סקופ! משרד המשפטים האגף לסיוע משפטי בייצוג עו”ד דניאל רז חוייב ב-165,000 ש”ח על רשלנות בייצוג תיק 56887-04-19

הרשם הבכיר בנימין בן סימון מביהמ”ש השלום בירושלים, חייב את עו”ד דניאל רז ומשרד המשפטים האגף לסיוע משפטי, בסך 165,000 ש”ח, מלוא התביעה שהוגשה נגדם לתשלום פיצויים והוצאות שכר טרחה, בגין התרשלות בייצוג בהליך מסוג אפוטרופסות בביהמ”ש לענייני משפחה, והתרשלות בגין פגיעה באוטונומיה של הבגיר.

בכתב התביעה מגוללת התובעת, כי קיבלה ייצוג משפטי רשלני מהסיוע המשפטי ומהאחראי על אשפוז כפוי וייצוג משפטי בתיקים, בהם מתעוררת טענות של בריאות הנפש, כאשר עו”ד דניאל רז הינחה את המועמדים לייצג אוכלוסיות מוחלשות, להתרפס בפני עובדות סוציאליות ובפני בית המשפט, ולתת מראית עין של ייצוג משפטי, כאשר הם למעשה משרתים את הרווחה ואת עמותות הרווחה כגון הקרן לטיפול בחסויים.

עקב רשלנותו של עו”ד דניאל רז, אשר לא הכשיר כראוי את צוות עורכי הדין המייצגים תובעים, כמו התובעת, להתנגד בתקיפות למינויים הכפויים הללו, אשר פוגעים בחרות ובאוטונומיה, עורכת הדין תמר ברש אבירם, ששודכה לתובעת “מכרה” אותה מספר פעמים, כאשר הציעה לשופטת אורלי שמאי כתב, למנות פסיכיאטרית כמומחית מטעם בית המשפט, וכאשר עורכת דין תמר ברש אבירם בעצמה הסכימה לקבל מינוי כאפוטרופוס על התובעת, ובכך לשרת את עמדותיה של מי שתבעה את התובעת שזו אימה.

התובעת, ילידת 1973 תושבת ירושלים, עוסקת בעבודות מזדמנות, נולדה וגדלה בירושלים לאב פרופסור באוניברסיטה העברית שנפטר בהיותה בת 6 ולאם xxx אשר ירשה את נכסי האב, דירה בירושלים, ומהר מאוד שכחה את האב, ונכנסה ליחסי זוגיות עם גבר אחר בעודה מתנכרת לתובעת.

הנתבע 1 עו”ד דניאל רז, ממונה ארצי על תחום אשפוז כפוי, האחראי על צוות המייצגים מטעם האגף לסיוע משפטי בכל מקרה בו עולה שאלה משפטית או סוגיה משפטית מתחום הפסיכיאטריה, למשל מינוי אפוטרופוסים לגוף או רכוש.

האג’נדה הפרטית אותה מקדם הנתבע 1 עו”ד דניאל רז, דרך תפקידו בסיוע המשפטי היא של סגידה והערצה של עובדים סוציאליים ופסיכיאטריים, ושל הספקת הכנסה ופרנסה למחלקה אותה הוא מנהל בסיוע המשפטי. לפי מדיניותו של עו”ד דניאל רז הנתבע 1, מונחים עורכי הדין מהסיוע המשפטי לעזור לבית המשפט, לעובדים הסוציאליים ולפסיכיאטריים, להכניס כמה שיותר אזרחים למסגרות פסיכיאטריות, כל עוד משרד הרווחה תומך בכך.

הנתבעת 2 משרד המשפטים האגף לסיוע משפטי, אשר מספק ייצוג משפטי לדלי אמצעים, ולרשותו עומד צוות עורכי הדין המוכנים לעבוד תחת מרות הסיוע המשפטי, ובהתאם לשכר הנהוג בסיוע המשפטי.

האגף לסיוע משפטי, מינה עבור התובעת את עו”ד תמר ברש אבירם, לייצגה בתובענה שהגישה אימה של התובעת למינוי אפוטרופוס על גופה ורכושה של התובעת.

למרות שאיכות כתב התביעה שהגישה אימה של התובעת הגב’ xxx באמצעות עו”ד נורית מזובר, הייתה נחותה ביותר, ולא נכללו בה שום ראיות לתמוך בבקשה למינוי אפוטרופוס, למעט סיפורי רכילות של האם xxx ותחושותיה הסובייקטיביות של האם, ולמרות שכתב ה”בקשה למינוי אפוטרופוס” לא כלל שום אסמכתאות המציגות את התובעת כמי שמצבה הנפשי מעורער או פגום, עו”ד ברש אבירם הציבעה לבית המשפט למנות פסיכיאטרית, ובכך לחשוף את התובעת “לאונס” ראייתי, להתערטלות ראייתית, בפני בית המשפט, העו”סים, הפסיכיאטרים, האם ובאת כוחה, והובילה אותה ישירות למלכודת משפטית.

יתרה מכך, עו”ד ברש אבירם אשר מטרת הייצוג המשפטי הוגדרה מראש להתנגדות מפני כל פגיעה באוטונומיה של התובעת, והתנגדות אקטיבית לבקשה למינוי אפוטרופוס, בעצמה הסכימה לקבל מינוי אפוטרופוס של התובעת. בכך המייצגת מטעמם של נתבעים 1 ו-2 (עו”ד דניאל רז והאגף לסיוע משפטי) פגעה באוטונומיה של התובעת וגרמה לה להרגיש שהיא מוכרת אותה.

כשהתובעת הייתה בת 10 בלבד, האמא אשפזה את התובעת בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי. לאחר האשפוז בן החודשיים, התגוררה התובעת אצל שכנים של האם, ולאחר מכן עברה לפנימיית רווחה, ממנה ברחה כל הזמן כיוון ששרצו בה טיפוסים אלימים בצוות המטפל.

בין גילאים 14-16 האם המשיכה בניסיונותיה לאשפז את התובעת בכפייה במוסד פסיכיאטרי, והתובעת כל העת הייתה בורחת משם. כך שאמנם הייתה רשומה במוסדות הפסיכיאטרים השונים, אולם בפועל הייתה כל הזמן בסטטוס של “נעדרת”.

בכל ניסיונות האם לאשפז התובעת, מלבד רישומים על אופי מרדני, לא היה דבר שהצדיק את תיוגה של התובעת כחולת נפש ו/או כסובלת ממחלה פסיכוטית. ככל שנברה התובעת במסמכים הישנים מלפני כ-30 שנה ויותר, לא מצאה ולו דיאגנוזה קלינית אחת שניתן להתייחס אליה. מן הסתם נערה בגיל הנעורים אשר אמה נוהגת בה באופן פטרנליסטי ובמקום לטפל בה, זורקת אותה למוסדות בהם נהוג יחס קשוח וניתוק מהעולם החיצון, צפויה לפתח מנגנוני הגנה מובהקים וחוסר אמון.

בגיל 16 פנתה התובעת לביהמ”ש לנוער, וקיבלה אפוטרופוסות עצמית.

אלא שגם לאחר מכן ואף לאחר שהתובעת חצתה את גיל 18 המשיכה האם xxx לנסות להפעיל לחץ על התובעת, ביתה, שתשתף פעולה עם מאמציה של האם להגדיר את הבת כלוקה בנפשה.

לתובעת, הבת, לא ידוע עד היום אם המניע של xxx הוא צורך כפייתי של האם לשלוט בה, או רצון לקבל קצבת ביטוח לאומי עבורה, או העובדה שהאם הסתירה מבתה קיומם של נכסים על שמה וככל שהיתה מביאה את הבת להגדרה של בת חסות, יכלה האם להבטיח לעצמה את המשך השליטה בנכסים של הבת.

עם התבגרותה, התנהלה התובעת באופן עצמאי. מדי פעם הייתה פוגשת את אמה ומקבלת ממנה סכומי כסף כדי לעזור לה לשרוד. התובעת לא ידעה כי האוניברסיטה העברית משלמת עבורה לאמה קצבת שארים בסך 4,300 ש”ח לחודש, אשר הייתה מיועדת בפועל לתובעת עצמה, ולמעשה “נדיבות הלב” של האם הייתה נדיבות מעושה, שכן נתנה לבתה אך חלק זעום ממה שהיה מגיע לה ממילא. על פי תקנון האוניברסיטה החל מגיל 18 היה על הקצבה להיות משולמת באופן ישיר לתובעת. כן הסתירה האם מהתובעת רישום בעלות על שמה באחת הדירות שהאב השאיר.

בשלב מסוים, האוניברסיטה ביקשה מהאם אסמכתאות לכך שהתובעת עדיין בסטטוס של נזקקות כלכלית. לשם כך האם נזקקה לשיתוף פעולה של הבת, מה שהיה חושף בפני הבת את דבר הקצבה אשר האם הסתירה ממנה והיה מביא לדרישה מצדה של התובעת לקבל לידיה את הקצבה במלואה.

לפיכך, פתחה האם xxx באמצעות עו”ד מזובר בהליך מינוי אפוטרופוס לתובעת, כדי שתוכל תחת המינוי הנ”ל להמשיך לגבות את כספי התובעת מהאוניברסיטה עבור עצמה.

כתב הבקשה למינוי אפוטרופוס לתובעת הוגש בתאריך 14.12.15, בביהמ”ש לענייני משפחה בירושלים (תיק מס’ א”פ 28177-12-15).

על מנת לאסוף מידע לצורך חיזוק הבקשה למינוי אפוטרופוס, שכרו האם xxx ובאת כוחה עו”ד נורית מזובר את שירותיו של בלש פרטי יגאל דרייגור, וביקשו ממנו לרכוש את אמונה של התובעת בכל דרך, לרבות דרכי מרמה, עורמה ושקרים, כדי להתקרב אל התובעת להוציא ממנה מידע שיוכל לשרת את האם xxx, לבלוש אחריה, לרגל אחריה ולהקליט אותה במצבים מביכים או מצבים שבצנעת הפרט.

על פי מיטב האמונה, תמורת שירותיו של הנתבע שילמו xxxx ועו”ד מזובר מכספי שכר דירה מירושה שהאב השאיר לטובתה של התובעת, כך שלמעשה xxx ועו”ד מזובר מימנו את הבילוש והריגול אחרי התובעת באמצעות כספים שמגיעים לתובעת והוסתרו ממנה באופן אקטיבי.

בתאריך 14.12.15 פתחה אימה של התובעת, הגב’ xxx כתב תביעה המנוסח כ”בקשה” בבית המשפט למשפחה בירושלים כאשר התובעת היא אימה xxx.

מהות התביעה היתה בקשה למינוי עמותת אפוטרופסות על גופה ונכסיה של התובעת, ובין השאר נטען שם על ידי האם התובעת כי התובעת, הבת, איננה ממצה זכויותיה בביטוח הלאומי.

עילת תביעה ראשונה בעוולת רשלנות

במהלך תביעה של xxx נגד התובעת בהליך למינוי אפוטרופוס לתובעת, הליך שנכשל ובוטל לאחר שנתגלה כי הגב’ xxx רימתה את בית המשפט והגישה תצהירי שקר, התובעת היתה מיוצגת על ידי עו”ד לא מנוסה, לא מיומנת וכשלונית ביותר מטעם הסיוע הציבורי.

עורכת דין זו הציעה לשופטת אורלי שמאי כתב, למנות פסיכיאטרית כמומחית מטעם בית המשפט על מנת להדוף את טענותיהן של xxx ומזובר. בית המשפט מינה את הפסיכיאטרית פאולה רושקה.

בתאריך 21/3/2016 מינתה כבוד השופטת אורלי שמאי כתב פסיכיאטרית פאולה רושקה לתת חוות דעת על התובעת.  מינוי זה ניתן לאחר שהמייצגת מטעם המשיבים 1 ו 2 יזמה את המינוי ונתנה הסכמתה לכך, מבלי שקיבלה את הסכמתה של התובעת ומבלי שהסבירה לה מה המשמעויות, וחמור מכך, מבלי שהיה כל צורך משפטי במינוי זה להדוף את בקשתה של xxx.

ראו את תמצית תוכן ההחלטה מתאריך 21/3/2016:

התובעת פגשה את הפסיכיאטרית, פאולה רושקה, לדבריה של דר’ רושקה פעמיים, פעם אחת לפגישה קצרה ופגישה נוספת בתאריך 1/6/2016.

בתאריך 2/11/2016 הגישה דר’ רושקה את חוות דעתה ואז התברר לתובעת כי הבלש דרייגור העלה על הכתב “דו”ח סיכום חקירות ומעקבים” ומסר אותם לידי דר’ רושקה או שהוא מסר אותם לידי עו”ד נורית מזובר, והיא שהעבירה את סיכום החקירות והמעקבים של הבלש לידי דר’ רושקה.  כמו כן העבירו xxx ומזובר לידי הפסיכיאטרית כל מיני מסמכים מהעבר הרחוק שנועדו להכפיש את התובעת ולהציגה באור שלילי.

לא היה שום צורך משפטי שגרם לכך שעורכת הדין מטעמם של נתבעים 1 ו 2 תבקש למנות פסיכיאטרית, שכן xxx עצמה לא צירפה שום מסמכים לתמוך את בקשתה למינוי אפוטרופוס, וניתן היה בקלות להדוף את טענות האם בלי מינוי של פסיכיאטרית מטעם בית המשפט.

כמו כן הנתבעים 1 ו 2 התרשלו בכך שלא הינחו ולא הכשירו את המייצגים מטעמם להכין ולהגיש שאלות הבהרה למומחים הממונים מטעם בית המשפט ולא הינחו את המייצגים מטעמם לדרוש חקירה נגדית של המומחים מטעמם.  אכן בפועל עו”ד תמר ברש אבירם לא הכינה עבור התובעת שאלות הבהרה למומחית, ולא דרשה לחקור אותה חקירה נגדית.  נתבעים 1 ו 2 אחראים בשל כך באחריות שילוחית.

כמו כן הנתבעים 1 ו 2 התרשלו בכך שלא הינחו ולא הכשירו את המייצגים מטעמם להכין ולהגיש בקשה לגילוי מסמכים שתוגש למי שיזם את הבקשה למינוי אפוטרופוס (במקרה זה xxx).  אכן בפועל עו”ד תמר ברש אבירם לא הכינה עבור התובעת בקשה לגילוי מסמכים להגשה לגב’ xxx.  נתבעים 1 ו 2 אחראים בשל כך באחריות שילוחית.

בכל מקרה העו”ד מטעמם של נתבעים 1 ו 2 ידעה היטב שהתובעת סולדת מפסיכיאטרים, לא מסוגלת לסבול אותם, נרתעת מהם ונגעלת מהם, כך שדי בעצם מפגש חדש וכפוי עם פסיכיאטרית, ולא משנה מאיזו סיבה, כדי להציף בתובעת רגשות פוסט טראומה מכל מגעיה בעבר עם פסיכיאטרים וגורמים מתחום ההתערבות הסוציאלית הכפויה בבני אדם.

התובעת היא ניצולת פנימיות רווחה קשות ביותר מחיי ילדותה, פנימיות אשר ברחה מהן פעם אחר פעם, והיא ספוגת פוסט טראומה מפנימיות ומאנשים המתיימרים להכתיב לה תנאים או סמכות ולחדור לפרטיותה.

כמי שחיה ברחוב לא פעם ולא פעמיים, התובעת הפכה חרדה לפרטיותה באופן קיצוני.

הנתבעים יחד עם xxx ומזובר פגעו בתובעת במקום שהכי כואב לה, הפרטיות שלה, העצמאות שלה, האוטונומיה שלה, והם שיחקו עם הרגשות שלה.

הנתבעים בעצמם, עקב הכשרה לקויה, או בגין אחריות שילוחית למעשיה של עו”ד תמר ברש אבירם התרשלו כלפי התובעת והתנהגו בדרך שעו”ד סביר לא היה מתנהג.  הנתבעים לא יידעו את התובעת על התוצאות האפשריות והנפקויות של בקשה למינוי פסיכיאטרית מטעם בית המשפט, לא התייעצו איתה, לא קיבלו את הסכמתה, ופעלו ללא צורך משפטי בכך שביקשו למנות מומחית שלא היה צריך למנות אותה או לבקש זאת.  להיפך, היה צריך להתנגד לכך בחירוף נפש.

הנתבעים ידעו ו/או יכלו לדעת שרשלנותם עלולה לפגוע בסיכויי ההגנה של התובעת מפני הבקשה שאימה הגישה נגדה למינוי אפוטרופוס, וכן ידעו ו/או יכלו לדעת ו/או יכלו לצפות כי התובעת תספוג ריקושטים של טראומה מעצם המפגש המיותר עם פסיכיאטרית הנוברת בעברה, במעשיה ובדרכי חייה, ושייגרמו לה כאב וסבל והוצאות משפטיות לתיקון המחדלים.

עקב רשלנות הנתבעים התובעת מבקשת פיצוי בסך 100,000 ₪.

עילת תביעה שנייה פגיעה באוטונומיה של הבגיר

בתאריך 14/12/2016 התובעת לא התייצבה לדיון בפני כבוד השופט אורלי שמאי כתב.  המייצגת עו”ד תמר ברש אבירם מטעם המשיבים 1 ו 2 הסכימה לקבל על עצמה מינוי מאת השופטת כאפוטרופסית על התובעת.

ראו קטע מהפרוטוקול מתאריך 14/12/2016, שבו במקום להגן בתקיפות ובחריפות על האוטונומיה של התובעת, מי שאמורה הייתה לייצג אותה, “השאירה לשיקול דעת בית המשפט” את שאלת המינוי, שבמילים משפטיות פירושו שהיא למעשה מסכימה ולא מתנגדת.

לאחר דברים קצרים של באת כוח היועמ”ש לרווחה פתאום עו”ד תמר ברש אבירם ביקשה מיוזמתה ועל דעת עצמה למנות את עצמה כאפוטרופסית על התובעת, וכל זאת מבלי שהתקיים דיון, מבלי שנשמעו ראיות, ומבלי שהוכח בפני בית המשפט דבר.

מיד לאחר דבריה אלו של עורכת דין תמר ברש אבירם, בית המשפט אכן מינה אותה לשמש אפוטרופוסית על התובעת, בדיוק מה שאותה עורכת דין הייתה אמורה למנוע ולהתנגד לו:

במעשה זה פגעה עו”ד תמר ברש אבירם באוטונומיה של התובעת.  התובעת התחלחלה עד עמקי נשמתה מכך שמי שאמורה לייצג אותה מוכרת אותה ומתקפלת בפני בית המשפט, הרווחה ואימה של התובעת, הגב’ xxx.

למעשה זה של עו”ד תמר ברש אבירם ומיוחסת אחריות שילוחית למשיבים 1 ו 2 בגין פעולותיה שפגעו באוטונומיה של התובעת.

עצם העובדה שניתנה הסכמה למינוי באת כוח התובעת כמי שגם משמשת אפוטרופסית עליה, וכל זאת מבלי שהתובעת נשאלה, מבלי שקיבלה יעוץ משפטי, מבלי שהוסבר לה מה הנפקות המשפטית של מעשה זה, פגע בחירותה של התובעת וברגשותיה.

המעשה גרם לתובעת להרגיש אישה נחותה, תת אדם, מי שדעתו לא נחשבת, מי שאחרים משחקים בחייה וברגשותיה וגרם לה דכאון ועצבים למשך תקופה ארוכה.

למשיבים 1 ו 2 כמי שאחראים אחריות שילוחית אין כל הגנה לעובדה שפגעו באוטונומיה של התובעת, ולמעשה לא הכשירו את עו”ד ברש אבירם להתנגד בכל תוקף לכל פגיעה ברצון האישי של התובעת, באוטונומיה שלה, ביכולותיה לעמוד בפני עצמה, ומשנודע להם כי באת כוח התובעת הפכה לאפוטרופסית על הלקוחה, בניגוד גמור להגדרות התפקיד והייצוג המשפטי, הרי שהמשיבים 1 ו 2 יחד עם תמר ברש אבירם נתנו יד לשיתוף פעולה עם הגב’ xxx, מזובר ועם העובדות הסוציאליות, אשר כולם פעלו יחד במתכונת של “כלים שלובים” להסליל את התובעת לוותר על הרצון העצמי שלה, על העצמאות המשפטית שלה, ועל גאוותה ותחושותיה כבן אדם שווה בין שווים לשאר האוכלוסיה.

משנודע דבר מינוי באת כוחה של התובעת כאפוטרופסית עליה, חשה התובעת כי כל מה שסופר לה כי הסיוע המשפטי מוכר את הלקוחות שלו הוא נכון ושאכן הנתבע 1 דניאל רז, והנתבע 2 הסיוע המשפטי אכן מוכרים את הלקוחות שלהם לרווחה ולעמותות הרווחה ועמותות האפוטרופסות, אשר כולם מאוכלסים ע”י עובדות סוציאליות בדימוס המחפשות השלמת פרנסה אחרי הפנסיה הממשלתית.

במעשיה של עו”ד תמר ברש אבירם, וככל שאלו משקפים אחריות שילוחית של הנתבעים 1 ו 2 הנתבעים פעלו נגד התובעת, נגד רצונה ושימשו כעורכי דין המשרתים את אימה של התובעת שתבעה אותה, ולא את התובעת.

עקב מעשי הנתבעים והפגיעה באוטונומיה, התובעת זכאית לפיצוי בסך 50,000 ₪.

בית המשפט קיבל את תביעת התובעת, שהוגשה על ידה באופן עצמאי, וחייב את הנתבעים עו”ד דניאל רז, ומשרד המשפטים לשלם לתובעת סך של 150,000 ש”ח והוצאות שכר טרחה בסך 15,000 ש”ח אשר יישאו ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת כתב התביעה.

עו”ד ענבל בר-און ייצגה את התובעת בהליך הראשי.

לאחר הצלחת עו”ד ענבל בר-און, בהסרת האפוטרופוסות הכפויה, החליטה הלקוחה לתבוע באופן עצמאי את עו”ד דניאל רז ואת האגף לסיוע משפטי, בגין רשלנות בייצוג. התביעה הוגשה בייצוג עצמי של הנפגעת. בית המשפט קיבל את מלוא טענותיה.