יעקב כהן ענייני משפחה ראשל”צ שימוש פסול באמנה לזכויות הילד במטרה להכשיל קשר בין אמא לבתה תסמונת ניכור הורי תמ”ש 23693-07-13

“וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל” (שמואל ב’ טו, ו)

שעשה עצמו כאילו רוצה לדאוג לזכויותיהם, ובפועל התכוון לדאוג לעצמו בלבד.

נובמבר 2013 תמש 23693-07-13  מדובר בזוג הורים גרושים אשר ילדיהם הקטנים בני 11 ו- 7 במשמורת האם, והבת הבכורה (15) במשמורת האב. לטענת האם, הגב’ ***, סדרי הראיה אינם מתקיימים עקב הסתה אגרסיבית ובלתי פוסקת של הקטינה כנגד האם ע”י אביה.

השופט יעקב כהן שוחח עם הנערה ארוכות והתרשם כי “הינה נערה מוכשרת, ורבלית, בעלת פתיחות ויכולת ליצירת קשרי שיחה מידיים וטובים“, וקבע כי מדובר בנערה בעלת כושר הבחנה ושיפוט ובעלת התפתחות שכלית בשלה ובוגרת וקבע כי נוכח גילה של הנערה המצויה על סף גיל בגרות, יש ליתן משקל מכריע לרצונה שלא לפגוש באמה וכי אין כל ערך למפגשים שיקוימו בכפיה תחת איום בהטלת סנקציות על אביה. כל זאת בכפוף לקיום המפגשים אצל המתאמת ההורית, כפי שהוסכם ע”י הוריה של הנערה ומתוך תקווה כי יעלה בידי המומחית לסייע לנערה לפרוץ את החומה שבנתה בליבה, המונעת ממנה את קבלת חומה ואהבתה של אמה.

כנימוק להחלטתו השתמש השופט בסעיף 12 לאמנת זכויות הילד עליו חתומה מדינת ישראל הקובע כי:

“מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד“.

השופט יעקב כהן קבע כי הוא משעה את הסדרי הראיה של הילדה ואמה בכפוף לשיתוף פעולה של הנערה ושל האב עם מומחית (מתאמת הורית). השופט יעקב כהן לא הציג תסקיר פקידת סעד או חוות דעת מומחים נוספים, ולא נימק. יש להצר על העובדה מדוע בחר השופט יעקב כהן לחשוף החלטה מעין זו ובאופן חלקי.

כן לדוגמא איננו יודעים על הרקע של יחסי האמה והילדה ומדוע הילדה הפסיקה לראות את אמה, מי המליץ ומי החליט.

מן המפורסמות הוא כי ילדים שעוברים הסתה וניכור הורי אינם מדברים מגרונם.

תופעת הניכור ההורי היא מציאות איומה בה הורה אחד מסית את ילדיו נגד ההורה השני וגורם לנתק מוחלט ביניהם, לרבות עם בני משפחתם המורחבת וכל מי שבמעגל ההיכרות עמם. ההורה המסית יוצר אצל הילד תפיסת מציאות מעוותת ושקרית, בה נמחקים הזיכרונות הטובים עם ההורה השני ובמקומם נשתלים ביזוי, שנאה ופחד. ההורה המסית גם דואג למנוע כל מעבר של אינפורמציה באשר לילד ולמצבו ומסית גם את הזולת, הבא במגע עם הילד, לבל יעבירו כל מידע שהוא ו/או יאפשרו פתח התקרבות אל הילד. 

הילדים המוסתים לוקים במעין “תסמונת שטוקהולם” – שהיא תופעה פסיכולוגית, תוצאה של מצוקה נפשית קשה, בה קורה היפוך, הגורם לקורבן להזדהות עם התוקפן האלים ולפעול לטובת מטרותיו החולניות. 

הילדים המוסתים, פועלים למעשה כמריונטות, נגד ההורה שנגדו הוסתו. ברגע שמתרחש ההיפוך, הילד הוא סוכן רשע שבוי של ההורה המסית ונדמה לו, שהדברים באים מתוכו ומאיזו מציאות אמיתית כלשהי, שכמובן לא הייתה ולא נבראה, אלא שאין אף אחד בסביבתו שיסתור אותה, או יעורר בה ספק. הילד מתנהג כחסר תודעה לחלוטין, קיצוני מאוד, חירש ועיוור לסיטואציה המפלצתית, אשר פוגעת בו ומעוותת את חייו. 

ההורה המסית אינו רואה בילדו, יצור אנושי בעל זכויות וצרכים, הראוי לקבל ממנו הגנה ושמירה על רווחתו הפיזית והנפשית, אלא מכשיר נוח לניגוח ולפגיעה. הילד הוא רק כלי להשגת  מטרות בעבור המסית  ותו לא!

השופט יעקב כהן אינו מציג תסקיר סעד ולו רק ללמוד על מדיניות משרד הרווחה במקרים מעין אלו, וחוות דעת המומחים השונים.

אולם יש להצר במיוחד על החלטתו החריגה של השופט יעקב כהן לפרסם החלטה זאת כיכול המציגה אוזן קשבת וכיבוד זכויות האזרח בעוד מאות ואלפים החלטות אחרות מתקבלות בבתי משפט אלו בדלתיים סגורות ללא ראיות ואינן מפורסמות, בענייני אימוץ, הוצאת קשישים וילדים בכפייה מביתם ועוד. מדוע יעקב כהן אינו מפרסם את שאר החלטותיו בענייני אימוץ, אפוטרופסות, הוצאת ילדים וקשישים מביתם?

עמיתו לשעבר של כהן, השופט שמואל בוקובסקי אשר נהג פעמים רבות בחוסר דעת, רשעות, וגאוותנות בדלתיים הסגורות – יושב באותו אולם בו כיהן בעבר בוקובסקי.

חקיקה שאוזכרה:

תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984: סע’ 258(לג)(2), (10), (12), 258 ז (3), (6)

מיני-רציו:

* נוכח גילה של הקטינה ( 15.5 – על סף גיל בגרות), יש ליתן משקל מכריע לרצונה הנחרץ – שלא יכפו עליה קשרי ראיה עם אמה במועדים קבועים, וכי יאופשר לה לקיים את מפגשיה עם האם במועדים שיתאימו לרצונותיה – ואין כל ערך למפגשים שיקוימו בכפיה תחת איום בהטלת סנקציות על אביה. לפיכך, ביהמ”ש משהה את הסדרי הראיה שנקבעו בהסכם הגירושין, עד להחלטה אחרת, בכפוף לקיום המפגשים אצל המתאמת ההורית, כפי שהוסכם ע”י ההורים.

* משפחה – זכויות הילד – רצון הילד

* משפחה – הסדרי ראיה – רצון הילד

הליך שהחל כבקשה להליכי בזיון שהוגשה ע”י האם, אשר טענה כי הסדרי הראיה שנקבעו בהסכם הגירושין לגבי הבת – קטינה כבת 15.5, המצויה במשמורת האב, אינם מתקיימים עקב הסתה אגרסיבית ובלתי פוסקת של הקטינה כנגד האם ע”י אביה. בדיון הוסכם על מחיקת הבקשה, תוך שהצדדים החליטו לשתף פעולה לשם פניה למתאמת הורית אשר תעשה ניסיון לחידוש הקשר בין הבת לבין האם. במפגש של ביהמ”ש עם הקטינה, הקטינה הביעה רצון נחרץ לכך שלא יכפו עליה קשרי ראיה עם אמה במועדים קבועים, וכי יאופשר לה לקיים את מפגשיה עם האם במועדים שיתאימו לרצונותיה.

ביהמ”ש לענייני משפחה נעתר לבקשת הקטינה, בכפוף לשיתוף פעולה של הקטינה והאב עם המתאמת ההורית, מהטעמים הבאים:

בהתאם לתקנה 258(לג)(2) לתקסד”א בימ”ש הדן בתובענה בענייני משפחה כאמור בתקנה 258 ז (3), (6), (10), או (12) הנוגעת לילד, ייתן לילד הזדמנות להביע את רגשותיו, דעותיו ורצונותיו בעניין הנדון לפניו (להלן – שמיעת הילד) וייתן להם משקל ראוי בהחלטתו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד; אלא אם כן החליט ביהמ”ש, מנימוקים מיוחדים שירשמו, שהילד לא יישמע, לאחר ששוכנע כי מימוש

— סוף עמוד 1 —

זכותו של הילד להישמע תגרום לילד פגיעה העולה על הפגיעה שתיגרם לו משלילתה”. כ”כ, סעיף 12 לאמנה בדבר זכויות הילד קובע: “מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד”.

שאלת המשקל שיש ליתן לרצונו של קטין תוכרע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובהתאם לקטין הספציפי שעניינו עומד לדיון. בין היתר יילקחו בחשבון גילו של הקטין, כושר האבחנה והשיפוט שלו ומידת בגרותו, וכן תיבדק בחירתו החופשית בעמדה אותה הוא מביע והאם הופעלו עליו השפעות חיצוניות.

בע”א 503/60 בעניין וולף צוין כי אין בהסתה בלבד של הורה כדי הצדקה להתעלם מדעתו ורצונו של הילד. התעלמות כזאת מוצדקת רק כשהילד רוצה בדבר אשר הוא, על פניו וללא כל ספק, לרעתו ממש, או כשיש לביהמ”ש יסוד להניח ש”דבריה אינם משקפים את רצונה האמיתי, או שמפאת מצבה הנפשי או השכלי אינה מסוגלת ליצור או להביע רצונה”.

במקרה דנא, מדובר בנערה בעלת כושר הבחנה ושיפוט ובעלת התפתחות שכלית בשלה ובוגרת. ביהמ”ש התרשם כי הקטינה גיבשה דעות עצמאיות אודות הוריה וקשריה עמם, וכי בנתה בליבה, למרבית הצער, חומת הגנה עבה מפני פתיחות רגשית כלשהיא כלפי אמה; בחירתה באביה כאיש סודה הינה בחירה חופשית ועצמאית, והתנגדותה לקיום קשר נורמטיבי עם אמה כיום היא נחושה (ומצערת). הקטינה הביעה רצון נחרץ לכך שלא יכפו עליה קשרי ראיה עם אמה במועדים קבועים, וכי יאופשר לה לקיים את מפגשיה עם האם במועדים שיתאימו לרצונותיה, לרגשותיה ולפעילויותיה, תוך קיום תיאומים ישירים בינה לבין האם.

לעמדת ביהמ”ש, נוכח גילה – על סף גיל בגרות, יש ליתן משקל מכריע לרצונה הנחרץ ואין כל ערך למפגשים שיקוימו בכפיה תחת איום בהטלת סנקציות על אביה. לפיכך, ביהמ”ש משהה את הסדרי הראיה שנקבעו בהסכם הגירושין, עד להחלטה אחרת, בכפוף לקיום המפגשים אצל המתאמת ההורית, כפי שהוסכם ע”י ההורים ומתוך תקווה כי יעלה בידי המומחית לסייע לקטינה לקבל את חומה ואהבתה של אמה.

1. א. הקטינה ***, ילידת התאריך *** (כבת 15 וחצי) מצויה החל מחודש יולי

2011 במשמורת אביה מר ***.

שני אחיה הקטנים ממנה, ***(בן 11 וחצי) *** (-בת 7 וחצי) מצויים במשמורת אמם.

ב.         הורי הקטינה התגרשו זה מזו בתאריך ***.

בהסכם הגירושין נקבעו סדרי ראיה מפורטים בין *** לבין אמה.

לטענת האם, הגב’ ***, סדרי הראיה אינם מתקיימים עקב הסתה אגרסיבית ובלתי פוסקת של הקטינה כנגד האם ע”י אביה.

2. א. בהתאם לתקנה 258(לג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד -1984 (להלן:

— סוף עמוד 2 —

“התקסד”א“): “בית משפט הדן בתובענה בענייני משפחה כאמור בתקנה 258 ז (3), (6), (10), או (12) הנוגעת לילד, יתן לילד הזדמנות להביע את רגשותיו, דעותיו ורצונותיו בעניין הנדון לפניו (להלן – שמיעת הילד) ויתן להם משקל ראוי בהחלטתו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד; אלא אם כן החליט בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שירשמו, שהילד לא יישמע, לאחר ששוכנע כי מימוש זכותו של הילד להישמע תגרום לילד פגיעה העולה על הפגיעה שתיגרם לו משלילתה”.

ב.         סעיף 12 לאמנה בדבר זכויות הילד, כ”א 1038(31) 221 (נחתמה על ידי ישראל ביום 3/7/90 ונכנסה לתוקף, לאחר אשרורה (4/8/91) ביום 2/11/91 קובע: “מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד”.

ג.          שאלת המשקל שיש ליתן לרצונו של קטין תוכרע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובהתאם לקטין הספציפי שעניינו עומד לדיון. בין היתר יילקחו בחשבון גילו של הקטין, כושר האבחנה והשיפוט שלו ומידת בגרותו, וכן תיבדק בחירתו החופשית בעמדה אותה הוא מביע והאם הופעלו עליו השפעות חיצוניות.

3. בע”א 503/60 וולף נ’ וולף, פ”ד ט”ו 760, 766 (מול האותיות ב’ – ג’) מציין כב’ השופט כהן כי: “אפילו “הוסתה” על ידי אמה – דבר אשר, כאמור, לא הוכח כלל – אין בכך בלבד כדי הצדקה להתעלם מדעתה ורצונה. התעלמות כזאת מוצדקת רק כשהילדה רוצה בדבר אשר הוא, על פניו וללא כל ספק, לרעתה ממש, או כשיש לבית המשפט יסוד להניח ש”דבריה אינם משקפים את רצונה האמיתי, או שמפאת מצבה הנפשי או השכלי אינה מסוגלת ליצור או להביע רצונה”.
4. בישיבת יום 10/11/13 הגיעו הורי הקטינה לידי הסכמה באשר למחיקת הבקשה להליכי בזיון שהוגשה ע”י האם והחליטו לשתף פעולה לשם פניה למתאמת הורית, (ד”ר ***) אשר תפגוש את הקטינה שלוש פעמים לפחות, במימון שני ההורים, ותעשה נסיון לחידוש הקשר בין הבת לבין האם.
5. בתאריך 14/11/13 קיימתי שיחה ממושכת ומעמיקה עם הבת ***.

*** טענה כי אין היא חשה צורך להפגש עם האם בתכיפות, הדגישה כי היא עסוקה מאד

בענייניה ובתחביביה.

מספרת על קשרים מעולים עם אביה שבפניו שופכת היא את ליבה מאז שחר ילדותה ובו

היא רואה חבר טוב, זאת לעומת קשרי שיחה מוגבלים עם האם, אותה לא שיתפה גם בעבר בחייה האישיים.

— סוף עמוד 3 —

6. *** הינה נערה מוכשרת, ורבלית, בעלת פתיחות ויכולת ליצירת קשרי שיחה מידיים וטובים.

מדובר בנערה בעלת כושר הבחנה ושיפוט ובעלת התפתחות שכלית בשלה ובוגרת.

התרשמתי כי *** גיבשה דעות עצמאיות אודות הוריה וקשריה עמם, וכי בנתה בליבה, למרבית הצער, חומת הגנה עבה מפני פתיחות רגשית כלשהיא כלפי אמה.

בחירתה של *** באביה כאיש סודה הינה בחירה חופשית ועצמאית, והתנגדותה לקיום קשר נורמטיבי עם אמה כיום היא נחושה (ומצערת).

7. *** הביעה רצון נחרץ לכך שלא יכפו עליה קשרי ראיה עם אמה במועדים קבועים, וכי יאופשר לה לקיים את מפגשיה עם האם במועדים שיתאימו לרצונותיה, לרגשותיה ולפעילויותיה, תוך קיום תיאומים ישירים בינה לבין האם.
8. נוכח גילה של *** המצויה על סף גיל בגרות, סבורני כי יש ליתן משקל מכריע לרצונה הנחרץ של *** וכי אין כל ערך למפגשים שיקוימו בכפיה תחת איום בהטלת סנקציות על אביה.

כל זאת בכפוף לקיום המפגשים אצל המתאמת ההורית, כפי שהוסכם ע”י הוריה של ***, ומתוך תקווה כי יעלה בידי המומחית לסייע ל*** לפרוץ את החומה שבנתה בליבה, המונעת ממנה את קבלת חומה ואהבתה של אמה.

9. נוכח האמור לעיל הנני נעתר לבקשתה של *** ומשעה בשלב זה ועד להחלטה אחרת את סדרי הראיה שנקבעו לגביה בהסכם הגירושין, בכפוף לשיתוף פעולה של *** ושל האב עם המומחית.
10. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
11. ההחלטה מותרת לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתנה היום, כ”ב כסלו תשע”ד, 25 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

יעקב כהן

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

— סוף עמוד 4 —

תמש (ראשל”צ) 23693-07-13‏ ‏ א.פ נ’ ש.פ

www.nevo.co.il