גרסטל לא מבינה איך תיק פלילי חמור נסגר רק בגלל סחבת.

היא מנסה לקבל הסברים. בפגישה שהייתה לי עם אותה פרקליטת מחוז, היא אמרה לי “יכולים עוד 100 תיקים כאלה להיסגר מחמת התיישנות, כי אין לי כוח אדם”. באדישות מוחלטת לעובדה, שבצד השני של המשוואה יש מישהו שנפגע מעבירה. נשארתי חסרת מילים. הרגשנו שלאף אחד לא איכפת.

לתיק רצח תאיר ראדה, שטלטל את המדינה, נחשפה גרסטל בשלביו המכריעים. בדצמבר 2006 נמצאת הילדה תאיר ראדה בתא שירותים בבית ספרה כשהיא ללא רוח חיים. רומן זדורוב, שיפוצניק בבית הספר בקצרין נעצר. הוא מואשם ברצח על סמך הודאתו.

התפנית הדרמטית בפרשה מגיעה כשבית המשפט העליון מחזיר את תיק זדורוב לדיון במחוזי. על הפרק, ראיות חדשות בין השאר חתך שנמצא על סנטרה של תאיר ראדה. רומן זדורוב הודה שביצע את הרצח בסכין יפנית בעל להב חלק. סניגוריו של זדורוב, שוכרים רופאה פרטית ד”ר מיה פורמן, מהמכון לרפואה משפטית. המסקנה של ד”ר פורמן, מחוררת את עמדת התביעה. פורמן קובעת שהחתך על סנטרה של תאיר, בוצע בסכין משוננת, בניגוד למה שמסר רומן זדורוב בחקירתו.

בפרקליטות ממשיכים להתעקש בתוקף שחוות הדעת של פורמן תומכת בהגנה שגויה.

הילה גרסטל נכנסת לתמונה, מגלה שבפרקליטות המדינה ידעו כל הזמן את האמת. הבנתי שמסרו מידע לפרקליטות בדרגים הגבוהים ביותר על נושא של הסכין המשוננת ושכל המומחים בארץ אומרים שאכן זו הייתה סכין משוננת והמידע הובא לידיעת הפרקליטות אך לא הובא לבית המשפט, שזה אמור היה להיות מובא לידיעת בית המשפט. בתיק זה הייתה מוטיבציית יתר להרשיע. בדרך להוכחת האשמה צריך לשמור על כללים מאוד ברורים בשיטת משפט. זה לא אנרכיה. אני מעריכה שיושבים חפים מפשע בכלא.

רומן זדורוב הורשע בלי שום קשר למחלוקת על הסכין אבל את הפגיעה מעדותה של ד”ר מיה פורמן במשפט, בפרקליטות לא שכחו. כשד”ר מיה פורמן, אמורה להתמנות לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית, פרקליט המדינה שי ניצן מתערב אישית כדי לסכל את המינוי. ד”ר מיה פורמן נותרת ללא פרנסה, שמה מושחר בתקשורת.

גיליתי אישה מקסימה אמיתית, אותנטית, פצועה קשות נפשית מהדה-לגיטימציה שעשו לה. אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שהמדינה עושה דבר כזה לבן אדם, שהורסת לו את החיים. היא לא הייתה מסוגלת לתפקד.

גרסטל מחליטה לבדוק, מה פתאום מתערב שי ניצן במינוי במכון לרפואה משפטית שאמור להיות עצמאי לחלוטין. גרסטלה מאשימה את שי ניצן בחוסר אמינות.

בהיתקלויות בינינו, התרשמתי שיש חוסר של דיוק ואמירת אמת. פרקליט מדינה צריך להיות מנהל ומנהיג. מה שאני נחשפתי אליו זה לא המצב. אין מנהיגות וגם בנושא אפס סבלנות לעיגול פינות, נתקלתי בסיטואציות מביכות מבחינתו, שהוא שידר כלפי חוץ דבר אחד, וכלפי פנים דבר אחר. למשל, בשיחה, שאנחנו לא לבד, נאמרים דברים, אני אומרת אין שום בעיה, תעלה את זה על הכתב זה יספק אותי, הוא אמר אני לא יכול להעלות את זה על הכתב. בעיני מי שאומר דבר בעל פה ולא מוכן להעלות אותו על הכתב, זה בעיה.

אחרי הפגישות עם שי ניצן, הילה גרסטל קובעת שפרקליט המדינה חרג מסמכותו בעניין ד”ר מיה פורמן. היא הולכת הלאה, אל היועץ המשפטי לממשלה.

הרגשתי שכולם מצופפים שורות, כדי להגן אחד על השני.

הדלת שפרצה פורמן ברפואה משפטית, חושפת סיפור גדול בהרבה. קשר אסור בין תובעי המכון לרופאי הפרקליטות. גרסטל מחליטה לבדוק ונחרדת מהממצאים, ומחברת דוח מיוחד ומי שנחשף אליו מספר שהדוח מטלטל לא פחות, עד כדי כך שוועד הפרקליטים השיג צו נגד פרסומו.

הרגשתי אוייבת המערכת ביום שקיבלתי ידיעה שארגון הפרקליטים שכר יח”צן ונלקחה החלטה ללכת על הראש שלי, שזה אומר לנסות ולמצוא מה שאפשר נגדי, את כל “השלדים שלי בארונות”. פתחו דף פייסבוק וכתבו בו “הילה גרסטל לכי הבייתה”, ובכותרת משנה היה כתוב “איך הפכה משפטית מוערכת לקונסיפרטורית הזויה”. יום אחד אמרו לי ששמעו שנפגשתי עם נוני מוזס. לא נפגשתי איתו. לא ראיתי אותו בחיים שלי. הבנתי שיש מי שרוצה לחבר אותי אליו כדי להבאיש את ריחי. כמה ימים אחרי זה קיבלתי שאילתא על פגישתי עם עו”ד דוד שימרון, עו”ד של נתניהו, שלא הייתה ולא נבראה. התאכזבתי. הרגשתי שבר עמוק באמון שלי.

אני זוכרת שהייתי שופטת וכל מיני אנשים שהתבטאו נגד הפרקליטות הייתי חושבת שהם סהרוריים.

היום הפרקליטות כגוף, יש בו משהו חולה גם ברמה הניהולית וגם ברמה הערכית.

אם אנשים מסוגלים ללכת במלחמה אישית כזו, נגד נשיאת בית משפט מחוזי שבאה לעשות ביקורת בונה, איך הם מתנהלים מול אנשים חלשים?

ארגון הפרקליטים מורה לאנשיו לנתק מגע מהילה גרסטל. היא נאלצת לפעול ללא שיתוף פעולה מצד מבוקריה.

לא הייתה לי נחישות מוגזמת. להיפך. לא צריך להתפשר על ביקורת. זה בדיוק מסוג הדברים של עיגול פינות שאסור לעשות.

דורית ביניש, שי ניצן גייס אותה. הוא בן טיפוחיה. היא לא ידעה כלום על הנציבות. היא מעולם לא באה לשוחח איתי, לשאול מה אני בודקת, איך אני בודקת, תלונות של מי אני בודקת, מה הסמכויות שלי, כלום.

שי ניצן לא ראוי להיות פרקליט המדינה באמות המידה שלי. מתוך ההיכרות שלי איתו, הוא לא ראוי.

בקיץ האחרון להילה גרסטל, נגמרו הכוחות. שנתיים של מאבקים בה, הכריעו לבסוף את המבקרת הראשונה של הפרקליטות. מסע ההתפקחות שעברה ביום שהגיעה לכאן, הסתיים.

נכנסתי שופטת בדימוס, ונציבה מתחילה, תמימה עם המון רצון טוב וממקום טוב, ויצאתי אזרחית מודאגת.