ח”כ פנינה תמנו שטה: “הרווחה כהוספת חטא על פשע טענו פעם אחר פעם שהילד כבר התרגל למשפחה המאמצת”

״אחותי חלתה בנפשה״ היא מתוודאה בפני, אבל הרי בדיוק במצבים כאלה טוב שיש משפחה, היא הוסיפה. היא סיפרה איך מלכתחילה היא ביקשה מהרווחה לקבל את האחיין לרשותה –

״הבטיחו לי שאין לי מה לדאוג שהם מטפלים בנושא, אבל זה לא קרה״.

בינתיים האימא ראתה את התינוק מידיי שבוע – שבועיים ולמרות הרצון העז היא וכולם ידעו שהיא לא מסוגלת לגדל אותו.

במקרה כזה על פי חוק יש קדימות למשפחה בחזקה על הילד.

אבל במקרה הזה התינוק עבר בגיל שנה למשפחת אומנה שאינה ממוצא אתיופי, שמאוד רצו לאמץ אותו ואכן קיבלו אותו לאימוץ.

אז התחיל מאבק טעון וכואב על הילד. הקצינה כך גם בית המשפט הסכימו שהיה טוב אילו הילד היה מכיר את שורשיו וגדל עם משפחתו ממוצא אתיופי.

בית המשפט (לענייני משפחה) הסכים כי בחסות הדודה הקצינה היו לו תנאים טובים לגדול.

אך הרווחה כהוספת חטא על פשע טענו פעם אחר פעם שהילד כבר התרגל למשפחה המאמצת וניתוקו עלול לפגוע בו ובית המשפט העדיף שלא להתערב באימוץ ובעמדת הרווחה ולהשאירו אצל המאמצים.

רק שבניגוד לרווחה חוות הדעת מומחה הצביעה שהקצינה אף יותר ממתאימה לגדל את האחיין, נקבע כי נפלו ליקויים בהתנהלות שלא בדקו מלכתחילה אם יש לו משפחה המתאימה לגדל אותו, מה שהיה מונע את הסתבכות הסיפור הכאוב.

לפני כמה ימים קבע בית המשפט המחוזי כי הילד יפרד לחלוטין ממשפחתו האתיופית הביולוגית, האימוץ שלו יהיה סגור וביום חמישי הקרוב זאת הפעם האחרונה שתתאפשר לאם ולדודה הקצינה לראות אותו, הסיבה טובת הילד בהפרדתו ממשפחת האומנה.אחרי שישבתי ולמדתי את הסיפור, היה ברור לי שנלקחה מהילד ומשפחתו הזדמנות וזכות אמתית להיות ביחד… אי אפשר להתעלם גם מהעובדה שהוא כהה עור ושתמיד ידע שהוא מאומץ.

אני לא יודעת מה אתם הקוראים חושבים אבל החלטתי לעזור למשפחה הביולוגית ואף פניתי לשר הרווחה, מתוך אמונה שזכות ראשונית לאדם שנולד לעולם לחיות עם משפחתו בתרבותו ומורשתו. בשעה שזכות זאת נרמסת ונקברת על ידי אחרים העיוות זועק לשמיים (להוציא מקרים שחובה וצריך להרחיק ילדים מביתם).