"אני לא יודע מה הרכב ומה הצבע ולא ראיתי מי ירה"

המדובב: "אם שואלים אותך, אם העדים אומרים שהיית, תגיד כן, הייתי, אבל לא קשור לכל הסיפור, אתה מבין? כי אתה צריך לשכנע את השופט. תשמע את אחיך מה תגיד כדי שתשתחרר ולא לקבל מאסר עולם".

בלאל: "אבל אני לא יצאתי מהבית".

מדובב: "תשמע מה תגיד לשופט. תגיד לו, אני הייתי באזור אך לא קשור בכל הסיפור. איפה נורה עומר? בתוך פיצוצייה? אז תגיד הלכתי לקנות סיגריות או בקבוק שתייה. הייתי שם כי עומר אמר זאת, אך ירי אני לא יריתי. כך תגיד ואז ישחררו אותך. אתה חייב לנקות את עצמך".

בלאל: "אני אגיד כל מה שאמרת. אני אגיד לו שהייתי בכפר, הלכתי לקנות קופסת סיגריות".

מדובב: "בדיוק, זה הדבר הנכון לעשות. תיזהר אבל שלא תגיד להם שאני אמרתי לך מה להגיד".

בלאל: "ראיתי רכב נכנס דרך הגשר במטרה לתקוף את הבחור הזה, ואז התחיל ירי, ואז נמלטתי מהמקום.. הם ירדו מהרכב ורססו אותו".

מדובב: "אני לא מבין, איך קרה הירי?"

בלאל: "עומר היה עולה מכיוון הפיצריה, ראו אותו ואז ירד והחל לירות ברגליים ובגבו, קרוב לשמונה יריות, ואז הם נמלטו מהמקום".

מדובב: "מי נהג?"

בלאל: "עיד"

לקראת הסוף, עושה עמו המדובב חזרה גנרלית: "אם יגיע החוקר מביה"ח ויגיד שעומר אמר שראה אותך שם. מה תגיד?".

בלאל: "אני אגיד לו שהייתי, הלכתי לקנות קופסת סיגריות ופיצה…".

מדובב: "בדיוק… תגיד להם מי ראית, ספר להם על המאזדה של עיד".

בלאל: "אבל הם ישאלו אותי על הצבע ומה שם, ואני לא יודע מה הרכב ומה הצבע ולא ראיתי מי ירה".

מדובב: "אז תישאר כך ותאכל את התיק ותלך לבית כלא. האנשים האלו רוצים לקפח אותך ואתה תלך לכלא, תישאר כך ותגיד שלא ראית ותאכל חמש או שש שנים".

"מבחינתי, אתה לחצת על ההדק"

הלחץ עשה את שלו ובלאל בקש להיפגש עם החוקר אפי פז כדי "לספר את האמת" ולהשתחרר. העדות חושפת את הלחצים שעברו על בלאל, שהודה רק מכיוון שנאמר לו שכך ישוחרר לביתו, וכיצד סיבך את עצמו ככל שגבר הלחץ מצד החוקר.

פז: "אתה ירית?"

בלאל: "לא".

פז: "אבל אתה היית. לא הגעת לכאן סתם".

בלאל, כפי שהורה לו המדובב: "נכון אני הייתי. באותו הזמן הלכתי לקנות סיגריות. מה שאני ראיתי זה אנשים, אחד מהם ירד מהאוטו, ירה ואז הוא חזר לאוטו והאוטו נסע. אמר לו תעלה, תעלה, רמי, תעלה". לאחר מכן הוא סותר את עצמו: "לא יצא מהאוטו. הוא הרביץ מהחלון".

פז: "אז למה קודם אמרת לי שהוא אמר לו 'רמי תעלה'?"

בלאל: "הוא לא בדיוק אמר לו תעלה. אני לא שמעתי טוב, אני רציתי לקלוט את המילה שאמר לו, אבל אני… אחד מהם היה רעול פנים", הוסיף בניגוד לגרסת הקורבן, עומאר.

"מצאתי את עצמי בקישון. ישבתי בבית סוהר, לא שחררו אותי. כשהיה משפט ניסיתי להגיד, לא נתנו לי לדבר".

מי לא נתנו?

"השופטים".

"השתניתי. המשטרה פגעה בנפש שלי"

כיצד אדם מודה בפשע שלא ביצע, שהתרחש בכלל בזמן שישב עם חברים בביתו? כיצד התעלמו הפרקליטות והשופטים מהסתירות בדבריו? וכמה עוד כאלה ישנם בבתי הכלא, מרצים מאסר על דבר שלא ביצעו ומקווים שיום אחד מישהו ישמע אותם?

עבור אלרון, זו אינה הפעם הראשונה שאדם ששלח לכלא מזוכה בהמשך: חאמד זינאתי ישב מחודש אוקטובר 2007 בכלא, לאחר שהורשע ברצח של אדם בשם יוסף עלי, ארבע שנים וחצי קודם לכן. גופתו של עלי, תושב כפר יאסיף, נמצאה מוטלת ברכבו ביוני 2003 בכביש בין הכפר שייח דנון לבין צומת כברי. בתחילה סברו במשטרה כי מדובר בתאונת דרכים, אולם לאחר בדיקה ראשונית של הרכב ושל סימני החבלה על גוף המנוח, עלה חשד כי מדובר ברצח. בדיקה פתולוגית קבעה כי עלי אכן נרצח בחניקה.

החקירה העלתה עוד, כי אשתו של עלי ניהלה קשר רומנטי עם גיסה עוויד. זינאתי שכר חוקר פרטי שתיעד את המפגשים של השניים, והשתמש בצילומים כדי לסחוט את עוויד, שהיה מסוכסך עמו על רקע כספי. בכתב האישום שהוגש נגד זינאתי, עוויד ואדם נוסף בשם סאלח בדאווי, נטען כי השלושה נפגשו עם עלי כביכול כדי להראות לו את התמונות, אך למעשה התכוונו לרצוח אותו כדי לשמור על הרומן בסוד. לאחר שחנקו אותו, הם ביימו תאונת דרכים.

בשלב מסוים התוודה בדאווי בפני מדובב, והפליל את שני הנאשמים האחרים. זינאתי הכחיש מעורבות ברצח, אולם השופטים בראשותו של אלרון קבעו כי היו מספיק ראיות שתומכות בהודאתו של בדאווי ושלחו אותו למאסר עולם. העליון ביטל את ההרשעה, זינאתי תבע את המדינה וזכה במאות אלפי שקלים.

בתמונה עו"ד עארף:  "היה לי ברור שיש לי עסק עם אדם חף מפשע". עו"ד עארף (צילום: ראובן קסטרו)

אלא שבמקרה של בלאל, הנזק כבר היה בלתי הפיך. "אחרי שחזרתי הביתה קרו לי המון דברים והבנתי מאנשים שאני לא בסדר", הוא מספר. "טופלתי בשערי מנשה, נגרם לי נזק גדול בבית המעצר. השתניתי, המשטרה פגעה בנפש שלי. לפני המקרה עבדתי, הייתי בסדר גמור. כשעצרו אותי, הכל הלך. אין לי עבודה עכשיו, אין לי כלום. אני לא בסדר".

"הפרקליטות הציגה את התיק הזה כהרשעה ודאית", אומר עו"ד עארף. "זה מה שאמרו לבית המשפט: שהתיק מבוסס על מספר הודאות של הנאשם, זיהוי ודאי של המתלונן ואליבי שהופרך על ידי בני המשפחה. על פניו זה נראה תיק נגד כל הסיכויים, שאין לסנגור מה לעשות בו מעבר להסדר טיעון. בשנייה הראשונה שפגשתי את בלאל, היה לי ברור שיש לי עסק עם אדם חף מפשע. הוא שידר אמינות ונתן לי כוח אדיר לפעול. מעולם לא הייתי בטוח כל כך בתיק כמו במקרה הזה, היה לנו ברור שההסדר היחיד שנלך אליו הוא ביטול כתב האישום. ניסיתי שוב ושוב להראות לפרקליטות את כל הבעיות בתיק, כדי לחסוך את המאסר, אבל הם לא הסכימו".