עו”ד תרצה קיש מהסנגוריה מוכרת את הלקוחות (פרשה 512) ודורשת מפגשים סודיים בלשכת השופטת גיליה רביד תפ”ח 24984-07-15 מדינת ישראל נ’ יצחק אברג’יל ושות’
פרשה 512, לנאשם מס’ 1 יצחק אברג’יל אין עורך דין, וגם נאשמים נוספים נמצאים במצב זה. לשופטת גיליה רביד לא אכפת שיש נאשמים בתיק כל כך חמור שאינם מיוצגים. אצה לה הדרך להרשיע.
עו”ד תרצה קיש מהסנגוריה הציבורית, פונה במכתב ולא בכתב טענות רשמי אל השופטת רביד, ומבקשת ממנה, מאחורי גבו של יצחק אברג’יל לקיים דיון בלי הלקוח, בתוך הלשכה, לא באולם בית המשפט, אלא בלשכה.
מהדברים הסתומים שתרצה קיש כותבת קשה להבין משהו, אבל נראה שהשופטת גיליה רביד, לא נפלה פח בפרקטיקה המושחתת של דיונים סודיים בלשכתה.
עו”ד תרצה קיש, רוצה להחזיר את עו”ד שמשון וייס, שייצג את יצחק אברג’יל בהסכמת הפרקליט המרשיע עו”ד ניסים מירום.
מתוך הפרוטוקול ניתן לראות שחלק מהנאשמים מאחרים לדיון הקבוע לשעה 08:30 מאחר והמשטרה לא פתחה להם את חלון האיזוק האלקטרוני. במקום להורות למשטרה על הקדמת פתיחת חלון האיזוק האלקטרוני בעת קביעת דיונים, השופטת גיליה רביד יוצאת על הסנגורים.
השופטת גיליה רביד, מצפה מנאשמים שלא מיוצגים לשאול שאלות, על בסיס קלסר עב כרס שהעבירו להם, לא ידוע כמה זמן מראש. יצחק אברג’יל מוחה, אבל זה לא עוזר לו. אם ישאל שאלות, אחר כך יגידו לו שהוא ייצג עצמו בכבוד, ולא היה כל צורך בייצוג של עו”ד.
בעניין העדה שושנה פלדמן, אומר יצחק אברג’יל: “אני אבקש בכל לשון של בקשה, תמנו לי סנגוריה ציבורית, כי אני לא יודע. אני מבקש מאוד שאם עורכי הדין שלי ימצאו לנכון שיש להם שאלות, שהעדה תוכל לחזור לבית המשפט. כרגע אני לא יודע”.
הפרקליט מירום אומר לאברג’יל שהוא העביר לו קלסר עב כרס עם חומר הראיות המתייחס לעדים של אותו שבוע, ואברג’יל משיב לו: “גם אם הייתי קורא את הקלסר 30 פעם, עדיין לא הייתי יודע כי לא למדתי משפטים ואני לא יודע איך להשתמש בכלי הזה”.
הפרוטוקול מעלה, שהסנגורים מוותרים לפרקליטים עו”ד ניסים מרום ועו”ד אלכסנדרה קרא (בתו של השופט ג’ורג’ קרא, אמש אביה מונה לעליון) על הבאת עדים לחקירה, והם מסכימים ל”הגשה בהסכמה” של עדים, כשאין שום סיבה שהסנגורים יתנו מתנות לפרקליטות, ויחסכו להם הבאת עדים. אי אפשר לדעת אף פעם מה עד יאמר, ומה אפשר להוציא מעד.
בהמשך החקירה, שתי עדות משעממות ביותר. אחת מהן מתבקשת לזהות קולות בהקלטה. הבעיה כאן שהדברים שמושמעים בהקלטה לא נרשמים בפרוטוקול. הקלדניות כל כך גרועות ועצלניות, כשהן שומעות הקלטה באולם, הן יוצאות להפסקה וירטואלית, ופשוט מפסיקות להקליד. אחר כך, הנאשמים צריכים להתמודד עם פרוטוקולים חסרים ולא מלאים ולנחש מה היה שם.
ובסוף תוכלו לראות שאף אחד מהסנגורים לא מוכן לשאול שאלות את העדות האלה “כדי לחסוך זמן שיפוטי”.
לקוראינו נאמר, ברגע שאתם שומעים שופט שמאיץ לחסוך זמן שיפוטי, ולהגיש בהסכמה, השופטים והסנגורים תופרים תיק.
כך נראה משפט מכור מראש בישראל, וזה רק קצה קצהו של הקרחון.
