נוגדי דיכאון – בסופו של דבר אתם אלה שמחליטים אם לבלוע את הכדור או לנוס על נפשכם
המאמר נוגדי דיכאון – באנג וגמרנו? , מאת: אריאלה רוזנברג, מערכת וואלה! , יום שלישי, 9 בנובמבר 2010
האם יד הרופאים קלה על ההדק במתן נוגדי דיכאון וחברות התרופות מסייעות להם בהנעת האצבעות?התשובות לא נמצאות בפנים
ביום חמישי האחרון (4.11) התקיים בסינמטק תל אביב כנס שנערך במסגרת היום הבינלאומי להתמודדות עם מצבי דיכאון וחרדה. אחד ממשתתפי הכנס, פסיכיאטר במקצועו, שלל במהלכו את הטענה כי ידם של הרופאים ‘קלה על ההדק’ במתן נוגדי הדיכאון וכי “לא מספיק מרשמים לנוגדי דיכאון נרשמים בישראל”. מיד אחר כך הוא ציין שהמגמה היא לעבור לתרופות נוגדות דיכאון “מתקדמות יותר” ונקב בשמן של שתיים מהתרופות הללו.
כשמדובר בחולים הסובלים מדיכאון קשה המלווה לעתים במחשבות אובדניות, או בכאלה שכל יציאה מבין תכריכי המיטה היא באמת מאמץ עילאי עבורם, ייתכן שאין ברירה, לפחות בשלב הראשוני של ההתמודדות עם המחלה, אלא לסחוט את ההדק ולשגר לעברם כדורים שיניעו את המערכת למקומות מאוזנים יותר. אחרי הכל, מדובר כמעט בהצלת חיים. אך במקרים רבים אחרים עושה רושם, על אף דבריו של הפסיכיאטר, שהתותחים הכבדים נקראים אל קו החזית מוקדם מדי ושיקולים בדבר ההרס שלוחמה פזיזה עלולה לייצר נותרים בצל.
האם דבריו של אותו פסיכיאטר שדחה על הסף טענות על ידיים שקלות על ההדק יכולים לעורר בנו אמון, כשבאותה נשימה, באותו כנס, הוא דאג להמליץ על תרופה נוגדת דיכאון ספציפית, שרצה הגורל ונותנת החסות של הכנס הזה היא חברת התרופות שמשווקת את אותה תרופה? אופס? יכול להיות ששוב מצטיירת לנו, גם אם בצבעים מטושטשים מעט, מציאות שבה אולי, ורק אולי, חברות התרופות כבר דרכו את הנשק ושפתי הרופאים קלות על המילים?
פריצת גבולות
אין כאן רמיזה לכך שהפסיכיאטר המדובר נקנה חלילה בממון או באמצעי שפל אחר על מנת שאלה יסיטו את דבריו לתועלתה של מעניקת החסות, אך בהחלט כדאי להזכיר בהזדמנות זו שהמילה אתיקה לא הומצאה מתוך גחמה של התייפייפות הנפש והיא מקפלת בתוכה עומק שמן הראוי לצלול לתוכו. האם בהיעדרה של אתיקה מקצועית קיימת אפשרות של פריצת גבולות, שבמהלכה גם בעל הכוונות הטובות ביותר עלול למצוא את עצמו נתון להשפעתו של כוח חזק וגדול ממנו? והאם כוח זה יכול לגרום לו להאמין בתום לב בדברים שאולי נוח לו להאמין בהם?
נכון, זה לא חדש. להגיד שחברות התרופות משחקות לנו עם התודעה זה כמו לצעוק שכסף מנהל את העולם. גילית את הכור באיראן. למעט השקט האופף את האותיות הקטנות של תופעות הלוואי, החברות הללו משמיעות את קולן באופן גלוי כל כך, כאילו מדובר בטקטיקה שיווקית השואבת את השראתה מעולם המתמטיקה – מינוס ומינוס יוצרים פלוס. לעולם לא באמת תחשוד בזה הנראה חשוד מכל.
רמת התחכום היא כזו שכל צעקה שתנסה להקים תזכה בפיהוק או בגיחוך נטול מאמץ, המלווה בדיבורים על דון קישוט וטחנות הרוח שלו. ורק שלא תתקרב מדי אל הפרופלור, שהוא לא ייתפס לך בדש הבגד ויעיף אותך קיבינימט, אותך ואת הרעיונות הנאיביים שיש לך לגבי העולם. תתקדם, אח שלו.
אולי באמת הגיעה השעה להתקדם משם. שהרי האחריות המרכזית הנוגעת לבריאות שלכם אינה מוטלת על חברות התרופות או על אצבעותיהן הפזיזות או לא של הרופאים. האחריות הזאת מוטלת עליכם. בסופו של דבר, אתם אלה שמחליטים אם לבלוע את הכדור או לנוס על נפשכם, וזה פחות משנה אם הוא נורה לכיוונכם מהר מדי או שמישהו שם בכל זאת התמהמה לפני שסחט את ההדק.
