יוסי סילמן נעדר כל אמפתיה בסיסית לאוכלוסיות היעד שאותן אמור משרדו לשרת
אין רעבים? “יש עתיד” תדאג שיהיו
מנכ”ל משרד הרווחה יוסי סילמן מרוצה מכך שבישראל “לא מסתובבים אנשים עם בטן נפוחה מרעב”, ורוצה שהעניים יהיו עניים יותר. בסיוע המדיניות הנבזית הזו, תגיע גם הבטן הנפוחה.
ליוסי סילמן, מנכ”ל משרד הרווחה החדש וממייסדי מפלגת “יש עתיד”, אין קשר משפחתי למשה סילמן, האיש שהצית את עצמו למוות בהפגנה בתל אביב לפני כשנה, במחאה על האטימות שגילו ממשלת ישראל ומוסדותיה הציבוריים לנוכח מצוקותיו הכלכליות. שם המשפחה המשותף לשני אנשים אלה משקף מהתלה קוסמית גרועה. אם מישהו קיווה, מתוך כוחה של אמונה עלומה, שהשם מחייב ושכניסתו של סילמן למשרד הרווחה מבשרת שינוי חיובי במדיניותו של המשרד כלפי חלכאי הארץ ונדכאיה – הוא צפוי לאכזבה מרה. האיש נעדר כל אמפתיה בסיסית לאוכלוסיות היעד שאותן אמור משרדו לשרת.
מנכ”ל משרד הרווחה החדש – כך ניתן להתרשם מראיון עמו שפורסם אתמול (ראשון) ב”דה מרקר” – משקף באופן מעורר השתאות את השילוב בין אטימות חברתית, בורות וזחיחות דעת. הוא אינו מתרגש מהנתונים של ארגון המדינות המפותחות OECD, המצביעים על כך שישראל מוגדרת כמדינה עם שיעורי העוני הגדולים ביותר בין המדינות הללו. לדעתו, נתונים אלה אינם משקפים את המציאות האמיתית, שכן “בישראל לא מסתובבים אנשים עם בטן נפוחה מרעב”. גם זו נחמה. אבל סילמן מוסיף וקובע נחרצות שהקריטריון של ה-OECD למדידת העוני אינו תקף, משום שהקריטריון הזה מודד את העוני באופן יחסי להכנסה הפנויה לנפש במשפחה.
אז מה החלופה שהמנכ”ל החדש של משרד הרווחה מציע למדידת שיעורי העוני? ובכן, הוא גורס שיש להילחם בעוני באמצעות תעסוקה וחינוך. אבל איך הצעדים שבהם יש לנקוט כדי לצמצם את ממדי העוני קשורים כלל לקריאת התגר של סילמן על האופן שבו ארגון ה-OECD מודד את שיעורי העוני? אין כל קשר.
מה אשמתו של הילד?
אז קודם כל העובדות: לפי הנתונים של משרד הביטוח הלאומי, 24.8% מכלל אזרחי ישראל חיים מתחת לקו העוני, יותר מכל מדינה אחרת במדינות OECD. כמו כן, 861 אלף ילדים חיים מתחת לקו העוני, המספר הגבוה ביותר במדינות אלה. נתון זה, יש לציין, מלמד על עלייה של 60% במספר הילדים העניים בישראל מאז שנת 2000. הקיצוץ המתוכנן בקצבאות הילדים יוסיף עוד 35 אלף ילדים למעגל העוני.
סילמן אינו מוטרד כלל מההרעה במצבם של עניי ישראל כתוצאה מהקיצוץ בקצבאות של הביטוח הלאומי. הוא אף מביע תמיכה נלהבת בקיצוצים אלה. הוא מבקש להעניק “רוח גבית” לשר האוצר ולמדיניותו, שמסתכמת במשוואה הבאה: יש להפנות יותר משאבים המעודדים צמיחה כלכלית ויצירת מקומות עבודה ופחות משאבים לקצבאות המעודדות תלות בקופה הציבורית. על פניו, זוהי מדיניות שמציירת עתיד מזהיר עבור כלכלת ישראל ועבור עניי ישראל. אך יש מקום להטיל ספק במחויבותם של שר האוצר ושל עושי דברו במשרד הרווחה לממש עתיד זה, הלכה למעשה.
סילמן מציע לטפל בעוני בשיטת המקל והגזר, ואולי בעצם רק בשיטת המקל – את הגזר הוא שומר לתאגידים הגדולים. שכן הוא דווקא דוגל בהגדלת שיעורי העוני, שכן הדבר יפעל לשיטתו כשוט יעיל שידרבן את האוכלוסיות העניות להיכנס לשוק העבודה. אם ידעו עניי הארץ שרק באמצעות זיעת אפם הם יוכלו להבטיח שילדיהם ייחלצו ממעגלי העוני והמצוקה, הרי שאז הם יאוצו לשוק העבודה וימצאו מקורות הכנסה שהולמים את כישוריהם.
אך האמת היא, שמדיניות זו לוקה בפגמים מוסריים ובחוסר כנות משווע. גם אם ניתן להבטיח את יעילותה, היא מעלה הרהור עד כמה ניתן להעניש ילדים ולדחוק אותם למעגלי העוני במטרה להכריח את הוריהם להיכנס לשוק העבודה – שכן מה אשמתו של הילד שעליו גוזרת המדינה עוני מרוד, אם אביו אינו מוכן לכאורה לעבוד?
אך גם אם נגלה אטימות מוסרית ונאמץ את הגישה הדוגלת בענישה קולקטיבית, תועלתה תהיה מוגבלת ביותר. יש לזכור שאחת התופעות המקוממות המאפיינות את שוק העבודה בישראל היא הגידול בשיעורם של עובדים עניים. כאשר השכר של מחצית מכלל העובדים במשק אינה עולה על 5,500 שקלים בקירוב, קשה לחשוב כיצד הכניסה לשוק העבודה אמורה לגאול את משפחותיהם של עובדים אלה מעוני ומצוקה; כאשר ממשלת היא זו שאינה מעמידה תקציבים נאותים להכשרה מקצועית של אזרחיהן וליצירת מקומות עבודה חדשים, יש מקום להטיל ספק בכוונותיה לטפל ברצינות במקורות העוני; כאשר המדינה היא זו שמעסיקה את המספר הגדול ביותר של עובדי קבלן, ששכרם וזכויותיהם נשחקים בהתמדה, קשה לחשוב כיצד השתתפות בשוק העבודה תבטיח את רווחתם של העובדים.
משרד הרווחה בהנהגת יש עתיד מלמד על תופעה מוזרה ומקוממת כאחת. המשרד פועל ביודעין נגד אוכלוסיות היעד שלו. הוא פשוט מציע להעמיק את המצוקה של אוכלוסיות אלו, וזאת על בסיס ההבטחה שהרעת התנאים שלהן בהווה סופה שתשתלם להן בעתיד. אם נניח לסילמן ליישם מדיניות נבזית זו, שנהגתה בהשראת מנהיגו במשרד האוצר, לא ירחק היום שבו ימלאו מחוזותינו בילדים רבים עם בטן נפוחה וזעם עמוק שהדהודיו עוד ירעידו את הארץ כולה.
פרופ’ יוסי יונה, מומחה לפילוסופיה של החינוך באוניברסיטת בן גוריון, עמד בראש צוות יונה-ספיבק שיעץ לראשי המחאה החברתית בנושאי כלכלה וחברה; התמודד ברשימת מפלגת העבודה בבחירות האחרונות לכנסת
