גרושה מהגיהנום גרמה להוצאת הילד למוסד ולמעצר האבא בתלונת שווא הודתה בדיון: “אני אשמה שלא נותנים לילדים לפגוש אותו”

גרושה גרמה להוצאת ילד למוסד כשאח שלו נותר אצלה בבית, כשהאבא הלך לפגוש את בנו במוסד תחת פיקוח והשגחה של פסיכולוג מלווה, מיד לאחר המפגש, הגישה האישה תלונה כוזבת במשטרה, כי האבא מאיים עליה.

חוקר משטרת תחנת נתניה שרון, ביצע בירור לגבי התלונה של האישה וכתב מזכר ממנו עולה כי האישה שקרנית:

“בשיחה של יוסי מויאל עם xxx ממעון xxx לא היו איומים מפורשים של הגרוש (בזמן הפגישות עם הילד יש פסיכולוג קבוע במפגש), וגם בשיחה עם xxx מהרווחה לא נאמרו איומים על האישה, אלא רק קללות, והיא התקשרה לאישה וביקשה ממנה להיזהר”.

מתברר, שמי שצריכה לראות את הילד תחת פיקוח זו האישה, שגרמה לילד נזקים בכך שהוצא מהבית ונשלח למוסד, היא אף הגישה תלונה כוזבת נגד האבא כשהגיע לפגוש את בנו, גרמה למעצר שווא שלו, וכל זאת לפי הודייתה בפרוטוקול.

הגרושה לא הסתפקה בתלונה במשטרה, ועם טופס התלונה, פנתה לבית המשפט השלום בנתניה, שם הגישה תצהיר שקרי, בו כתבה שפקידת הסעד הזהירה אותה, כי היא חוששת שהגרוש ירצח אותה, ולכן עליה לבקש צו הגנה בדחיפות. תיק המשפחה מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה פתח-תקווה, ולביהמ”ש השלום נתניה אין סמכות להתערב או לטפל בתיק המשפחה או ליתן סעד לגברת המתלוננת, שהיתה צריכה לפנות לפ”ת.

השופטת הדס רוזנברג שיינרט, במקום להורות על מחיקת הבקשה לאלתר ולהפנות את האישה לפ”ת, נתנה לאישה במעמד צד אחד, צו הרחקה לגבר ל-5 ימים, וקבעה דיון במעמד 2 הצדדים בפני השופטת אליה נוס, לתאריך 21.1.19. בפרוטוקול הדיון במעמד צד אחד, מתגלים השקרים של האישה: “הם לא אומרים לי בוודאות שהוא מאיים שיהרוג אותי…”, וזאת אחרי שהצהירה בכתב ידה:

“פקידת הסעד xxx אומרת כי היא לא רוצה שאני אהיה אחת מהנשים שרוצחים אותן בארץ“.

בדיון במעמד צד אחד טענה האישה:

“המשיב משתולל מאוד במעון. כועס עלי כי אני אשמה שלא נותנים לילדים לפגוש אותו.

לשאלת בית המשפט אם יש למשיב הרשעות קודמות – היה בכלא על דברים שקשורים אליי, איומים ישב בכלא שבוע ואח”כ היה לו מעצר בית.

אנחנו כל הזמן בבימ”ש לענייני משפחה בפתח-תקווה, כל התיקים שלנו שם.”

בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים בפני השופטת אליה נוס, המטפלת בתיק המשפחה, האישה כבר דיברה אחרת:

“אני באמת לא שמעתי איומים, אך כל פעם מתקשרים אלי ואומרים שאני בסכנה. כל מיני גורמים ועו”ס שונים ומכניסים אותי למצב הזה. לא סתם הגעתי לפה. קודם הגעתי למשטרה כי הכניסו אותי למצב הזה. אני לא רוצה להיות במקום הזה. שמעתי את דברי ביהמ”ש כי ככל שאני מרגישה מאוימת אני אפנה למקלט”.

השופטת אליה נוס, מבינה ויודעת שהאישה שיקרה, קיבלה סעד שלא היתה צריכה לקבל, הגבר לא איים עליה, ולמעשה האישה הגישה נגדו תלונת שווא, כשהיא מערבת את פקידות הסעד שהן אלו שמספרות לה סיפורי בדים. אלא שמזכר החוקר מויאל טרף את הקלפים והעלה, כי פקידות הסעד וצוות המעון מכחישים את דבריה של האישה.

במקום להורות על מחיקת הבקשה לאלתר, וחיוב האישה בהוצאות נכבדות, כולל הוצאות לדוגמא, שכן האישה עשתה שימוש לרעה בסעדים שלא מגיעים לה, וגרמה לגבר נזקים, כולל הכפשת שמו לשווא. השופטת אליה נוס, הוציאה צו הרחקה הדדי של האבא מהאישה והפוך.

מדובר בשופטת משפחה בעייתית, המתנהלת בדלתיים סגורות בצורה מבישה שאינה תואמת את סדרי הדין, בניגוד לחוק נתנה סעד לאישה שלא מגיע לה. זו הסיבה, מדוע לציבור אין אמון במערכת המשפט. כששופטת מטה את הדין לטובת אישה שקרנית, שמודה שהגישה תלונה כוזבת, גרמה למעצר שווא של הגבר, וניתקה את הילדים מאביהם, הבעיה במערכת המשפט שנותנת יד להתנהלות לא תקינה זו. האבא הגיש תלונה נגד פקידות הסעד שנדחתה.