הזכות למשפט הוגן לאברג’ילים והשופטת גיליה רביד הפעלת לחצים בלתי אנושיים ועבודה בעיניים על הנאשמים פרשה 512 תפ”ח 24984-07-15
אם קוראים לך איציק אברג’יל, לא מגיע לך משפט צדק? בכתבתנו הראשונה בדקנו מדוע מופיעות כתבות הסתה והכפשה נגד האברג’ילים בפרשה 512, שהם מתפרעים לכאורה, בבית המשפט, ושהם מעליבים את השופטת גיליה רביד, לכאורה, שהיא “אשכנזייה מסריחה”. פרוטוקולי הדיון מוכיחים שזעקתם של האברג’ילים ונאשמי פרשה 512 היא זעקת אמת. אכן השופטת רביד לא נותנת להם משפט הוגן. במשטרה עבדו על התיק הזה 500 בלשים ו- 200 שוטרים.
השופטת גיליה רביד רוצה לתקתק את ההרשעה, והכרעת הדין שלה כנראה כבר מוכנה מראש. מה שמפריע לה זה הנאשמים בעצמם, שאחרי שחילטו להם את כל החליטות האפשריות (ולא מדובר בחליטת קמומיל), הם אינם מצליחים למצוא עורכי דין שיכולים לעמוד בקצב, להכין את כל החקירות, לקרוא את כל הראיות, לצפות בכל הסרטים מחקירות המשטרה, התצפיות השונות, והעיקר למצוא סתירות בדברי עדי המדינה, שידוע שאינם אמינים ויש להם אינטרס לשקר כדי להציל את עורם. גם ידוע שהפרקליטות שמה להם גרסה מוכנה מראש, והם נדרשים לדקלם אותה כמו תוכי. קוראים לזה רענונים ופרפרזות. הפרקליטות גם משלמת לעדי המדינה כסף, וקונה את עדותם.
לדיון (היום) 9/2/2017 התיייצבו מטעם המדינה (המאשימה) הפרקליטים ניסים מרום, אלכסנדרה קרא, ביתו של שופט העליון ג’ורג’ קרא, ועו”ד שרון הר ציון Sharon Har-zion שבעצמה נראית כמו גרסה מוקטנת (“מינימי”) של גיליה רביד.
הדיון מתחיל עם הנאשם 12 עופר בוהדנה. הגיעה לדיון נציגת הסנגוריה, תרצה קיש, לא בתור עורכת דין שלו, אלא כדי להסביר כמה קשה לסנגוריה למצוא עורך דין שיכול לעכל את כמויות החומר האדירות שהפרקליטות הלבישה על התיק (והם עשו את זה בכוונה, כדי להתיש את הנאשמים ואת עורכי דינם, בתקווה שירוצו על ארבע לבקש עיסקת טיעון). “אף סנגור ציבורי לא מוכן להיכנס לייצוג” אומרת תרצה קיש. אם כך הרי האשמה נעוצה בסנגוריה ולא בנאשמים. מדוע שפנפני החונטה של התקשורת (מיינסטרים) מלכלכים על האברג’ילים ומציגים אותם כמו קופים מחוסרי תרבות? יש פה ענין עקרוני של שופטת שרצה כמו קטר, ובוער לה כבר להרשיע (כדי לזכות בקרדיטים), ויש פה זכות יסוד, הזכות להיות מיוצג ע”י עורך דין, שנפגמת, או ממש לא קיימת.
קיש מספרת לגיליה רביד “איתרנו סנגור” אבל ה”דיעה האופטימית שסנגור שיתפנה לתיק הזה יוכל להיערך לדיון רק בעוד 5 חודשים”. בתגובה עונה לה גיליה רביד, למה שלא תמני את אחד מהסנגורים שכבר מייצג נאשם אחר בתיק, לייצג גם את בוהדנה. למעשה השופטת רביד מאיצה בקיש לבצע עבירה אתית, ולגרום לעורכי דין לקבל ייצוג בניגוד אינטרסים בין נאשם לנאשם.
קיש מודעת לכך, ומחזירה לשופטת כמו שצריך. אבל החוצפה של גיליה רביד לא יודעת גבולות. ראו איך רביד שואלת “אני יודעת שזו המדיניות לשלכם (לא למנות מי שעלול להיות בניגוד אינטרסים), השאלה היא למה אי אפשר לחרוג מהנוהל של הסנ”צ”, כלומר רביד שואלת למה אתם לא לוקחים על עצמכם את הסיכון של פגיעה בלקוחות שלכם ע”י ייצוג אצל מי שעלול להתהפך על אותו לקוח, אם הלקוח האחר יתהפך עליו.
גיליה רביד לוחצת על אור שפירו שלא נלחצת
בהמשך הדיון, השופטת גיליה רביד מנסה להפעיל לחץ על עורכת הדין הפרטית, אור שפירו, שמבקשת להתפטר, בגלל שלנאשם אין כסף לשלם לה. רביד מתנפלת עליה: למה לא צילמת חומרי חקירה. למה לא התכוננת לדיונים. אור שפירו עונה לה כמו שצריך, כי הלקוח אסר עליה לעשות זאת. הלקוח ידע שאם היא תצלם חומרים ותתכונן, בית המשפט יכפה עליה להישאר בתיק בלי תשלום, ואז היא עלולה לחפף.
ואז עוד פעם רביד מפעילה לחצים ושואלת את הנאשם בעצמו למה שעו”ד אור שפירו לא תייצג אותו בחינם, עד שהסנגוריה תביא מישהו. הוא עונה לה, שעו”ד אור שפירו לא יכולה לתת מעצמה 100% בלי שכר טרחה, ושיש חילוקי דעות.
כנראה בגלל שעו”ד אור שפירו ראתה שאין כסף, המליצה לו על עסקת טיעון שזה קיצור דרך, הפוטר אותה מללמוד את התיק. והוא לא מסכים.
השופטים ממשיכים ללחוץ על הנאשם בוהדנה, שיפתח פה על עו”ד אור שפירו. הם שואלים אותו, כששכרת את אור שפירו, מה חשבת לעצמך? הנאשם בוהדנה הבין שזו שאלת מלכודת וענה בקיצור, הסכומים שהיא ביקשה לא ריאליים. אני לא יכול לעמוד בהם.
ואז גיליה רביד חושבת שהיא יכולה במתק שפתיים לעבוד על הנאשם בוהדנה, ומבטיחה לו שהיא רוצה לעזור לו, ורוצה מאוד ללכת לקראתו, כל מה שהוא צריך לעשות זה להגיד לרביד שהוא רוצה להישאר עם עו”ד אור שפירו, ואז רביד תשחרר אותו מלהגיע לדיונים מהכלא.
מה שקורה כאן זה שרביד יודעת שהיציאה מהכלא לבית משפט היא סיוט לא נורמלי, מקימים את העצורים ב- 3 בבוקר, מעמידים אותם בספירות בלי סוף, קושרים אותם בידיים וברגליים, מעמיסים אותם בפוסטה, וכמובן מרעיבים אותם. בלי גישה לשירותים, בלי אוכל, או שנותנים להם סנדביץ’ בלתי אכיל. מכיוון שרביד יודעת את זה, היא רוצה לפתות אותו ב”פטור מהתייצבות”. הנאשם בוהדנה מבין את המלכודת ואומר לרביד בפשטות שהוא לא מוכן שעו”ד אור שפירו תישאר בתיק, וכך סותם לה את הפה.
מה קרה פה? הפרקליטות העמיסה לתיק אחד המון נתבעים עם המון חומרים בתקווה שאלה מהנתבעים שהם מותשים כלכלית, יישברו ויעשו עסקת טיעון, או יתהפכו על הנאשמים האחרים. הנאשמים בתיק זה, מכירים את כל התרגילים. הבעיה שהשופטת גיליה רביד חושבת שהנאשמים מטומטמים, והלחצים שהיא הפעילה עליהם הניבו קדחת.
רביד לא מרפה. היא נזכרה שעו”ד אור שפירו התחייבה כשנכנסה לתיק לפני 5 חודשים, שהיא תלמד את התיק. עכשיו היא מפנה את חיצי הרעל לעו”ד אור שפירו: “מה עם ההתחייבות שלך?”. הנאשם בוהדנה עונה לה כמו שצריך: “היא לא התחייבה”. היה מדובר שהיא תעבוד עם עוד עורך דין, אבל כלכלית הוא לא הצליח למצוא מישהו.
ואז הנאשם בוהדנה מתריס נגד בית המשפט שהוא כבר ביקש מינוי סנגוריה לפני חודשיים, ובית המשפט לא אישר לו. אם היו מאשרים לפני חודשיים, לא היו נתקעים היום, ועל זה עונה לו גיליה רביד “את הנעשה אין להשיב”.
קראתם והתרשמתם איך בית המשפט בעצמו מבזבז את הזמן עם התעקשויות מיותרות, הפעלת לחצים מיותרים, ואיך השופטים חושבים שהם יכולים לעבוד על נאשמים. לציבור מוכרים את הבלוף שנאשמי פרשה 512 מתפרעים בבית המשפט. הנה ההוכחה שהם לא מתפרעים. להיפך! מופעל עליהם לחצים אדירים עם פיתויים בלתי אנושיים והבטחות סרק “נבוא לקראתך”, כשכולם יודעים שכשופט אומר “אני אבוא לקראתך” אין לו שום כוונה לזה. מי מאמין לדברי שופטים היום?
