בני הזוג מרק וסלאבה שפרין מירושלים התעללו בנערים בבית ספר בהנהלתם – נוער מחבר המדינות נשלח לפנימיה מסוכנת

"בשלושת החודשים הראשונים", כתבה א', "גרנו בתוך הדירה ללא שום ריהוט. לא היו לנו ארונות בגדים ואפילו חשמל לא היה. פעמים רבות לא היו מים בדירה. בכל התלונות שלנו לגבי התנאים, גב' סלאבה אמרה שזו בעיה שלנו. נתנו לנו אוכל מקולקל. בצהריים ישבנו בדירה נעולה כדי שלא נוכל לצאת החוצה. לא קיבלנו גרוש ממה שהובטח לנו ולטענות שלנו כי אין משחת שיניים, סלאבה אמרה לנו שהיא לא חייבת לנו כלום".

התיאור הזה, שהציבור התרגל לשמוע כדוגמתו מעובדים זרים שמוחזקים בתנאי מחיה לא אנושיים, נכתב על ידי א', נערה צעירה מרוסיה שהגיעה לפני שנתיים לישראל, לאחר שמרק וסלאבה שפרין הבטיחו להוריה חינוך טוב וחוויה ישראלית בלתי נשכחת באחד ממוסדות הלימוד של "צפונות" שהם מנהלים בירושלים.

מוסדותיהם של בני הזוג שפרין הוכרו כמוסדות חרדיים, הכפופים לפיקוח משרד החינוך.

לפני כמה ימים, לאחר ביקור פתע של פקידת סעד במקום, שהתאפשר רק לאחר התעקשות ממושכת של המועצה לשלום הילד, כתבה פקידת הסעד:

"בביקורת שערכנו הזדעזענו לגלות בפנימייה תנאים מחפירים ומצב סניטרי הגובל בסכנת חיים".

המשך מכתבה של א' חמור יותר: "בשנה שעברה התחננו לפניה שתיקח אותנו לרופא, כי לכולנו היו כינים וגירודים, אבל היא סירבה. לילדה אחת היו כאבי שיניים וגב' סלאבה לא התייחסה. לילדה נרקבו כל השיניים". במכתבים רבים ששלחו נערים נוספים למועצה לשלום הילד, הם מספרים כיצד נשלחו לשוק, כדי להביא ממנו שאריות ירקות לטבח המוסד.

תקופת שהותה של א' בישראל, כמו תקופת שהותם של עוד לפחות 55 נערים ונערות, בני 18-14, היתה סיוט מתמשך. על פי חשד המשטרה, הללו עברו מסכת השפלות, נמנעו מהם תנאים סניטריים מינימליים, והם אכלו מזון קלוקל. על פי החשד, בני הזוג שפרין הסבירו לנערים כי הם לא חייבים להם שום דבר, ואיימו עליהם כי אם יתנהגו באופן שלא ימצא חן בעיניהם, לא ישיבו להם את דרכוניהם שברשותם. בנוסף לכל אלה חשוד הזוג שפרין שגזל את כספי הנערים, ובין השאר את סל הקליטה של כמה מהם.

מעבר לחומרת הסיפור עצמו, חמורה עוד יותר העובדה שאף אחד לא היה יודע עליו, לולא היתה מגיעה תלונתה של א' למועצה לשלום הילד לפני כמה חודשים, וגם אז, עד שלא הוגשה תלונה רשמית למשטרה בשבוע שעבר, עשרות התלמידים הללו היו יכולים להמשיך "ללמוד", כשסכנה מרחפת מעל ראשיהם.

מרגע שנודע למנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, על פרשת "צפונות" מפיה של א', התווספו תלונות רבות של נערים ונערות. בחודש יוני תיארה את התרמית אחת האמהות של הנערים:

"באוקטובר 2000 התקשרה אלינו סלאבה, שאלה אותנו שאלות על גילו, מצב בריאותו, הישגיו של ס', ושאלה אם אנחנו מסכימים לשלוח אותו ללמוד בארץ בבית ספרה. אז אני שאלתי מה אנחנו חייבים לעשות בשביל זה, וקיבלתי ממנה תשובה שאנחנו צריכים רק לעשות לס' דרכון וויזה, וכאשר זה יהיה מוכן, אז סלאבה תזמין לס' דרכון על חשבונה".

ס', כאמור, סבל ממסכת התעללויות וחי בתנאים קשים מנשוא. סלאבה, על פי החשד, מנעה ממנו בדרך כלל להתקשר להוריו, ואיפשרה לו את השיחות רק כשנכחה בחדר. הפעם הראשונה שהצליח להתקשר, כשהוא לבדו, היתה באפריל: "הוא פרץ בבכי", כתבה האם, "הוא סיפר לנו שזו לא פעם ראשונה שהתלונן לסלאבה על שאריות האוכל המקולקלות, שאותן התלמידים אוכלים בפנימייה. את האוכל, שמיועד לזריקה לפח במסעדות, מביאים לילדים". ס' סיפר לאמו כיצד הם והנערות חיים ללא היגיינה, וכיצד סלאבה מאיימת עליהם שאם יעשו מעשים שלא ימצאו חן בעיניהם, היא תדווח לרשויות על כך שאשרת השהות שלהם בישראל פגה.

רוב הנערים ב"צפונות" אינם עולים חדשים. התופעה של נערים מחבר המדינות המגיעים לתקופה ממושכת בישראל כתיירים, לאחר שהוריהם יצרו קשר עם מוסד חינוכי מפוקפק, נפוצה. חלק מתלמידי צפונות, למשל, אינם מסוגלים להרכיב משפט בעברית גם לאחר שנתיים בישראל. הגוף היחיד המוסדר, שמביא נערים תיירים לישראל לתקופת לימוד מוגבלת בזמן הוא משרד הפנים, במסגרת פרויקט "נעלה". "גם נערים מהפרויקט הזה מגיעים לא פעם לרחובות", אומר קדמן, "אבל שם לפחות אתה יודע למי להתלונן".

לאחר שהגיעה הידיעה על המתרחש בצפונות לקדמן, הוא חיפש את הרשות הרלוונטית, שתהיה מוכנה לקבל על עצמה את האחריות. ממשרד הקליטה נמסר לו כי הנושא אינו נמצא בטיפולו, שכן רוב הנערים אינם עולים. ממשרד החינוך נמסר לו כי לבית הספר הוצא צו סגירה, ושהפנימיות אינן בסמכותו (מבדיקת המועצה לשלום הילד עולה, כי לאחר שנסגר בית הספר, הוא נפתח מחדש). ממשרד החוץ אמרו לו כי הם אינם אחראים לנערים התיירים, וגם במשרד הפנים לא מצא אוזן קשבת.

כשהחלו להתעורר חשדות פליליים, פנה קדמן למשטרה ולפקידת הסעד של עיריית ירושלים. לאחר שפקידת הסעד של אגף הרווחה בעירייה זיהתה ביום חמישי שעבר בקולה של אחת הנערות, שעמה שוחחה, כי היא תחת השפעת סמים, ביקשה מהמשטרה שתתלווה אליה לסיור. המשטרה הסכימה ללוות את הפקידה רק למחרת.

במהלך ביקורה של פקידת הסעד, התגלו לעיניה המראות הקשים, שארי האוכל הישן, והלכלוך בפנימיות ובבית הספר, שאותו הגדירה כמסכן חיים. השוטר המלווה ביקש מהפקידה שתגיש תלונה למשטרה. התלונה הובילה למעצרם שלשום של בני הזוג שפרין ולפתיחת החקירה. אתמול האריך שופט בית משפט שלום בירושלים את מעצרה של האשה, ושיחרר את הבעל בתנאים מגבילים.

קדמן סבור כי ישנם מוסדות חינוך רבים בישראל שפועלים בצורה דומה, משום שאף אחד לא לוקח אחריות על גורלם של הנערים התיירים, שמובאים לישראל באופן פרטיזני. כך יכול להתאפשר מצב, שבמוסד חינוך חרדי לומדים נערים שחלק גדול מהם אינו יהודי.

משרד החינוך מסר בתגובה: "לבית הספר צפונות הוצא צו סגירה בסוף שנת הלימודים תש"ס (לפני שנה), לאחר שהתברר שהוא אינו עומד בקריטריונים פדגוגיים. האחריות על ביצוע צו הסגירה מוטלת על משטרת ישראל ולמשרד החינוך אין אמצעים לאכוף זאת. הטיפול בתלמידים ששהו במסגרת הפנימייה שאינה מפוקחת על ידי משרד החינוך, הועבר לטיפולו של אגף הרווחה בעיריית ירושלים". קדמן מסר כי פנה כמה פעמים למשטרה כדי שתאכוף את צו הסגירה, אך זו לא נענתה. ממשטרת מחוז ירושלים נמסר כי מיד עם קבלת התלונה, הוצא צו חיפוש ובוצעו המעצרים.