השופט אלרון מהעליון דחה בקשת דניאל אמבש להתיר לנשותיו לבקר אותו בכלא ופסק: 26 שנים ללא ביקורים! “אין לאסיר זכות מוקנית לביקורים בכלא” רע”ב 6064/19

Spread the love

בית המשפט העליון פסק, כי דניאל אמבש לא יזכה לביקורים במשך 26 שנים! אסירי חמ”ס בטחוניים עם דם על הידיים, זוכים לביקורי קרובים, ואילו דניאל אמבש, חף מפשע, שמעולם לא פגע בילדיו או בבני משפחתו, נידון ל-26 שנות מאסר על פשעים שלא ביצע, כשנשותיו ובני ביתו מכחישים בתוקף את המעשים בהם הורשע.

דניאל אמבש ערער לעליון על פסק דין של השופט העמית א’ יעקב מביהמ”ש מחוזי מרכז לוד, בעת”א 60969-05-19 להתיר לנשותיו לבקרו ולהתייחד עם אחת מהן.

אלרון מציין כי אמבש פנה מספר פעמים לשב”ס להתיר לארבעת נשותיו לבקר אותו בבית הסוהר, אולם בקשותיו נדחו על רקע חוות דעת הוועדה המחוזית המשולבת לגילוי עריות ואלימות במשפחה.

נשותיו של דניאל אמבש, מתעקשות כי מעולם לא נפגעו מדניאל אמבש, הן אוהבות אותו, מגישות בקשות עבורו, מפקידות לו קנטינה ודואגות לשלומו. מדינת ישראל לא יכולה להכיל משפחה המתנהלת בצורה שונה ממשפחות אחרות, שבה 4 נשים חוברות לגבר אחד, ולכן פעלו להרס המשפחה, הוצאת ילדיהן ממשמורתן והתעללות בנשים.

הנשים הגישו גם הן עתירות, לבקר את בן זוגן, אולם נדחו פעם אחר פעם, בטענה כי הן קורבנות, למרות שהן מסרבות לטייטל ומכחישות אותו.

אלרון קבע שאין לאסיר זכות מוקנית לביקורים בכלא. מצד שני, אין למדינה זכות מוקנית להתעלל באסירים. נהלי שב”ס מתירים ביקורים לאסירים, כולל בטחוניים. למה הם מתעקשים למנוע מדניאל אמבש את זכותו הטבעית לקשר עם נשותיו, שהן אימהות ילדיו?

ההחלטה מעידה על אטימות אוטם שריר הלב של שופט העליון אלרון.

בבית המשפט העליון

רע”ב 6064/19

לפני:

כבוד השופט י’ אלרון

המבקש:

דניאל אמבש

נ ג ד

המשיבים:	1. שירות בתי הסוהר
	2. ועדת האלמ”ב

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בעת”א 060969-05-19 מיום 3.7.2019 שניתנה על ידי כב’ השופט העמית א’ יעקב

בשם המבקש: עו”ד יוסי נקר

בשם המשיבים: עו”ד סיגל אבנון

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט העמית א’ יעקב) בעת”א 60969-05-19 מיום 3.7.2019, בגדרה נדחתה עתירת המבקש להתיר לארבע נשים לבקרו ולהתייחד עם אחת מהן.
המבקש הורשע בשורה של עבירות מין, החזקה בתנאי עבדות ואלימות אשר בוצעו כלפי בני משפחה שהקים, אשר מנתה 6 נשים ו-17 ילדים.

על המבקש נגזר בין היתר עונש של 26 שנות מאסר בפועל, אותו החל לרצות ביום 4.7.2011.

המבקש פנה בעבר מספר פעמים לשירות בתי הסוהר בבקשה כי יתיר לארבע מנשות המשפחה לבקרו בבית הסוהר וכי יותר לו להתייחד עם אחת מהן.

אולם, בקשות אלו נדחו, בין היתר על רקע חוות דעתה של הוועדה המחוזית המשולבת לגילוי עריות ואלימות במשפחה (להלן: הוועדה המשולבת), אשר הצביעה על המסוכנות הנשקפת מהמבקש כלפי נשותיו.

עתירת אסיר שהגיש המבקש בעניין נדחתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא, כתוארו אז, א’ טל) בעת”א 43852-08-14 מיום 9.11.2014; ובקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה אף היא בהחלטת בית משפט זה (השופט מ’ מזוז) ברע”ב 8802/14 מיום 23.3.2015, בגדרה נקבע כי טענות המבקש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור, וכי לגופו של עניין:

“החלטת המשיב בעניינו של המבקש נסמכה על הערכת המסוכנות הנשקפת מהמבקש לנשים ולמשפחתן, בשים לב להמלצת הועדה המשולבת. חוות דעת הוועדה, החלק הגלוי והחסוי, וכן החומר המודיעיני, הוגשו לעיוני. בחוות הדעת מובאת התייחסות מפורטת ביחס לכל אחת מן הנשים עמן חי המבקש וכן ביחס לילדיהן. לא ראיתי להתערב במסקנה כי אישור הביקורים מסכן את הנשים ואת ילדיהן” (שם, בפסקאות 12-10).

בהמשך, הגיש המבקש בקשות נוספות לאשר לנשות המשפחה לבקרו.

הוועדה המשולבת התכנסה פעמיים נוספות על מנת לדון בעניינו של המבקש ביום 4.1.2016 וביום 4.12.2017. כעולה מתגובת המשיבים, הוצגו בפניה “מסמכים רבים בעניינו של המבקש ושל משפחתו”, ובכלל זה עמדת גורמי הטיפול בבית הסוהר, עמדת גורמי הטיפול בקהילה המלווים את בני משפחתו, וכן טענות המבקש.

בסיכום הדיון שהתקיים ביום 4.12.2017, ציינה הוועדה המשולבת כי היא אינה ממליצה על ביקורי נשות משפחת המבקש בכלא, ואף לא על התייחדותו עם מי מהן.

זאת, בין היתר לאחר שהתרשמה כי חרף תקופת מאסרו “אין כל שינוי במצבו ובעמדותיו של האסיר ומכאן שגורמי הסיכון שעמדו כנגד האסיר טרם מאסרו עומדים בעינם וכך גם מסוכנתו הגבוהה”.

פניותיו הנוספות של המבקש לשירות בתי הסוהר בבקשה להתיר לנשות המשפחה לבקרו מיום 1.1.2019 ומיום 23.1.2019 נדחו אף הן, וזאת לנוכח עמדת גורמי הטיפול.
בהמשך, נבדק המבקש על ידי קרימינולוגית מב”ן אשר העריכה כי “מסוכנותו המינית” גבוהה; וביום 19.3.2019 התכנסה הוועדה המשולבת פעם נוספת וקבעה כי:

“לדיון הנוכחי לא התקבל עדכון המעיד על שינוי במצב האסיר, ומכאן שאין הוועדה משנה את המלצותיה באשר לביקורים ולמתן התייחדות ומבקשת לציין כי דיון מורחב על מצב נפגעי העבירה וחברי משפחת האסיר נקבע ל-12/19”.

על רקע זה, הגיש המבקש עתירת אסיר נוספת לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בבקשה כי יותר לארבע מנשות המשפחה לבקרו וכי יתאפשר לו להתייחד עם אחת מהן.
בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בפסק דינו מיום 3.7.2019, בגדרו נקבע כי החלטות המשיבים שלא להיעתר לבקשות המבקש התקבלה על בסיס חוות דעת מקצועיות ומעמיקות – וכי אין מקום להתערב בהן.
מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי החלטות המשיבים פוגעות ב-“זכות הבסיסית של ביקורים לבני משפחה כפי שמגיעה לכל אסיר”, וכי החלטות המשיבים, המבוססות על חוות דעת חסויות בחלקן של הוועדה המשולבת, סותרות את “העקרונות הכלליים של השיטה החוקתית” בישראל, כלשונו.

עוד נטען כי הסתמכות שירות בתי הסוהר על המלצת הוועדה המשולבת בהחלטתו שלא להיעתר לבקשת המבקש מהווה אצילת סמכות אסורה; כי החלטת המשיבים התקבלה על יסוד תשתית עובדתית חסרה; וכי אין מקום לאמץ את המלצות הוועדה המשולבת.

מנגד, לטענת המשיבים יש לדחות את הבקשה על הסף מאחר שאין היא מעוררת כל סוגיה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור.

לגופו של עניין, נטען כי ההחלטות בעניינו של המבקש התבססו על תשתית עובדתית מלאה ומקיפה, לאחר שעניינו נדון מספר פעמים בפני הוועדה המשולבת והומלץ שלא להיעתר לבקשותיו – בין היתר לאור המסוכנות הנשקפת ממנו.

לצד זאת, מבקשים המשיבים כי הדיון בבקשה יתקיים בדלתיים סגורות וכי יינתן צו איסור פרסום בעניין הבקשה שלפניי. זאת, על מנת שלא ייחשפו מסמכים הנוגעים לבקשה, הכוללים פרטים אישיים אודות נפגעי העבירות.

דין הבקשה להידחות.
כידוע, רשות ערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירת אסיר לא תינתן אלא במקרים שבהם עולה סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית.

אמנם, יש הסוברים כי במקרים בהם מוגשת עתירת אסיר המופנית כלפי החלטה אשר התקבלה בידי גוף מינהלי, יש לנקוט בגישה מרחיבה ומקלה למתן רשות ערעור (רע”ב 3863/18 ניסימוב נ’ נציבת בתי הסוהר (17.5.2018)) – אולם אף לפי הגישה זו, עניינו של המבקש אינו עולה בגדר אמות המידה האמורות. זאת, מאחר שטענות המבקש ממוקדות כל כולן בעניינו הפרטני ובהחלטות המשיבים אשר נסמכו על בחינה מעמיקה של נסיבותיו האישיות על-ידי גורמי המקצוע האמונים על כך.

למעלה מן הצורך יוער כי בניגוד לטענת המבקש, אין לאסיר זכות מוקנית לביקורים בבית הכלא.

כפי שנקבע לא אחת, מדובר בטובת הנאה הכפופה לשיקול דעתם של הגורמים המקצועיים האמונים על כך בהתאם לתנאים שנקבעו לכך (רע”ב 6956/09 יונס נ’ שירות בתי הסוהר (7.10.2010)).

משאלו קבעו כי לא חל כל שינוי במסוכנות הנשקפת מפני המבקש, וכי יש בכך כדי למנוע ממנו את ביקורי נשות בני המשפחה – איני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטותיהם.