כבוד השופטת חנה בן עמי: איומי פקידות סעד על מומחים בפגיעה בפרנסתם
כבוד השופטת חנה בן עמי בכנס בנושא ועדת הציבור לביקורת על דרכי הפעולה של פקידות סעד.
אוקטובר 2013, נמל תל אביב.
תיאור כבוד השופטת על הוצאת ילדה ממשפחתה בכפיה וייעודה לאימוץ סגור.
מאחר וכבר מההתחלה הרושם שלי מהאם היה שהיא כל כך רוצה להחזיר לעצמה את ילדתה, שהיא נחושה ברמה כזו שהיא מוכנה לצאת ממעגל החיים הישן ולשנות את דרך חייה, וגם יש לה את הנתונים והפוטנציאל.
מאחר שלא יכולתי לקבוע סופית שזה המצב והיא תוכל לקבל את הילדה, נעתרתי לבקשה שהילדה תימסר זמנית להורים אומנים, והדגשתי שמדובר במצב ביניים שיאפשר התבוננות עמוקה יותר במצב האם. בינתיים, כמובן שאפשרתי לאם להיפגש עם הילדה.
לתדהמתי לאחר מפגש אחד או שניים, הוגשה בקשה על ידי פקידות הסעד להפסקת הביקורים, ונטען שכשהילדה ראתה את האימא שלה היא בכתה וחלה הידרדרות במצבה. מאחר ולא הייתה מחלוקת שהילדה קשורה לאמה ומצבה של האם השתפר מאוד, זימנתי לחקירה את המומחה שנתן את חוות הדעת.
אף שהמומחים מטעם בית המשפט בעניינים אלה נעשים על ידי השופט הדן בתיק, בדרך כלל המינוי נעשה מתוך רשימה של מומחים שפקידות הסעד נותנות הסכמה להן, מומחים שברור להם, כי אי הסכמה לדעתן של פקידות הסעד – תפגע בפרנסתם.
יתר על כן, למדתי כי אפילו במקרים בהם הגיע למסקנה, כי נוכח חוסר האמון בפקיד הסעד מאחד הצדדים, יש מקום למנות מומחה שהצדדים מסכימים לו, ובדיעבד מתברר, כי דעתו של המומחה שבית המשפט מינה אינה תואמת לדעתו של פקיד הסעד, פקידי הסעד לא יירתעו מלפנות לאותו מומחה, אפילו בכתב, לטעון נגדו כי איננו מקצועי ובדיעבד לאיים עליו, כי אם לא יישר קו – תקופח פרנסתו.
באותו מקרה עליו אני מדברת, משהתייצב המומחה לחקירה הוא לא שלל את העובדה, כי הילדה קשורה לאם וכי האם התנהגה בביקור בצורה שלפי הנחיות וכן הלאה, הוא גם לא הכחיש כי שני ההורים מעוניינים בכל לבם לקבל חזרה את הילדה ויעשו הכל למען המטרה הזו, אך הוא אמר שבגלל שהילדה בכתה, אז יש מקום להפסיק את הביקורים…
שאלתי אותו אם לא יכול להיות שהילדה בכתה מפני שהיא מתגעגעת לאימא שלה. התשובה שלו הייתה שלילית, אך הסבר לא ניתן.
ככל שניסיתי לברר את העובדות לאמתן, נראה היה כי הוא נתון במצוקה ומצפה מפקידות הסעד שיושיעו אותו, כשמבטיו היו מופנים אליהן ככל שהתקשה במתן תשובות שישביעו את רצונן. בנסיבות אלו, סברתי כי יש למנות מומחה נוסף שלא נמנה עם רשימות המומחים של הרווחה.
התגובה המידית הייתה התנגדות עזה של פקידות הסעד בטענה שאותה מומחית איננה בעד אימוץ…
הניסיון שלי עם השופטת חנה בן עמי היה שלילי ביותר.
השאלה היא על כמה ילדים היא הכריזה כבני אימוץ.
ובכמה מקרים היא הכריזה על בוגרים כי אינם כשירים למשפט?
אני פשוט לא בטוחה שהיא מבינה שדווקא במקרים המזוויעים ששללו את ההורה כהורה וכאדם, על לא עוול בכפו, אך ורק למטרות מחקר ואאוגניקה, נגרם העוול המזוויע ביותר ששווה בעוולתו למעשיהם של הנאצים.
למעשה לא נראה לי שהיא כלל הפנימה ומפנימה זאת.
ועד שכל העוסקים במלאכה זו לא יבינו זאת יהיה קשה מאוד להפסיק את תופעת חטיפת הילדים ע”י פקידות הסעד.
מי שמתיר מקרה אחד של אימוץ שלא יתפלא שיש מקרים רבים נוספים של אימוץ.
מי שמוכן להכריז על אדם אחד כלא כשיר ולנהל הליכים חסויים בעניינו שלא יגלגל עיניים צדקניות נוכח תסקירים חסויים מלאים שקרים המציגים מיצג שווא.
אני מקווה שאלוקים ישפוט ביני ובין השופטת חנה בן עמי. לא רק שהיא חטאה כלפי בברוטליות ב1993 , כאשר הייתה לה הזדמנות לתקן זאת ב1998 היא התנהגה באופן כה נבזה וכה מכוער עד שכל הנוכחים במזדרון בית המשפט, היו פשוט מזועזעים.