שופט העליון אלכס שטיין שחרר למעצר בית את הילאל עמאר שירה באקדח (ללא רישיון) באחיינו “ירה במטרה להטיל בו נכות או מום” בש”פ 5447/19
הקסם הערבי של הילאל עמאר מצא חן מאוד בעיני השופט אלכס שטיין, אחרת לא ברור כיצד שחרר למעצר בית (באיזוק) עבריין מסוכן בתיק תפ”ח שהחזיק אקדח ללא רישיון וגם השתמש באקדח כשהוא יורה באחיינו, במטרה להמיתו, כשיום למחרת (21.8.19), הגיע לפניו אמג’ד חוג’יראת, הנאשם בתיק פלילי רגיל (בש”פ 5430-19), הוא דחה אותו בטענת “הלכת זאדה” (בש”פ 8087/95), וסיכון ובטחון הציבור. אצל הילאל עמאר השופט בכלל לא הזכיר את “הלכת זאדה”, והשתמש במילים החוטאות למציאות, שכן אדם החמוש באקדח ומשתמש באקדח, מתכוון להרוג. זו תוצאה סופית של החזקת ושימוש באקדח, בטח לא הדברים שכתב שטיין:
הגיע העורר למקום הימצאו של המתלונן, כשהוא חמוש באקדח, וירה לעברו יריה אחת במטרה להטיל בו נכות או מום, או במטרה לגרום לו לחבלה חמורה”.
ביום 23.5.19 הוגש כנגד הילאל עמאר כתב אישום חמור, עם בקשה למעצר עד תום הליכים, המייחס לו נשיאת נשק, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה (הקורבן בחיים) ואיומים על אחיינו. כנגד עמאר עדויות אנשים שנכחו במקום וראו אותו מבצע את הירי, תוצרי מחת”ק לנייד שלו ודוחות פעולה של שוטרים.
בבקשה להארכת מעצרו נכתב כי עמאר יסכן את בטחון הציבור בשל חומרת מעשיו ונסיבות ביצועם, והתקיימותה של חזקת המסוכנות הקבועה בחוק המעצרים.
עמאר הסכים לקיומן של עילת מעצר וראיות לכאורה, אולם טען כי הירי נעשה לשם “הפחדה” בלבד.
שני תסקירי שירות מבחן, המליצו להשאיר את עמאר מאחורי סורג ובריח בשל מסוכנותו:
“העורר נוטה להתנהגות אימפולסיבית במצבים הנחווים על ידיו כמאיימים וכמלחיצים, או כפוגעים בכבודו ובכבוד משפחתו.
קיים סיכון בינוני – גבוה להישנות התנהגות מפרת חוק מצידו בעתיד, ואין בנמצא מפקחים ראויים אשר יפחיתו את רמת מסוכנותו.
בתסקיר שלישי שהוגש בעניינו, שירות המבחן המליץ לשחרר אותו לחלופת מעצר בתנאים של איזוק אלקטרוני בבית דודיו הנמצאים בכפר מנדא, מרחק 20 ק”מ מהמקום בו מתגורר אחיינו ומשפחתו. ההמלצה ניתנה נוכח התרשמות חיובית מהמפקחים.
השופט דני צרפתי (מחוזי נצרת) דחה את המלצות שירות המבחן בשל המסוכנות הגבוהה של עמאר והפסיקה הנוהגת ביחס לשחרור עצירים המואשמים בעבירות שקשורות לנשק לחלופת מעצר. השופט טען שהריחוק הגיאוגרפי וחלופת המעצר, אין בהם להפחית את המסוכנות הנשקפת מעמאר.
הפרקליטות תמכה, בצדק, בעמדת השופט צרפתי, מאחר ומדובר בעבירת נשק וחזקת המסוכנות מצד עמאר.
אלכס שטיין קיבל את הערר של עמאר וציין כי הדין עימו:
“העורר עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בהצלחה.
מעצרו בפיקוח אלקטרוני ופיקוח אנושי ראוי בחלופה המוצעת בכפר מנדא, אמורה להבטיח ניתוקו מסביבתו וממקום ביצוע העבירות, ויכולה להפחית באופן משמעותי את הסיכון שלו להישנות”.
שירות המבחן לא קבע שעמאר לא יחזור על מעשיו. נהפוך הוא. שירות המבחן ציין מפורשות כי קיים סיכון בינוני-גבוה להישנות התנהגות מפרת חוק מצידו של עמאר.
השופט ממשיך:
“בהתחשב בכך שהעורר עודנו חוסה בצלה של חזקת החפות, הנני סבור כי מן הדין לשחררו לחלופת המעצר המוצעת”.
ממתי חזקת החפות עומדת בראש מעייניו של אלכס שטיין? מדוע היא לא נזקפה לחשוד בפרשת הטלגראס, שעמד בפניו. למרות שגם לו עמדה חזקת החפות, וגם לו היו חלופות מעצר טובות מאוד עם פיקוח אנושי הדוק. ההפכפכות של שופט זה מעוררת קבס.
לקריאת פסק הדין בקובץ pdf הקליקו כאן.
החלטת השופט אלכס שטיין ביהמ”ש עליון בש”פ 5447/19 הילאל עמאר נ’ מדינת ישראל, קובץ pdf
