יהושוע גייפמן שופט מחוזי ת”א הוציא קטינה מהבית למרכז חירום בכפייה לצורכי אבחון

Spread the love

יוני 2013 החלטה של יהושוע גייפמן כערכאת ערעור על השופטת טובה פרי מבית משפט לנוער שעניינה הוצאה בכפייה שתי קטינות מביתן ומשפחתן למתקן כליאה מרכז חירום לצורכי אבחון וקביעת תכנית טיפול.

שופט יהושוע גייפמן – דרכי רמיה לסחר בילדים – הוצאת קטינה מביתה משום שמסייעת לאביה – מאי 2013 – שופט בית משפט מחוזי יהושוע גייפמן בהחלטתו ענ”א 7453-06-13 תל אביב דחה בקשת ערעור של אב להוצאת בתו (גייפמן לא ציין גיל הנערה, ילדה) בכפייה מהבית לפנימייה ע”פ בקשת עו”ד משרד הרווחה רונית וינגרטן ופקידת סעד שלא ציין את שמה.התנהגותו של יהושוע גייפמן והעילות בהן השתמש גייפן חלשות ורדודות, ומעלות חשש, ומהוות קרקע פוריה לאובדן אמון הציבור במערכת המשפט, שחיתות, שיקולים זרים כגון אכלוס פנימיות, טיוח אי סיוע לילדים בקהילה, ועוד.

כפיית סמים פסיכיאטריים אנטי פסיכוטיים על ילד בפנימיה בניגוד לרצון הוריו – המשפט המכור של השופט יהושוע גייפמן – מאי 2013 – שופט יהושוע גייפמן – בית משפט מחוזי ענ”א 3729-05-13 – ערעור על החלטת בית משפט לנוער (שופטת מיכל קפלן רוקמן) לכפות סם פסיכיאטרי אנטי פסיכוטי ריספרדל על קטין כבן 14 בפנימיה טיפולית של משרד הרווחה, בניגוד לרצונו ולרצון הוריו.

www.nevo.co.il

ענא (ת”א) 19883-06-13‏ ‏ פלונית נ’ היועמ”ש לממשלה בעירית ת”א

בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו בשבתו כבית- משפט לערעורים

אזרחיים

ענ”א 19883-06-13

לפני: כב’ השופט יהושע גייפמן

המערערת : פלונית

ע”י ב”כ עו”ד פרדי יהב

נ ג ד

המשיבים: 1. היועמ”ש לממשלה בעירית ת”א

ע”י עו”ד איריס ענבר

האפוטרופוס לדין לקטינות

עו”ד סיגלית אשואל

ערעור על החלטת בית המשפט לנוער בת”א

מיום 28.5.13 בתנ”ז 4037-10-11 שניתנה ע”י כב’

השופטת טובה פרי

מיני-רציו:

* בנסיבות העניין, אי שיתוף הפעולה מצד האם מהווה אי הכרה בצרכים המיוחדים של הקטינות ועלול להביא לפגיעה בשלומן הפיזי והנפשי. הקטינות תועברנה למשמורת שירותי הרווחה לצורך ביצוע אבחונים מעמיקים, קביעת דרכי טיפול וביצוע הטיפולים שניתן ליישם לאלתר, אך משך צו המשמורת יוגבל לשלושה חודשים.

* כשרות משפטית ואפוטרופסות – משמורת קטינים – טובת הילד

* כשרות משפטית ואפוטרופסות – קטינים – הוצאתם ממשמורת

ערעור על החלטת בית המשפט לנוער, בו הורה בית משפט קמא על הוצאת שתי קטינות ממשמורת האם והעברתן למשמורת שירותי הרווחה.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:

האם התחייבה לשתף פעולה בביצוע אבחונים לקטינות ובביצוע דרכי הטיפול אולם לא עמדה בהצהרותיה והתנגדה באופן מתמשך לאבחון מעמיק של הקטינות ולדרכי הטיפול שנקבעו. אי שיתוף הפעולה מהווה אי הכרה בצרכים המיוחדים של הקטינות ועלול להביא לפגיעה בשלומן הפיזי והנפשי של הקטינות. בנסיבות העניין, אין להתערב בהחלטת ביהמ”ש קמא, שקבע שהקטינות תועברנה

— סוף עמוד 1 —

למשמורת שירותי הרווחה, הן לצורך ביצוע אבחונים מעמיקים וקביעת דרכי טיפול והן לצורך ביצוע הטיפולים שניתן ליישמם לאלתר מבלי להמתין לאבחונים נוספים שיש לערוך. עם זאת, משך צו המשמורת יוגבל עד לחלוף 3 חודשים ממועד הוצאת הקטינות ועם קבלת המלצות האבחונים והעדכון לגבי יישום הטיפולים שניתן ליישם לאלתר, ייערך דיון בביהמ”ש.

פסק דין

ערעור על החלטת בית המשפט לנוער, בו הורה בית משפט קמא על הוצאת שתי קטינות ממשמורת האם והעברתן למשמורת שירותי הרווחה.

בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ב- 28.5.13, עובר למתן ההחלטה נשוא הערעור, הודיעה פקידת הסעד לחוק הנוער בעמ’ 11 לפרוטוקול שורות 19-21: “אנחנו לא מבקשים היום להוציא את הבנות… למסגרת חוץ-ביתית ארוכת טווח… אנחנו מוכנים לחשוב שיש לבנות עתיד בבית ובמשפחה. אבקש להוציא אותן למרכז חירום למטרת הערכה ובניית דרכי טיפול עתידיות”.

עפ”י דיווח פקידת הסעד לחוק הנוער, הקטינות מיועדות למעבר למרכז חירום לצורך ביצוע אבחונים וקביעת דרכי טיפול, לאחר שהאם לא שיתפה פעולה במשך כשנה וחצי, למרות הבטחותיה, בביצוע האבחונים, והקטינות לא מטופלות גם בדרכי הטיפול שניתן ליישמן על אתר.

המערערת טענה בערעור, שבית משפט קמא לא התיר לה לחקור את פקידת הסעד; ההחלטה התבססה על אבחונים ישנים ולא עדכניים; לא נבחנו דרכי טיפול חלופיות שאינן כרוכות בהוצאת הקטינות מבית אימן; ולא הועברו מסמכים מתיק הנזקקות למערערת.

ב”כ היועמ”ש לממשלה השיבה שהקטינות סובלות מעיכובים התפתחותיים קשים, ועוד ב-6.11.11 הומלץ על איבחון מעמיק לצורך קביעה האם הקטינות מצויות על רצף אוטיזם, ועל גיבוש דרכי טיפול. האם במשך שנה וחצי לא שיתפה פעולה עם הגורמים הטיפוליים, למרות ההזדמנויות שניתנו לה, ולא נערכו לקטינות האבחונים הנדרשים, ובהעדר

— סוף עמוד 2 —

טיפול עלול הדבר לסכן את התפתחות הקטינות. עוד הוסיפה ב”כ היועמ”ש לממשלה, שהאם הייתה מיוצגת בבית משפט קמא, ניתן לה יומה, ונשמעו טענותיה בטרם ניתנה החלטה נשוא הערעור.

האפוטרופוס לדין לקטינות טענה שהחלטת בית משפט קמא תואמת את טובת הקטינות, מתבססת על דו”חות טיפוליים, ונועדה לשפר את מצבן. עוד הוסיפה, שהאם התחייבה לשתף פעולה על פי ההמלצות הטיפוליות , ולמרות זאת לא שיתפה פעולה בביצוע האבחונים במסגרת הקהילה. באשר לטענות האם השיבה האפוטרופוס לדין שלא נפל פגם בניהול ההליך, והמערערת הייתה מיוצגת בבית משפט קמא .

פקידת הסעד לחוק הנוער בתסקיר מ- 5.5.13 הדגישה: “לאורך כל ההיכרות שלנו את המשפחה, יצירת הקשר עמה [עם האם – י.ג.] הייתה קשה ביותר ומתאפיינת… בהתנגדות עזה שלא מאפשרת שום דיאלוג מקדם. הקטינות סובלות כיום מחוסרים משמעותיים בכל המישורים, שבהעדר טיפול מותאם, רצוף ועקבי, עלול להוביל לפגיעה כרונית המסכנת את התפתחותן. מאז החלטת בית המשפט מ- 15.1.13 אנו מתקשים לגייס את האם לשיתוף פעולה… נעשו נסיונות בלתי פוסקים שלנו לגייסם לתוכנית הטיפול, אולם הנסיונות לא הניבו פרי עד היום. התנגדותה העיקשת והמתמשכת של האם היא חמורה מאוד ומבטאת סירוב להכיר בצרכיהן המורכבים של הקטינות המצויות בחוסרים עמוקים ובסיכון רב, וטוענת כי לקטינות אין כל בעיה… סירובה [של האם – י.ג.] לכל הצעה טיפולית בעבור בנותיה… משמעו אי לקיחת אחריות הורית על רווחתן ושלומן הנפשי והפיזי של הבנות, ועל כן אנו מביעים דאגה עמוקה וחשש לשלומן הפיזי והנפשי של הקטינות”.

המערערת היא אם חד הורית . האם והקטינות מתגוררות בדירה יחד עם הסבתא ואחיה של האם. האם הייתה מטופלת בתחנה לנפגעי סמים, אולם בשל חוסר שיתוף פעולה הטיפול הופסק.

ב- 8.11.11 הוכרזו הקטינות בהסכמה כקטינות נזקקות, וניתן צו השגחה לשירותי הרווחה. ב- 10.7.12 הוארכו בהסכמה צווי הנזקקות וההשגחה עד

— סוף עמוד 3 —

ל-10.7.13 [ראו עמ’ 3 לפרוטוקול שורה 3 מ-8.11.11, ועמ’ 2 לפרוטוקול שורה 4 מ- 10.7.12].

במועד מתן ההחלטה נשוא הערעור מ- 28.5.13 הייתה בתוקף הכרזת הנזקקות של הקטינות שניתנה בהסכמת האם.

עוד בהחלטת הנזקקות מ- 8.11.11 הדגיש בית משפט קמא בעמ’ 4 :

” מדובר בקטינות עם פערים התפתחותיים משמעותיים אשר לא קיבלו עד כה התייחסות טיפולית מערכתית מתאימה, וקושי ניכר בשיתוף פעולה של המשיבה, ואמה , סבתן של הקטינות, המתגוררת עמה “.

המערערת הייתה מיוצגת ע”י פרקליט בבית משפט קמא. ב- 8.5.13 התקיים דיון בבקשת פקידת הסעד, נשמעו טיעוני הצדדים, ובית המשפט נעתר לבקשת פרקליט המערערת לדחות את הדיון ב- 20 יום כדי שיוכל לעיין וללמוד את כל החומר הקיים בתיק הנזקקות. המשך הדיון נדחה ל- 28.5.13.

גם בדיון שהתקיים ב- 28.5.13 הייתה המערערת מיוצגת ע”י פרקליט. פרקליט המערערת טען לגופו של עניין ולא ביקש לחקור את פקידת הסעד. פרקליט המערערת אף הגיש בדיון בעמ’ 11 לפרוטוקול שורה 28 את תצהיר פקידת הסעד מ- 15.1.13 ואף הסתמך בטיעוניו על התצהיר.

לא היה שנוי במחלוקת שלא בוצעו האבחונים המעמיקים במשך כשנה

וחצי מאז הכרזת הנזקקות, ושהקטינות גם לא הובאו לטיפולים שלא היו מותנים בהשלמת האבחונים.

אשר על כן ניתן לקבוע שלא נפל פגם בניהול הדיון בבית משפט קמא, והיה למערערת יומה בבית המשפט.

בהערכה פסיכולוגית של הקטינה א’ מ- 30.12.12 נקבע: “זקוקה לבירור קשיי קשב וריכוז, זקוקה לבדיקה של קשיי תקשורת [האם ובאיזה מידה מצויה על רצף PDD], זקוקה מאוד לטיפול פסיכולוגי”.

— סוף עמוד 4 —

בהערכה פסיכולוגית של הקטינה ב’ מ-6.11.12 נקבע: “זקוקה לבירור של קשיי תקשורת [האם מצויה על רצף PDD], זקוקה מאוד לטיפול פסיכולוגי”.

הערכות פסיכולוגיות אלה של מכון נעמן-התמודדות הינן הערכות פסיכולוגיות עדכניות, ולא ניתן להתייחס אליהן כאבחונים ישנים ולא עדכניים. הערכות נעשו לאחר בדיקות ומבחנים שבוצעו, לרבות ראיון קליני, ציורים HTP, בנדר, TAT רורשאך וכסלר.

ועדת תכנון הטיפול, שהתכנסה ב-14.1.13, דנה ביישום ההמלצות הטיפוליות שכללו: בדיקת קשיי תקשורת על מנת לשלול הימצאותן של הקטינות על רצף PDD, טיפול רגשי בבנות והדרכת הורים ביחידה הטיפולית הייעוצית בזמנהוף – במימון שירותי הרווחה, מעקב וטיפול באם בתחנה לטיפול בנפגעי סמים, ובדיקת קשיי קשב וריכוז לקטינה א’.

פקידת הסעד בהודעתה מ- 21.1.13 מדגישה: “בועדת תכנון טיפול שהתקיימה ב- 14.1.13 עלתה התנגדות נחרצת של האם ליישום ההמלצות הטיפוליות שעלו מהאיבחונים האחרונים לבנות… לא הייתה הסכמה על שום סעיף בתכנית הטיפול. הובהר לאם כי באם לא תתאפשר לנו העמקת האיבחונים במסגרת הקהילה אנו נשקול פניה בהליך ביניים להוצאת הקטינות למסגרת אבחונית במרכז חירום. זאת על מנת… לספק לקטינות את כל המענים לצרכים שלהן… האם התפרצה בכעס וטענה כי היא תעזוב את הארץ עם בנותיה..”. פקידת הסעד נאלצה לפנות לבית משפט קמא כדי שיוצא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הקטינות.

ב- 15.1.13 התקיים בבית משפט קמא דיון דחוף, ובו התחייבה האם לשתף פעולה עם תכנית הטיפול. בהחלטה שניתנה ע”י בית משפט קמא ב- 15.1.13 נאמר מפורשות בעמ’ 4 שורה 18: “האם, המשיבה, התחייבה היום בדיון לשיתוף פעולה מלא…”.

— סוף עמוד 5 —

ב- 18.3.13 דיווחה פקידת הסעד לחוק הנוער לבית משפט קמא: “מאז… 15.1.13 אנו מתקשים לגייס את האם לשיתוף פעולה… מביעה התנגדות לטיפול רגשי בבנות והדרכה הורית ביחידה הטיפולית בזמנהוף, סירוב עיקש לבצע בדיקת קשיי תקשורת על מנת לשלול בעיה על רצף האוטיזם אצל הבנות”.

בתסקיר שהוגש ב- 5.5.13 הובא לידיעת בית המשפט: “המשפחה הופנתה למרכז, להליך הערכה וטיפול ביחידה הטיפולית [היחידה האקסטרנית בזמנהוף – י.ג.] במסגרתה אמורות הבנות לקבל טיפול רגשי בתדירות של פעמיים בשבוע והדרכה הורית. בנוסף המרכז אמור לבחון את מידת הסיכון בה מצויות הקטינות ולגבש התערבות טיפולית המתאימה לצרכי הקטינות… כבר בפגישת ההיכרות הראשונה הביעו האם והסבתא התנגדות עמוקה לתהליך, ובלט בעיקר חוסר הבנה עמוק לקשייהן וצרכיהן של הקטינות… בטיפול רגשי. בעיקר בלט כי האם אינה מזהה ובפועל מכחישה כל קושי… במצב הרגשי של בנותיה או בתפקוד ההורי שלה… מאז פגישת ההיכרות לא התקיים הליך הערכה, חרף נסיונות רבים וחוזרים, לתאם עם האם פגישות לקיום קשר טיפולי… במשך שבועות ארוכים, מדי יום, ובשעות שונות במהלך היום, הושארו לאם הודעות קוליות רבות, אך כל נסיון לקשר עלה בתוהו. היחידה הטיפולית מתרשמת כי מתוקף העדר שיתוף פעולה בסיסי עם האם בתהליך ההערכה עולה כי אין באפשרותם להציע טיפול… הצוות [של המסגרת החינוכית – י.ג.] מסר מספר מקרים בהם האם הריחה מאלכוהול כאשר אספה את הבנות אחר הצהריים, וכמו כן היא והבנות נראו מחפשות בפחי זבל באזור מגוריהן… בביקורי הסומכת [בדירת המגורים – י.ג.] עולה כי יש קושי בשמירה על הסדר והנקיון בצורה עקבית… עדיין ישנן ערימות של זבל ולכלוך שנאספים מהרחוב ומצטברים בבית על חשבון המרחב של הבנות…”.

האם לא שיתפה פעולה בביצוע האבחונים הנוספים : בירור קשיי תקשורת [ האם הקטינות מצויות על רצף אוטיזם ] , ובירור קשיי קשב וריכוז . אי שיתוף הפעולה של האם לא התייחס רק לאבחונים הנוספים המעמיקים שנדרשו אלא גם לדרכי הטיפול הנוספות שניתן היה ליישמן על אתר: טיפול פסיכולוגי רגשי בקטינות, הדרכת הורים, מעקב וטיפול באם בתחנה לנפגעי סמים.

— סוף עמוד 6 —

האם הפסיקה להגיע לשיחות טיפוליות ולבדיקות בתחנה לטיפול בנפגעי סמים, למרות התחייבותה לשתף פעולה.

מדו”חות המרכז לנפגעי סמים עולה, כי האם אינה עקבית בטיפול, ומפסיקה להגיע למרכז תוך ניתוק קשר מוחלט עם העו”ס המטפלת.

מדו”ח המרכז לנפגעי סמים מ-21.11.12 עולה כי החל מנוב’ 2012 הפסיקה האם להגיעה לבדיקות שתן, וכך פורט בדו”ח:” החל מ- 11.10.12 …. החלה להגיע לשיחות טיפוליות כשרוב הפעמים היתה מגיעה באיחור, ולאחר 4 שיחות טיפוליות הפסיקה להגיע. בשיחה טלפונית שערכתי עימה [עם האם – י.ג.] הודיעה לי כי מפסיקה להגיע לשיחות טיפוליות ולבדיקות שתן “.

מדו”ח המרכז מ- 10.1.13 עולה, כי כאשר הצליחה עו”ס המרכז להשיג את האם טלפונית, היא צעקה והודיעה שאינה חייבת עוד להגיע לבדיקות ולשיחות פרטניות, ולאחר הצעקות ניתקה את השיחה. עוד עולה מן הדו”ח כי ב- 11.10.12 הושת על האם עונש של מאסר על תנאי והתחייבות שלא לחזור על דבר עבירה לאחר שנתפסה משתמשת בסמים.

עו”ס המרכז דיווחה ב- 28.4.13 כי האם שבה להיבדק במרכז בסוף חודש ינואר 2013, אולם החל מ- 3.2.13 שוב הפסיקה להגיע, נעלמה ולא ניתן היה ליצור עמה כל קשר. לאחר חודש וחצי בהם ניתקה כל קשר עם העו”ס המטפלת במרכז, הופיעה האם במרכז, אולם הודיעו לה כי לא יוכלו לקבלה לטיפול עקב חוסר שיתוף הפעולה המתמשך שלה.

בדו”ח החינוכי מ- 30.4.13 מצויין : ” הצוות של הצהרון דיווח על מספר מקרים בהם האם הריחה מאלכוהול כאשר אספה את הבנות אחר הצהריים. כמו כן היא והבנות נראו מחפשות בפחי זבל באזור מגוריהן “.

בדו”ח החינוכי מ-30.4.13 נאמר לגבי הקטינה א’: “לא משתתפת בשיעורים במערכת השעות. היא מביעה התנגדות להיכנס לשיעורים…

— סוף עמוד 7 —

הפערים הלימודיים של הקטינה א’ גדולים [ לפחות שנתיים או יותר מבני גילה ] ונראה כי יכולותיה בתחום הלמידה נמוכות והיא זקוקה לתיווך רב בתחום”.

בדו”ח החינוכי מ-30.4.13 נאמר לגבי הקטינה ב’ : ” הקטינה ב’ נמנעת מכניסה לשיעורים … הפערים [ בחומר הלמידה – י.ג.] גדולים מדיי וגם היא זקוקה לסיוע ולתיווך אינטנסיבי בתחום הלמידה … הקטינה ב’ מגיעה לעיתים עם עור מלוכלך… בגדים מלוכלכים. הדבר גורם להימנעות פיזית של ילדים וילדות אחרים ממגע או מקרבה אליה “.

הדו”ח החינוכי מ- 30.4.13 נערך על ידי מספר גורמים מקצועיים בבית הספר: מורה לחשבון, מורה לעברית, יועצת בית הספר ומנהלת בית הספר, בעוד שהדו”ח מ- 24.5.13- ביחס לקטינה א’ נערך על ידי המורה לעברית בלבד, וביחס לקטינה ב’ נערך על ידי המורה לחשבון בלבד. הדו”ח מ- 24.5.13 לא משקף את עמדת מנהלת בית הספר ויועצת בית הספר, בעוד שיועצת בית הספר הינה גורם רלוונטי ומהותי שיכול לשפוך אור על מצבן הרגשי של הקטינות ועל הצורך בטיפול הרגשי שהומלץ. פקידת הסעד לחוק הנוער הבהירה בדיון ב- 28.5.13 בעמ’ 9 שורות 16-17:” בשיחה שערכתי … עם היועצת של בית הספר היא הדגישה שמדובר בהוספה של החונכות של הבנות [לעניין הדו”ח מ-24.5.13 – י.ג.] אבל לא מדובר בדו”ח המחליף את קודמו [את הדו”ח הקודם מ- 30.4.13 שנערך גם על ידי מנהלת בית הספר והיועצת – י.ג.]”. נבחרו ע”י האם באופן פרטני מורים במקצועות מסוימים ונעשה ניסיון לעדן את שנכתב בדו”ח מ- 30.4.13- 24 ימים קודם לכן, ומכך לא ניתן להתעלם.

מחומר הראיות עולה שהאם התנגדה באופן מתמשך לאבחון מעמיק של הקטינות ולדרכי הטיפול שנקבעו. כאמור אי שיתוף הפעולה התייחס הן להתנגדות האם לביצוע אבחונים מעמיקים לקטינות והן לדרכי טיפול שניתן היה ליישמן לאלתר ללא צורך בהמתנה לאבחונים הנוספים, כמפורט בסעיף 5 לפסק. אי שיתוף פעולה זה מהווה אי הכרה בצרכים המיוחדים של הקטינות ועלול להביא לפגיעה בשלומן הפיזי והנפשי של הקטינות.

— סוף עמוד 8 —

פקידת הסעד לחוק הנוער דיווחה בדיון ב- 8.5.13 [עמ’ 7 שורות 12-28 ] :

” הבנות עדיין בפערים [ לימודיים – י.ג.] שנתיים וחצי [ מבנות גילן- י.ג.] … אוצר המילים שלהן דל … הן זקוקות לסיוע לימודי ורגשי . הקטינות סובלות מחוסרים משמעותיים בכל המישורים, ובהעדר טיפול מותאם רצוף ועיקבי אנחנו נביא לפגיעה כרונית המסכנת את ההתפתחות [ של הקטינות – י.ג.] סירובה של האם [ לשתף פעולה באבחונים ובטיפול – י.ג.] … יביא לפגיעה משמעותית בבנות “.

האם הצהירה בפרוטוקול הדיונים שתשתף פעולה בביצוע האבחונים ובביצוע דרכי הטיפול אולם בפועל לא עמדה בהצהרותיה ולא שיתפה פעולה.

בנסיבות אלה אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא, שקבע שהקטינות תועברנה ממשמורת האם למשמורת שירותי הרווחה, וזאת הן לצורך ביצוע אבחונים מעמיקים וקביעת דרכי טיפול והן לצורך ביצוע הטיפולים שניתן ליישמם לאלתר מבלי להמתין לאבחונים הנוספים שיש לערוך .

יחד עם זאת, משך צו המשמורת יוגבל עד לחלוף 3 חודשים ממועד ההוצאה הפיזית של הקטינות, ועם קבלת המלצות האבחונים הנוספים והעדכון על יישום הטיפולים שניתן לבצעם ללא זיקה לאבחונים הנוספים – יערך בעניין דיון נוסף בבית משפט קמא.

ב”כ היועמ”ש לממשלה נתנה הסכמתה בדיון בערעור שצו המשמורת שניתן בבית משפט קמא יצומצם מתקופה של שנה מ- 28.5.13 לתקופה של 3 חודשים ממועד ההשמה של הקטינות לצורך ביצוע האבחונים מחוץ לקהילה.